שם משמואל, חקת ח׳Shem MiShmuel, Chukat 8
א׳שנת תר"פ
1
ב׳יש להתבונן מדוע נתאחרה בכתוב פרשת פרה אדומה עד כה טרם שמתחיל לספר ממה שאירע בשנת הארבעים הלוא עוד במרה נצטוה, ובש"ס גיטין (ס':) דבאחד בניסן בשנה השנית נאמרה פרשת פרה, וברש"י שם בשם הירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה, וא"כ יש להבין למה לא נכתבה בכתוב עד כאן, וכבר אמרנו בעזהי"ת הרבה טעמים ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:
2
ג׳ונראה דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דמחמת שכל סדר הטבע והנהגתה הוא מסדר התורה כאמרם ז"ל הביט בתורה וברא את העולם, כל המשנה ועושה נסים ונפלאות יוצאים מסדר הטבע נחשב עקירת דבר מן התורה אלא שהותר לנביאים כדי לקדש שם שמים כאמרם ז"ל מוטב שיעקר דבר אחד מן התורה כדי לקדש שם שמים בפרהסיא, וע"כ כל האותות והמופתים היו רק לתכלית זה שיוצמח מהם קידוש שם שמים עכת"ד הנצרך לענינינו, ויש להבין עפמ"ש המהר"ל בהקדמה ב' לספר גבורות ה' שכמו לעולם הטבע סדר מסודר נוהג עפ"י טבעו, כך יש לנסים סדר ג"כ וכו', וכאשר נתן השי"ת המן לישראל אל תאמר כלל שלא הי' זה בסדר הראוי במציאות והי' סדר עולמו אז יוצא חוץ למציאות אשר ראוי שיהי' נוהג, כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג עפ"י טבעו והנהגתו כך ראוי לישראל במה שהם דבקים בעולם הנבדל שיהי' להם נסים מסודרים, הנה יש לנסים סדר מסודר מן השי"ת ואין דבר מן הנסים נקרא שינוי הנבראים כי אנו אומרים כי הכל בסדר מן השי"ת עכ"ל, ולפי זה שגם הנסים הם בסדר מסודר מאתו ית"ש, ובודאי גם הם עפ"י התורה ואיך יקרא להם עקירת דבר מן התורה:
3
ד׳ונראה דהנה המלאכים טענו שתנתן להם התורה כמ"ש תנה הודך על השמים, ואף שאין שייך בהם מצוות התורה כתפילין על הראש ועל יד ומזוזה וכדומה שהם כולם רק בעשי' גשמית, וכן משפטי התורה בדיני שומרים ומלוה ולוה ומכירה וקנין ודיני השור והבור שכל אלה אין שייכים במלאכים, מוכח לומר שהתורה מתלבשת בכל עולם ועולם כפי מהות העולם ובעוה"ז הגשמי ששייכים דברים אלו מתלבשת התורה במצוות ומשפטים אלו, ובעולם שלמעלה התורה מתלבשת בענינים שכמסת אותו העולם וע"כ המלאכים שחפצו בתורה היינו בלבוש כמסת עולם המלאכים, ובכן י"ל שהנסים שהם מסדר העולם שלמעלה מהטבע אף שגם הם מסדר התורה, אבל לא מסדר התורה שבלבוש עולם הטבע אלא מהתורה שבלבוש למעלה מהטבע, וע"כ נחשב עקירת דבר מן התורה שמתלבשת בלבוש בעוה"ז:
4
ה׳ומ"מ י"ל שדווקא לאדם שמהותו הוא טבע עוה"ז אם המשיך נסים מעולם העליון שאיננו לפי סדר עולם הטבע, אצלו נחשב עקירת דבר מן התורה זו שמתלבשת בלבוש עולם הטבע, אבל אם מלאך שמהותו הוא למעלה מעולם הטבע המשיך נסים מעולם העליון עולם הנסים אינו נחשב עקירת דבר מן התורה, שהרי מהותו נמי הוא מעולם העליון שלמעלה מסדר הטבע, ושם בעולם שמהותו משם גם זה הוא סדר התורה שמתלבשת באותו העולם:
5
ו׳ומעתה י"ל שהנסים שנעשו ע"י מרע"ה שהי' מהותו לגמרי למעלה ממהות אנשי הטבע שעלה למרום והלך בין שרפי אש, וארבעים יום לא אכל ולא שתה, וקרן אור פניו, וקיבל התורה מידו של הקב"ה, ובמדרש שהי' גם גיפו קדוש יותר ממלאכי השרת, ממילא כמו מלאך שהמשיך נסים מעולם העליון איננו נחשב עקירת דבר מן התורה, כן נמי מרע"ה שכל מהותו למעלה מסדר הטבע וממקום שהמשיך הנסים שם הוא, ושם זה הוא סדר התורה שמתלבשת באותו עולם, א"כ אין זה עקירת דבר מן התורה כלל:
