שם משמואל, בלק א׳Shem MiShmuel, Balak 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳להבין הס"ד של בלעם ובלק שברוח פיהם ובקללתם יוכלו לבטל כל מה שפעלו האבות ובנסיונותם, הלא בלעם ובלק חכמים המה להרע היו ולא טפשים שיסברו כזאת, ועוד שאמר שמא אפתנו להקב"ה, שגם הקב"ה יתרצה לזה, להחליף אומה הקדושה כזאת שקבלו תורתו יתב' באומ"ה, שאמר בלעם שהקב"ה יהא נעבד מכל האומות כמבואר במ"ר:
2
ג׳ונראה הענין, דהנה במ"ר ואגרשנו מן הארץ איני מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ ע"כ, ולכאורה אינו מובן מה איכפת לי' הלא לא על המואבים הלכו, ומה לי' אם יכנסו לארץ או לא, אך תכלות הכוונה שיבואו ישראל לארץ היא שיקיימו מצוות התלויות בארץ ומזה יזדכך גם החומר שבארץ ויתקדש כל כדור הארץ, וכמ"ש אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור השמים שמים לד' והארץ וגו' הכוונה שיעשו מהארץ שמים, ומובן שאז כל השפע היתה כולה קדושה, ואו"ה המתפרנסים מתמצית היו ג"כ צריכים להיות נכנעים להקדושה, כי באם לאו לא יהי' להם שום שפע כלל, ואז היו מוכרחים לעזוב את דרכם הרשע והמטונף למען יהיו ראוים לקבל שפע מהקדושה ובאם לאו בלתי היו אפשרים לקבל מה, וכמו שיהי' באמת לעתיד לבוא כמבואר בזכרי' וכל אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ לחוג את חג הסוכות לא עליהם יהי' הגשם, וכך היתה הכוונה שכן יהי' תיכף בבוא ישראל לארץ, אך מפאת החטא לא זכו עדיין ישראל לזה עד ביאת משיחנו בב"א, וזה הי' רצון בלק שלא יכנסו לארץ רק ישארו במדבר אף שיסתופפו תחת ענני הכבוד ושיאכלו המן ולשתות מי באר אך דבר לא יהי' להם מעוה"ז, למען ישאר עוה"ז בחומריותו ויוכלו הם האו"ה למלאות תאוותיהם החומריות בדברים רעים, ובלעם שרצה לגרשם מעוה"ז ומעוה"ב כמבואר במ"ר, היינו ע"י שלא יכנסו לארץ ולא יקיימו מצוות התלויות בארץ, כי כבר נודע שעוה"ב שהוא בגוף ונפש בא לאדם ע"י הזדככות הגוף להיות שוה לנפש, והוא ע"י מצוות מעשיות שעושה הגוף, ובאם לא יכנסו לארץ יחסרו להם המצוות מעשיות, כי כל המצוות מעשיות עיקרם הם בארץ, כמ"ש הרמב"ן ז"ל וברש"י ובאבן עזרא כי המצוות הם משפט אלהי הארץ עכ"ל יע"ש, ואף שיזכו לעולם הנשמות לא יזכו לעוה"ב שהוא בגוף ונפש, כן הי' רצונם, ובאמת כי תכלית ביאת האדם לעוה"ז היא לעסוק במצוות מעשיות, כי להנשמה לא חסרו השגות אף טרם בואה לעוה"ז ובואה לעוה"ז הוא רק להזדכך הגוף ג"כ וכל הארץ ומלואה לא נבראו רק בשביל ישראל שנקראו ראשית, וזה שאמר בלעם בעצמו אח"כ ושיבח את ישראל מי מנה עפר יעקב, אלו המצוות שמקיימין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור, כלאים, אפר הפרה, עפר סוטה, ערלה, מספר את רובע ישראל הרביעה שלהן מי יוכל למנות שהיו חוטפין את המצוות ותאמר לה המעט קחתך את אישי, הנה אמתי בלהה בוא אלי' ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח שרי אשת אברם את הגר, היינו אפי' דברים שהן בתכלית החומריי יש כח בישראל לעשותם כולם קודש, היפוך כוונות בלעם ובלק ימ"ש שלא יהיו שייכים לישראל עניני החומר, אך אדרבה גם כל חומר בעוה"ז שייך לישראל, אבל לא ח"ו ליקח אותם לעצמם להתגשם בהם רק הכל עבור כבוד השי"ת, ובתפלה שמתפללין בר"ה זכרינו לחיים אנו אומרין למענך אלקים חיים, וכן בברהמ"ז ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בעבור שמו הגדול:
3
ד׳ילחכו הקהל וגו' להבין למה קראו הקהל שבכל פעם מזכירו בלשון עם, הנה העם היוצא וגו' הענין, כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ד', ולא כתיב בכלל ישראל רק בלשון קהל, דקהל היינו ההתחברות כולם יחד מלשון הקהל את העם, וזה מורה דעמון ומואב הם הפכים מקדושת הכלל, וע"כ אפקי' קרא לאיסור נשואת ישראלית בלשון קהל, והטעם י"ל פשוט, כי התאחדות הכלל אף שכל אחד ואחד יש לו דיעה מיוחדת, מ"מ מאחר שכאו"א מבטל דעתו לרצון השי"ת ואינו נחשב לדבר יש ונפרד בפני עצמו, א"כ הם שוין כולם להיות כאיש אחד, והנה קליפת מואב היא גיאות כמ"ש בישעי' ט"ז גאון מואב גא מאד ובירמי' מ"ח גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגבהתו ורום לבו וע"ש, וזה היפוך קדושת קהל ד' ולכך לא יבא, ע"כ חשב בלק מאחר שקהל ישראל הם הפכים למואב חשש שילחכו כל סביבותיו והבן:
4
ה׳במ"ר סימנין של אבות הראה לו וכו' ותלחץ אל הקיר בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן לכך נאמר בשלישית ויעמוד במקום צר זה יעקב דכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו יע"ש, והוא פלאי, והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פי' מאה"כ ויצר לו עפ"י מאמר חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג וגו' והאכלתיך נחלת יעקב וביאור הדברים דאברהם ויצחק שהי' בהם עוד פסולת מה שיצאו מהם ישמעאל ועשו, יש להאומות אחיזה לינק מהם בצד מה כדמיון השוכן במיצר שדה אחר, לא כן יעקב שלא הי' בו שום פסולת, ע"כ אין להאומות שום אחיזה בו וזה נחלה בלי מצרים, ובזוה"ק דהמלאכים ששלח יעקב לעשו הם המצוות ומעש"ט שעשה שמכל מצוה שאדם עושה נעשה מלאך, ושלח לו קדושה לתוך לבו של עשו לעוררו בתשובה, וזה הרשע לא די שלא נכנע אדרבה השיג גיאות מזה, וזה שהשיבו המלאכים וגם הולך לקראתך וגו' שהתעורר עוד לבו מזה לעשות רשע, ולכך היצר ליעקב זה שקליפת עשו היתה לה יניקה ממנו להתגדל ברשע, היפוך מדתו נחלה בלי מצרים עכתדה"ק, ובזה יש לפרש המדרש, דאחר שכתוב ויצר לו היינו שמהשליחות הזה היצר לו שהשיג מצרים מוכח שלא הי' בו שום פסולת והבן:
5
ו׳כי הכתני זה שלש רגלים, במ"ר רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים, להבין למה רמזה לו דווקא זה המצוה, והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר שמצוה הזאת היא היפוך מהות האו"ה הרשעים כבלעם וכדומה כי אף שרוצים ג"כ קרבת אלקית מ"מ אינם רוצים להניח מעשיהם המכוערים, וישראל הם היפוך זה, וזה מורה מצוות עולי רגלים שהפקיר כאו"א הונו ורכושו ועלה לירושלים ליראות פני השכינה, וזה הוא עיקר מצוות רגלים, וע"כ כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל והבן