שם משמואל, זכור ברית ב׳Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah 2
א׳שנת תרע"א
1
ב׳כתיב עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט ג') היינו שעדיין לא הי' מי שיעורר מלמטה, כמ"ש ואדם אין לעבוד את האדמה שפירש"י וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם [היינו הגשמים] התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים, אבל כל הבריאה עד אחר בריאת האדם היתה הכל בחסד הש"י, וכ"כ בריאת האדם עצמו הי' בחסד, רק אחר שנברא האדם נאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ובמד"ר לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה, והיינו כי במצ"ע ממשיך שפע אלקי ממעלת ובמצות ל"ת הוא מרחיק כתות חיצונים, ובזוה"ק לית פולחנא אלא לקרבא דרגין קדישין ולרחקא דרגין דלא קדישין, והנה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בכ"ה באלול נברא העולם ובאחד בתשרי נברא אדה"ר, ע"כ כמו שמכ"ה באלול עד אחד בתשרי הי' הכל בחסד הש"י, כן בכל שנה נפתחים אז י"ג מדות של רחמים, וזהו מנהגינו שמשכימין לסליחות לעורר י"ג מדות של רחמים מכ"ה אלול ואילך, אך בר"ה נמצאו זמנים חלוקין, קודם בריאת האדם ובריאת אדם עצמו בכלל שהיתה בחסד הש"י, ואחר בריאת האדם שאדה"ר הוצרך להמשיך שפע אלקי ולהרחיק הראוי להרחיק כנ"ל, כן גם לדורות תקיעות דמיושב מעוררות עצם בריאת האדם וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח, כן מעוררין בתקיעות דמיושב רוח חיים שיבוא מלמעלה בלב האיש, וכמו ששם נאמר ויהי האדם לנפש חי' ומתרגמינן לרוח ממללא, כן לדורות ע"י התקיעות דמיושב נעשה האדם לרוח ממללא, מלכיות זכרונות שופרות ותקיעות דמעומד, מלכיות כדי שתמלכוני עליכם וכו' כדי להמשיך שפע אלקי ולרחקא מה שראוי לרחק להעביר גלולים מן הארץ וכו', וכן וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, וזהו שתוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן, שבתקיעות מיושב משיג האדם חיים חדשים שעדיין לא נתקלקלו ובזה הכח תוקעין מעומד מזה הוא מתבהל, וע"כ אין מפסיקין בין תקיעות דמיושב למעומד וגוערין במי שסח, והבעה"מ הקשה ע"ז למה, ולפי מה שכתבנו יובן למען ישאר הכח שהשיג בעצם תקפו שעוד לא השתמש בו הדיוט וכנ"ל, אך צריך כל האדם לידע כי אין לנו פה לדבר ולא מצח להרים ראש לומר מלכיות זכרונות שופרות רק בחסד הש"י שנותן לנו ע"י תקיעות דמיושב רוח ממללא, כענין שכתוב כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
2
ג׳ויש לומר סמך למנהגינו להרבות בער"ה בסליחות, הגם שהטעם פשוט שאם לא עכשיו אימתי כי עתה הוא יום אחרון בשנה ובו ראוי לתקן כל השנה, ובעבור זה יפעם לב האדם וקורא ממיצר, אך עוד יש לומר דהנה במד"ר פ"א איפלגי ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, ר' חנינא אמר בה' נבראו המלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף, ע"כ, ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, דהנה שם מלאך הוא שליח והיינו שהם שלוחים להוריד ע"י השפע לתחתונים, עוד זה מצינו במלאכים שהם אומרים שירה לפני הש"י, והנה אלו שלוחי השפעה הם ממעלה למטה, ושירה היא ממטה למעלה, וע"כ שלוחי השפעה יש לומר שנבראו בשני שהרי העולם הי' נמתח והולך ומתגשם והי' ראוי לזה שיהי' ע"י שליח למען יתרחק מאור פני הש"י שהגשם אינו יכול כ"כ לסבול, אבל מלאכי השירה שהיא ממטה למעלה יש סברא לומר שנבראו בחמישי שהיו נפשית התנועה בעולם, ואפי' אם נימא שאותן המלאכים שהם שלוחי השפעה הם עצמן האומרים שירה נמי יש לומר שכח השירה השיגו רק ביום החמישי, וע"כ מייתי קרא דעוף יעופף וכתיב ובשתים יעופף, ובדרז"ל שבאלו אומרים שירה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
3
ד׳והנה בש"ס ר"ה בחמישי מה היו אומרים הרנינו וגו' מפני שברא עופות ודגים לשבח לשמו, ופרש"י כשאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם, ועדיין אינו מובן דבמיני צמחים נמי יש מינים ממינים משונים עד אין חקר, ולהנ"ל יש לומר מפני שאז נברא כח השירה ושבח להש"י, ע"כ בכח אלו המינים לעורר באדם ג"כ כח השירה, ואולי עוד כי שורשי העופות למעלה למעלה הם המלאכים בעלי כנפים מעופפים, והנה לדורות יום כ"ט אלול ער"ה נתעורר זה הכח שהוא דוגמת יום חמישי לבריאת העולם, וע"כ מרבין אז בסליחות ותחנונים, כענין לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, לשמוע אל הרינה ואל התפילה, וע"כ היא זמן סליחות ותחנונים ג"כ והבן:
4