6
ז׳ומעתה מובן שאין קושיא מדברי מהר"ל לדברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שאף שיש סדר לנסים עפ"י סדר התורה של עולם הנסים, מ"מ הנעשים ע"י נביא זולתי מרע"ה נחשב כעקירת דבר מן התורה המתלבשת בעולם הטבע, אלא שהותר כדי שיתקדש שם שמים בפרהסיא:
7
ח׳וי"ל שמה"ט משונים נסים שנעשו ע"י מרע"ה שהיו יוצאים מהיקש הטבע כמו שהוא עצמו הי' יוצא מהיקש הטבע, וי"ל עוד בענין נסים שהם שני הפכים בנושא אחד שנחלקו בזה המהר"ל [בהקדמה ב' לספר הגבורות עיי"ש] עם פלסופי עמינו, שלדעת מהר"ל יתכן להיות נס שני הפכים בנושא אחד, ולדעת החולקים זה לא יתכן, וי"ל דזה תלוי בנביא המחדש את את הנס שמרע"ה שלא הי' לפי מהות הטבע הי' מחדש נסים שני הפכים בנושא אחד שזה איננו בגדר הטבע אבל שאר הנביאים שלא היו מופשטים לגמרי מהטבע היו נסים שלהם נמי בלתי שני הפכים בנושא אחד, ומ"מ י"ל דהנסים שנעשו ע"י משה שהי' שני הפכים בנושא אחד הם עצמם יכולין להיות ע"י שאר נביאים נמי שני הפכים בנושא אחד, וכן הי' עמידת השמש ליהושע שני הפכים בנושא אחד באשר כבר עמדה חמה למשה במלחמת סיחון, וכן מקום הארון שאינו מן המדה מאחר שכבר הי' כן במשכן של משה, כי כל מה שעשה משה הי' זה פתח פתוח להנביאים הבאים אחריו:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש הא דאמרו ז"ל בפרה אדומה ויקחו אליך לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר, ובפשיטות אינו מובן איך תקרא פרה שעשה עזרא ושמעון הצדיק פרה שעשה משה במדבר, אך לפי הנ"ל דהנה ענין פרה אדומה שהיא מטהרת טמאים ומטמאה טהורים הוא כעין שני הפכים בנישא אחד רוחני, וזה לא יתכן בלתי ע"י מרע"ה כנ"ל, אך אחר שעשה מרע"ה פרה אדומה שוב עשה פתח פתוח עבור כל העושים פרה אדומה אחריו, וע"כ שפיר כל הפרות נקראות על שמו פרה שעשה משה במדבר, שבמה שעשה במדבר נמצאו כל הפרות שלאחריו, ואפשר שמה"ט לא נתגלה טעם פרה אלא למרע"ה ולאחרים חוקה, כי כל הפרות מסתעפין מפרה של משה, א"כ עיקר ענין הפרה נמסר רק למשה ע"כ גם טעמה נתגלה רק למשה:
9
י׳ולפי האמור יתבאר איחור הפרשה כ"כ, דהנה בס' צרור המור בענין חטא מי מריבה כי במשה כתיב בכל ביתי נאמן הוא, שפירושו שהי' נאמן ביתו וממלכתו, ושנתן לו שטר נאמנות, דבכל מה שיאמר ויעשה שיהא עשוי ומקויים, וא"כ הקושיא על משה ואהרן הי' למה לא האמנתם בי לעשות מה שישראל אומרים לכם להוציא מים מסלע אחר שאני הייתי מסכים עמכם להוציא מים משם בשביל אותו נאמנות בענין שיתקדש שמי, והלוא במחלוקתו של קרח בלא דעתי אמרת ואם בריאה יברא ה' ופצתה וגו' ואני הסכמתי על ידך בשביל כתב הנאמנות שהי' לך והשלמתי דבריך דכתיב ותפתח הארץ את פי', וא"כ בכאן למה לא האמנתם בי שאסכים על ידיכם וכו' עכ"ל, ומ"מ יש להבין טעמו של משה בזה:
10
