שם משמואל, זכור ברית א׳Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳במשנה (ט"ז.) כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובגמ' שעוברין זאח"ז, היינו שכ"א נפקד לבדו, ויש להבין מנ"ל זה מהא דהמבין אל כל מעשיהם, וכן יש להבין מהו לשון המבין ולא כתיב הרואה כל מעשיהם, ונראה דהנה בגמ' פליגי בלשון כבני מרון חד אמר כבני אימרנא וח"א כמעלת בית מרון וח"א כחיילות של בית דוד:
2
ג׳ולהבין פי' פלגתתם נראה דהנה בר"ה דנין גם על מעשי המצות של כל אחד ואחד בכמה רצון ופנימיות הלב עשה המעשה, וכמה מוח ושכל השתמש במעשה זה ובכמה כח התגברות לעומת יצרו עשה המעשה, וזהו שכתב הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה הל' ב' ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דיעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העוונות עכ"ל, כי זאת אין ביכולת שום נברא להבין רק השי"ת בעצמו, וזהו פי' פלוגתתם דמ"ד כבני אימרנא הפי' כמ"ש במדרש מה כבשים אין להם אלא קול אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאבינו שבשמים, והיינו בכמה רצון ופנימיות הלב עשה המעשה, ומ"ד כמעלת בית מרון היינו כפרש"י שהי' ההר גבוה ואין יכולין לילך בעמק רק אחד אחד, וזה רומז למוח שכל האדם כי אין דיעות בנ"א שוות, ומ"ד כחיילות של ב"ד היינו בכמה התנצחות היצר השתמש, וכ"ז אין יכול לידע רק השי"ת בעצמו, וזה פי' המבין אל כל מעשיהם שצריך להבין מעשה כל אחד ואחד בפ"ע, וזה כבני מרון והבן:
3
ד׳בגמ' בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ, הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו כו', לכאורה למה התקינו, אדרבה לכאורה יותר נכון שידעו שלא התכפרו ולשמחה מה זו עושה, אך הפי' לא הלבין היו עצבין היינו "זייא זענין געפאלען ביי זיך אין גאנצען", וזאת גרוע מהכל שצריך אדם להתחזק א"ע ולעשות תשובה, ולא להיות בעצב רק להתחיל מחדש בכל היכולת והבן:
4