שם משמואל, זכור ברית ג׳Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah 3
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳במשנה בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובגמ' מאי כבני מרון. הכא תרגימו כבני אימרנא ר"ל אמר כמעלות בית מרון ר' יהודה אמר שמואל כחילות של בית דוד, ולפרש פלוגתייהו נקדים דברי קודש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפלוגתא דבכפופים או בפשוטים עפ"י דברי הש"ס יבמות (ק"ה:) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, היינו להסתכל בשפלות עצמו ובגדלות השי"ת, ומ"ד דבכפופין סובר דעיקר הוא שפלות עצמו ומ"ד בפשוטין סובר דעיקר היא השגות ודביקות בהשי"ת שהוא תכלית הפשיטות עכת"ד, ולפי"ז יש לפרש טעמא דהלכתא בכפופים אף שגם הוא מודה דהעיקר הוא ההשגה ודביקות בהש"י, אך אין דרך לבוא לזה כי אם ע"י הכנעה ושפלות, וכמו שאמר המגיד מקאזניץ בפסוק (תהלים קל"ח ו') כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע, כי רם ה' היינו גדלות השי"ת הוא מרומם מאד ומי שהוא שפל בעיני עצמו יראה זה אבל מי שהוא גבוה ממרחק יידע היינו שמרחוק יתוודע בידיעה בעלמא שמץ מנהו:
2
ג׳ובזה יש לפרש פלוגתייהו דבני מרון, דהכא תרגימו כבני אימרנא שהוא שפלות והכנעה, כאמרם ז"ל מה שה ראשו של זה בצד זנבו של זה, והיינו להיות בעיני עצמו כשיריים וכמאמר הכתוב תעיתי כשה אובד, ר"ל אמר כמעלת בית מרון שפירש"י שהעמק עמוק משני צידי הדרך והיינו שבאם יהי' בעיני עצמו כשה אובד יכול לבוא ליאוש הנורא ח"ו וזה גרוע מהכל, אלא יראה את עצמו כאלו הוא במעלת בית מרון שבנטי' קלה לכאן או לכאן יפול לתוך העמק, ומ"מ אם ישמור עצמו שלא יטה לכאן ולכאן עדיין יש לו תקוה לעלות למחוז חפצו, ור' יהודה בר"ש אמר כחיילות של בית דוד היינו שעדיין יש לחוש ליאוש ח"ו, אלא יהי' תקיף בדעתו כחיילות של בית דוד, וידוע שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ופירש זקיני כ"ק אדמו"ר זצללה"ה מקאצק שלא יהי' לו שום צירוף בדעתו לעניני ביתו אלא כל רעיוניו יהיו בהמלחמה, ובאופן זה היו מתחזקים בודאי לנצח בשם ה' שנקרא עליהם וצלם אלקים המאיר על פניהם, כן יהי' כל איש בעיני עצמו ויבטח בשם ה' כי ה' אתנו אל תיראום, וכל כמה שיהי' דבוק בהש"י ושקוע בהשגות התורה ביותר כן יגדל יותר הנצחון, וא"כ הני אמוראי פליגי באיזה פנים יעמוד אדם ביום הכסה ויעבור לפני אדון כל:
3
ד׳ויש לפרש עוד דאידי ואידי דא"ח אלא שזה מדבר בבחי' הגוף ע"כ אמר כבני אימרנא המתיחס לגוף, וזה בבחי' הנפש שצריך שיהיו המדות שמתיחסים לנפש בלי נטי' לכאן ולכאן, וזה בבחי' השכל שיהי' השכל מאיר ויגבה לבו בדרכי הש"י, ואין להאריך עוד:
4