עכתדה"ק, ולי יש להוסיף בה דברים דהנה במהר"ל ז"ל בנצח ישראל פרק ג' על הגמ' שאחזויי לרב אשי מנשה בחלמא ואמר לי' חברך וחברא דאבוך קריית לי מהיכן באת למישרי המוציא כו' א"ל מאחר דחכימותו כולי האי מ"ט עבדתו ע"ז א"ל אי הוית התם הוית נקטית בשפולי גלימא ורהיטת אבתרה, ופי' המהר"ל כי יש שני מיני רצוניות האחד הוא עצם הרצון שהוא חפץ לעשות דבר הזה וע"כ אם בא לו דבר המונע הוא רוצה לסלק המניעה, למען יהי' ביכלתו לעשות הדבר, אבל מי שאין רצונו לעשות דבר זה רק הוא מוכרח מכח יצה"ר המכריחו, אם לזה בא דבר המונע אותו אינו מסלקו אדרבה רוצה הוא בהמניעה הזאת מאחר כי עצם רצונו איננו לעשות דבר זה, וזה שאמר לו אלו הוית התם כו' מאחר שאינכם חכמים כולי האי, הייתם נקטי בשפולי גלימא שהוא מונע, כדי לרדוף אחרי', שהייתם סבורים שיש בה ממש, אבל אנחנו יודעין היינו שאין בה ממש ורק יצה"ר הכריח אותנו וע"כ היינו חפצים שתהי' לנו מניעה, ע"כ במהר"ל, והאי גוונא הוא בעבדות השי"ת יש שני מיני עבדות, אחד שעושה מחמת הציווי שנצטוה ע"ז, ואינו יכול לפטור א"ע מזה, ואלו הי' לו מניעה ומקום לפטור א"ע מזה הי' פוטר א"ע כי באמת כבד עליו הדבר, ויש שעושה רצון השי"ת מחמת שבאמת הוא רצונו לעשות כרצונו יתב', ואף אם היתה לו מניעה הי' מסלק את המניעה בכל כחו כדי לעשות רצון השי"ת, מאחר כי עצם רצונו הוא לעשות רצונו יתב' לא לפטור א"ע מחמת חיוב שעליו, וההיכר שבין שני מיני העובדים הנ"ל יבחן אם העבודה שעושה הוא בשמחה ומגעגע אחרי' ומצפה עלי' לומר מתי יבא לידי ואקיימנה, כדרך שאמר רע"ק נ"ע, זה סימן שהוא מהכת העובדים השי"ת בשלימות, ואם אינו עושה בשמחה הוא סימן שאינו עושה רק מצד ההכרח להשלים חקו ולשלם החוב שעליו, וזה עצמו הוא ההפרש שבין ישראל לאו"ה, שאו"ה אינם עושים רק מה שנצטוו בפירוש וזה שאמר בלעם לא אוכל לעבור את פי ה', לא אמר רצון ה', וישראל הם להיפוך כל מה שעושין עבדות ד' בשמחה עושין, וכמו עליית רגלים אף שבאמת מצוה קשה מאוד שלש פעמים בשנה לעזוב בהפקר כל ביתם ולעלות לירושלים, מ"מ הם עושין זאת בתכלית השמחה, וזהו שאמרה אומה החוגגת שלש רגלים, דחגיגה היא לשון שמחה, כמ"ש בפסוק שמואל ל' ט"ז, וז"ש בלעם בנבואתו הן עם כלביא יקום וגו' ובמ"ר כשהן עומדין משנתן מתגברים כו' לחטוף את המצוות ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין יע"ש וחוטפין את המצוות הוא ראי' שעשייתן היא באהבה ולבם מתגעגע לחובת עשייתן, ובזה מדוקדק לשון רש"י שהקדים ציצית וק"ש לתפילין מה שלדינא היפוך זה וכאמרם ז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין, וכבר דקדק ע"ז הר"ז מרגליות זצללה"ה, אך להנ"ל ניחא, דלתפילין צריכין גוף נקי משא"כ בק"ש וע"כ כשעומד משנתו שחרית ואף שאיננו מוכן עדיין להניח תפילין אבל לק"ש יוכל להיות ראוי, וע"כ מה שביכלתו לעשות חוטף ועושה כענין אמרם ז"ל באברהם קמא קמא דתיקן אייתי קמייהו:
6
ז׳ויספוק את כפיו, יובנו הדברים עפ"י דברי הזוה"ק דבלעם חילי' ותוקפי' הוה בפומי' ובעיניו, בלק חילי' ותוקפי' הוה בעובדא דידין יע"ש:
7