שם משמואל, ליקוטים ו׳Shem MiShmuel, Addenda 6
א׳פרשת בלק
1
ב׳יש להתבונן בענין בלק ובלעם דמהא שאמר הכתוב עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו', למען דעת צדקות ה', נראה שהי' להם כח לפעול מה בקסמיהם נגד ישראל ורק בצדקת ה' נצולו, וזה תימא איך היתה להם יכולת נגד רצון הש"י, ואף שבטבע ומנהגו של עולם יכלו לפעול מה בכישוף כמו שאמרו ז"ל חולין (ז':) למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, הלוא ישראל הובטחו על זה כבספרי סוף פ' עקב, לא יתיצב איש בפניכם אין לי אלא איש אומה או משפחה, אשה בכשפי' מנין ת"ל לא יתיצב מ"מ:
2
ג׳ונראה שחכז"ל התעוררו בזה בש"ס ברכות (ז'.) ובע"ז (ד':) דתניא ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע, וכו', ואין כל ברי' יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב בי' ויודע דעת עליון, השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע, אלא מלמד שהי' יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו', מאי למען דעת צדקות ה' אמר ר' אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דקא"ל בלעם לבלק מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה', עכ"ל הגמ', ונראה מלשון הש"ס דהקשה מאי למען דעת צדקות ה', דהכי קשיא לי' למה קרא לזה צדקה הלוא כך היתה ההבטחה כנ"ל, וכל דבר שמחיוב לעשותו לא שייך לקראותי צדקה, והקב"ה מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, וא"כ אין רבותא כ"כ מה שלא הועילו בכשפיהם, ע"כ פרשו שהצדקה היתה מה שהקב"ה שינה סדרו שהסדר הוא שאל זועם בכל יום וכל הימים הללו לא כעס:
3
ד׳אך לכאורה גם זה יפלא למה הצריך הש"י לשנות סדרו בשביל הרשעים הללו, והרי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, ומאחר שהיו ישראל אז נרצים להש"י עדה שלימה שנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, והש"י חפץ בברכתם ולא בקללתם ח"ו, אף בשעה שהקב"ה כועס על עולמו למה הי' ח"ו מועיל בקללתו נגד רצונו יתברך וקללת חנם לא תבוא:
4
ה׳גם על מעשה שטים יש לתמוה איך נלכדו ברשת זו שטמנו להם הרשעים הללו, אנשים כשרים וצדיקים וגדולים כמותם דור באי הארץ, וביותר יש לתמוה על זמרי בן סלוא שהי' נשיא שבט מישראל שבודאי לא היו ממנים אנשים פשוטים לנשיאים, ובש"ס סנהדרין (פ"ב:) איתא שהוא שלומיאל בן צורישדי, איך איש גדול וקדוש כמוהו שהש"י בחרו לנשיא כמפורש ריש במדבר יפול במעשה רע כזה ואיה קדושתו וחסידתו, ובמדרש רבה ריש פ' דברים איתא שגבהו לבם של ישראל מנבואת בלעם ונפלו בשטים, וזה עוד יותר תימא שמאחר ששמעו גדולתם ורב טוב הצפון להם היתה להם התחזקות עוד יותר ויותר לדבק בו יתברך, לא לאבד כל הטובה והגדולה בתאוה מכוערה לשעה קלה:
5
ו׳ונראה לפרש בהקדם מאמר הש"ס חולין (ז':) אין עוד מלבדו אמר ר' חנינא אפי' כשפים, ההיא איתתא דקא מהדרא למשקיל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא אמר לה שקולי אין עוד מלבדו כתיב, והא אמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר' חנינא דנפיש זכותי', ולכאורה יפלא שאין מדרך הצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, ואיך סמך ר' חנינא על זכותו, ובמדרש ואתחנן מכאן אתה למד שאין לברי' כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים, מה גם לסמוך על מעשה נסים שלא יזיקו לו הכשפים אף אשר מטבע העולם שיכולין להזיק כאמרם ז"ל שמכחישין פמליא של מעלה, ומפורש אמרו ז"ל ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם, קיר נטוי וגו' ופירש"י ר"ה (ט"ז:) ועובר תחתיו מזכיר עונותיו שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק, ואיך סמך ר' חנינא לעשות לו נס:
6
ז׳אך נראה דכל הענין כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ופירש"י שלא גזרו על אדם הזה למות והוא מת ע"י כישוף עכ"ל, ולכאורה יפלא איך יהי' להם כח נגד רצונו יתברך הלוא כל הבריאה נמצאת רק מאמיתת המצאו יתברך ומבלעדי רצונו יתברך אין לכל הבריאה שום מציאות, ואיך יכולין להתנגד נגד רצונו, ועל כרחנו צריכין לומר שזהו ג"כ מפלאות תמים דעות בבריאת העולם, באשר כל הבריאה היתה צריכה להתבטל במציאות, ורק מחמת ריבוי הצמצומים המסתירים את אור הגדול היתה יכולה לצאת הבריאה אל הפועל כמבואר בספה"ק, ובכן מפאת ריבוי הצמצומים הי' ביכילת הסט"א לחשוב עצמם לדבר יש ונפרד באשר כביכול הסתיר אורו מהם, ובזה ניתנה להם שליטה אף לעשות דבר נגד רצונו יתברך, אך כ"ז הוא בהנבראים שהם ג"כ בצמצום ובהסתרת פנים כביכול עליהם יש להם שליטה כנ"ל, והא למה זה דומה למלך בשר ודם הנסתר בתוך פלטין שלו ואין עבדיו רואין אותו מבחוץ ונדמה להם שאין רואה את מעשיהם אז יכולין ללחים ולהכות אלו באלו אף שבעוד המלך עליהם הם בטלין ומבוטלין לדעתו ואין להם שום מציאות לא לשנוא ולא לאהוב מדעת עצמם, ואולי מטעם זה שליטת הכישוף היא יותר בלילה כמ"ש בזוה"ק משום שלילה הוא זמן ההעלם והצמצום ביותר, ולפי"ז שכל שליטת הכישוף היא רק מפאת הסתרת פניו יתברך, מובן שלאיש שנזדכך חומרו ועיני השכל שלו מאירין ורואין שאין לשום נמצא מציאות מבלעדו יתברך, וכמים הפנים לפנים וכו' ג"כ אין הקב"ה מסתיר פניו ממנו כמו שהוא לא הסתיר פניו מלהשכיל ולהבין שאין עוד מלבדו שוב אין הכישוף יכול לשלוט בו כלל, וזהו הפירוש שאני ר' חנינא דנפיש זכותי' היינו שנזדכך חומרו כ"כ עד שהחומר לא הסתיר את אורו יתברך ממנו מלהבין ומלראות שאין עוד מלבדו, וע"כ גם הקב"ה כביכול לא הסתיר פניו ממנו ולכן אינו מתירא מכשפים, ואין פי' זכותי' מצות ומעש"ט לבד רק מלשון זכות והזדככות, והבן זה:
7
ח׳ועפ"י הדברים האלו יובן מאמר חכז"ל הנ"ל שלא כעס הש"י כל הימים הללו שאלמלי כעס לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ולכאורה יש להבין מהו ענין הכעס שאינו ח"ו כפשוטו כי הכעס היא מבחינות הרעות שבנפש האדם והיתכן ליחס זה אצל תמים דעות חלילה גם יש להבין כי נראה מדברי הש"ס שזהו מסדר הבריאה שיכעוס הקב"ה בכל יום, ולמה זה:
8
ט׳אך נראה דהנה אנו אומרים המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמו שבריאת העולם היתה ע"י העלמות וצמצומים לבל יבוטל הנברא באורו יתברך, כ"כ בכל יום שמתחדשת הבריאה בצד מה צריך להיות ע"י העלם וצמצום וכמו שתמצא בבריאת העולם שהיתה מצד החסד כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה לא נזכר בכל הפרשה רק שם אלקים שהוא שם הצמצום כי אלקים בגמטריא הטבע כידוע, כ"כ בכל יום בבוקר עת תגבורת החסדים כמאמר הכתוב להגיד בבוקר חסדך, צריך להיות בחי' הצמצום בסוד אברהם הוליד את יצחק, וע"כ נאמר (תהלים ק"א ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ ועיין רש"י (תהלים ה' ד'), וזהו המכונה בשם כעס כמו באדם התחתון שבעת רצונו בחברו הוא מתקרב אליו ומאיר פניו אליו, ובעת כעסו הוא להיפוך, כ"כ יובן למעלה למשכיל שהצמצום והעלם אורו יתברך מהנבראים יקרא בשם כעס, היפוך הרצון שהוא הדיבוק והקירוב, וזהו ואל זועם בכל יום, כי נודע אשר השם אל הוא רחמים כמאמר המכילתא אל אף הוא רחמים שהרי נאמר אלי אלי למה עזבתני ואין אומרים למדת הדין למה עזבתני, ומפאת החסד והרחמים נמשך שזועם בכל יום והבן:
9
י׳ואולי לזה רמזו חכז"ל במ"ש ואימת רתח בתלת שעי קמייתא כי חיוורא כרבלתא דתרנגולא כל שעתא ושעתא מיחיוור חיוורא, כל שעתא אית בי' שורייקי סומקי ההיא שעתא לית בי' שורייקי סומקי, כי התרנגול יקרא גבר רומז לגבורות וע"כ כרבלתי' אדומה שמראה אדום מתיחס למדת הדין, אך מפאת מיזוג הדין ברחמים כל שעתא מיחוור חיוורא אך אית בי' שורייקי סומקי, והאי שעתא שהיא התגברות החסדים לית בי' שורייקי סומקי וע"כ רתח אז שאלמלא כן הי' נתבטל חידוש הבריאה ממציאותו, ולפי"ז יובן מה שחשב בלעם לקלל את ישראל ולשלוט אז בכישופיו, כי אז היא הסתרת אורו יתברך בהכרת מכל הנבראים ויכול לשלוט הכישוף כנ"ל, וזהו צדקת ה' שלא כעס בכל הימים הללו:
10
י״אומעתה יובן גם מעשה שטים שהי' ע"י מעשה כשפים וכדמשמע בזוה"ק הובא בדברינו לקמן, ועל כיוצא בזה אמרו חכז"ל עירובין (מ"א:) ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואחד מהם הוא רוח רעה, והיינו שהרשעים הללו בכישופיהם הכניסו בהם רוח רעה זו להמשיכם לזנות, אך זה תמוה איך הועילו בכישופיהם נגד ישראל שהיו אז במעלה רמה וגבוהה מאד, עדה שלימה מוכנים ליכנס לארץ שנאמר עליהם ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ומאחר שהם דבקים ובטלים אליו יתברך בתכלית הביטול כראוי לאנשי המעלה איך הי' שולט בהם הכישוף, וע"ז שוב נאמר אין עוד מלבדו אפי' כשפים כנ"ל בר' חנינא, אך בזה שוב יובן דברי המדרש הנ"ל שגברו לבם מנבואתו של בלעם הרשע, והיינו שהיו נחשבים בעצמם לדבר יש, אחר ששמעו את גדולתם, וע"כ שוב הי' יכול הכישוף לישלוט בהם:
11
י״בובזה יובנו דברי הזוה"ק (דף קץ.) דחשיבי לנטלא למשה ברשתיהון בכמה זיני חרשין אעטרו לה דיתפס רישא דלהון, ובמדרש שאותה רשעה אמרה לזמרי אינני נשמעת אלא למשה וכו' אמר לה הריני גדול כמותו, ובסנהדרין (פ"ב.) שאמר לה שהוא גדול ממשה, וזה פלא איך חשבו הרשעים הללו שיהי' כח בכישופיהם נגד משה רבינו ע"ה, ואפי' ר"ח דנפיש זכותי' לא הי' יכול הכישוף לישלוט בו כ"ש משה רבינו ע"ה, ורשעים היו אבל לא טפשים גמורים:
12
י״גאך יובן עפ"י מה דאיתא בזוה"ק ויקרא (כ"ג) מה דכתיב אם כהן המשיח יחטא ואם כל עדת ישראל ישגו והכא אשר נשיא יחטא ולא כתיב אם נשיא יחטא, מאי קא מיירי, אלא אילון כהניא לא משתכחי הכי בחטאה דהא כהן נטיר גרמי' תדירא בגין דמטולא דמרי' עלי' בכל יומא, ומטולא דישראל כולהו ומטולא דכל חד וחד וע"ד תווהא איהו כד יחטא ובג"כ ואם כתיב, וכן אם כל עדת ישראל ישגו תווהא הוא דכולהו ישתכחו בחובא חד דאי אילין יחטאון אילין לא יחטאון ובגיני כך ואם כתיב, אבל הכא אשר נשיא יחטא ודאי בגין דלבי' גס בי' ועמא אזלין אבתרי' ואתמנין תחותי', וע"ד אשר נשיא יחטא וכו' וע"ד לא כתיב בי' ואם דהא מליי דלא בספיקא היו עכ"ל, וע"כ הרשעים הללו חשבו לנטלא למשה ברשתיהין שהם חשבי שבודאי מחמת שהיא ראש כל ישראל לבי גם עליו והיא יש בעיני עצמו, ע"כ בודאי ישלוט בו הכישוף כנ"ל, אך באמת נהפוך הוא שהאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה, ובאבות דר"נ עשרים וארבע מוכי שחין היו בירושלם ונפשו של משה היתה שפלה מהם, לכן לא הי' הכישיף יכול לשלוט בו כלל, אך זמרי כיון שחשב בעצמו שהוא גדול כמשה או ממשה והי' לדבר יש בעיני עצמו ע"כ נתפס ברשת זו טמנו לו, ואף שבגוף העבירה היו אונסין גמורים כנ"ל שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, מ"מ נענשו על גובה לבם שזה הביאם להעבירה:
13