י״אונראה עפ"מ שאמרנו בענין הנסים שנעשו ע"י מרע"ה שהיו יוצאים מהיקש הטבע לגמרי משום שמרע"ה מהותו הי' למעלה מהטבע וכאלו הי' מעולם עליון עד שאצלו אינם נחשבים הנסים כעוקר דבר מן התורה המתלבשת בעניני עוה"ז מפני שהיו מסדר הנסים שהם עפ"י התורה שמתלבשת בעניני עולם העליון מותאמים למהות משה שהי' כולו קודש, י"ל שזה עצמו הי' טעם הנאמנות שלו לעשות כל אשר חפץ מהנסים, שהוא והנסים הם מהות אחד למעלה מסדר הטבע, אך ידוע שמרע"ה הי' עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה וכדברי הרמב"ן בפסוק שלח נא ביד תשלח היינו כל אדם אשר תשלח יהי' מי שיהי', הוא יותר ראוי לשליחת הזה ממני, א"כ לא חשב ענין נאמנותו שהוא מחמת מעלת עצמו אלא מחמת שהוא שליח ישראל ומעלת ישראל גדולה מאד שהם דור דיעה, ולהם נאה ולהם יאה למשוך בעבורם נסים יוצאים מהיקש הטבע, וכענין שבשעת הקלקלה נאמר לו לך רד, וברש"י רד מגדוליך כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם, ע"כ חשב שגם המשכת נסים גדולים כ"כ יוצאים מהיקש הטבע אין הוא גורם לזה, אלא הם באשר הם דור דעה, וע"כ במעשה קרח שהרהב עוז בנפשו לאמר אם בריאה יברא ה' ולבטוח על שטר נאמנותו הי' מחמת מעלת הדור דור דיעה, אבל במעשה מי מריבה שנשתנה הדור ואינם עוד דור דיעה כראשונים שהזכיר מעלתם הגדולה בפרקי דר"א, אלא הם נקראים דור באי הארץ, וידוע שדור באי הארץ נדרש מהם מעשים טובים בעשי' בגוף וחומר ולקיים מצוות התלויות בארץ במעשה גשמי בטבע העולם לחרוש ולזרוע ולקצור, ע"כ אינם ראויים לנסים יוצאים מהיקש הטבע על סמך שטר נאמנותו, אלא עליו לשמור במכוון שלא יוסיף ולא יגרע ממה שנאמר לו מפי הגבורה בפירוש:
11
י״בבקיצור הדברים שכל חטא מי מריבה נצמח מפאת צדקת מרע"ה וענותנותו היתירה, ובמדרש שעליהם כתיב לוכד חכמים בערמם, ולפי דרכינו היינו שחכמתם וענותנותם גרם להם, ואף שעדיין קשה למה נחשב זה לחטא אחר שזהו עצמו גודל מעלתו שנשתבח בכתוב, מ"מ י"ל שהי' לו להסתכל בענין פרה אדומה שנתגלה אליו לבדו טעמה ולא לשום איש מדור דיעה זה, ולא עוד אלא כל הפרות כולם נקראו על שמו, שזה מורה על מעלתו שאיננו נחשב אלא איש שמהותו למעלה מהטבע מה שאין על העפר משלו כנ"ל באריכות:
12
י״גומעתה סדר הפרשיות מבוארים פרשת קרח שהרהיב עוז בנפשו ובטח על שטר נאמנותו, ומ"מ עדיין הי' יכול מרע"ה לחשוב שזהו מפאת מעלת הדור דור דיעה כנ"ל, ע"כ הסמיך לו פרשת פרה, שמזה הי' לו למרע"ה לדייק את טוב שטר אמנותו, וביכולתו אף בדור זה באי הארץ לגזור אומר לעשות הנסים יוצאים מהיקש הטבע עפ"י דעת עצמו כנ"ל, והסמיך לו פרשת חטא מי מריבה לידע מה הי' החטא כנ"ל:
13
י״דויבואו בנ"י כל העדה, ברש"י עדה השלימה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים, והקשה הרמב"ן א"כ מה צורך להזכיר כן בבואם אח"כ להר ההר עכ"ל, ונראה דהנה שלשה אלו משה אהרן ומרים שנשתלחו יחד לישראל, כמו שמשה היתה הנהגתו מתאימה לדור המדבר דווקא ולא לבאי הארץ כבזוה"ק בכמה דוכתי, ולא עוד אלא שהי' נחשב ירידה למשה לכנוס לארץ כי היתה מדרגתו למעלה, וע"כ הנהגתו לא היתה מתאימה לבאי הארץ, בודאי כן הי' אהרן ומרים שנשתלחו עמו יחד שלא היתה הנהגתם מתאימה לדור באי הארץ, ומטעם זה נסבה סיבה מאת ה' שימותו במדבר, מרים מתה מחמת זקנתה, ואהרן ומשה האלקים אנה לידם ענין מי מריבה, ולפי"ז יש לפרש הא דהזכיר הכתוב הא שכבר כלו מתי המדבר קודם מיתת מרים וקודם מיתת אהרן חד טעמא הוא להורות שמחמת שכבר כלו מתי מדבר והתחיל דור חדש דור באי הארץ, מחמת זה מתו, ומיושבת קושיית הרמב"ן:
14
ט״ולעטר פתורא ברזא יקירא כו' נראה לפרש עפימ"ש הא"ע פרשת נזיר דע כי כל בנ"א עבדי תאוות העולם והמלך באמת יש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאוות עכ"ל, דוגמא זו נאמר בסעודת שבת שעטרתה היא כשהיא על טהרת הקודש בלי להיות נמשך אחר עריבות גשמית הסעודה, וזהו עונג שבת ולא עונג הסעודה, והסימן שיהי' כך באמת ולא על קו הדמיון, הוא כשנתגלים אז בהסעודה רזין דאורייתא כל איש ואיש לפי דרגין דילי', כי אף שלזה הוא דבר פשוט, מ"מ לזה הוא דבר חדש וסוד ה', וכל איש צריך להתאמץ בזה, וזה הוא עטרת פתורא כשהוא ברזא יקירא:
15
ט״זבענין מי מריבה כבר זכינו לדבר בו בכמי אנפי בעזהי"ת ונראה עוד לומר דהנה הא"ע הביא דעת האומרים שהחטא הי' במה שאמר שמעו נא המורים, והקשה למה אמר להם עוד ממרים הייתם, ונראה דהנה כבר הגדנו דשני מיני בארות של הצור בחורב וזה שבקדש, הם דוגמת שני בתי מקדשות עפ"י דברי הרמב"ן פ' תולדות שהבארות שחפרו האבות, הם דוגמא לבית אלקים כענין שכתוב מקור מים חיים את ה' עכ"ד, והנה במהר"ל בס' הנצח שמקדש ראשון עמד בזכות ג' אבות והשני בזכות כנס"י עכ"ד, וע"כ י"ל שהצור שבחורב שכתיב בי' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוק' יעקב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים, נרמז בכתוב זה שלשת האבות מלפני אדון רומז לאברהם כבש"ס ברכות מעולם לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, חולי ארץ רומז ליצחק שבו מדת הפחד כמ"ש ופחד יצחק, מלפני אלוק' יעקב זה זכותו של יעקב, ורמז הכתוב שבזכות ג' אבות הפך הצור לאגם מים, וע"כ הי' התגלות אלקית בבית ראשון כמו על הצור בחורב כמ"ש הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, אך הבאר שבקדש הי' בזכות כנס"י, וע"כ כתיב הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אבוף את העם ואתנה להם מים, מדהוצרך לאסיפת העם ולא סגי ליקח מזקני ישראל כמו בחורב, מוכח דאסיפת ישראל גרמה, ובזכות כנס"י, ודוגמתו מקדש שני כנ"ל, וע"כ לא נראה שם התגלות אלקית, וכמו בית שני שלא הי' התגלות אלקית נראה להדיא:
16
י״זוהנה כבר הגדנו שהתאחדות ישראל הי' באמצעות מרע"ה וכלשון שכתוב שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו, והיינו שמרע"ה הי' בקרב ישראל כנשמה בגוף, וכמו שחלקי האדם מתאחדים באמצעות הנשמה שבו ומבלעדי הנשמה כמאן דמיפרתי דמי, כן באמצעות מרע"ה הי' התאחדות ישראל, וע"כ כתיב קח את המטה והקהל, שמשה בעצמו הוא המקהיל ולא ע"י החצוצרות שהיו רק לקיבוץ הגופים, אבל כאן שנתבקש התאחדות ישראל עד שיהיו כאיש אחד לא הי' אפשר כי אם ע"י משה בעצמו כמו נשמה בגוף, [וכבר הגדנו שגם המטה שנברא בע"ש בין השמשות הי' נצרך לאתאספות זו] ולפי זה אם הי' ההתאספות כהוגן בודאי הי' הכל נעשה על סדר הראוי ולא הי' נתהוה שום שינוי וטעות, אך במה שאמר שמעו נא המורים דרך כעס, נעשה מרע"ה נפרד מהם כי כעס הוא היפוך רצון וכמו שרצונו של אדם בזולתו גורם שיהי' דבק בו, כן להיפוך כעס גורם פירוד, ומאחר שנפרד לשעתו מרע"ה מהם שוב לא הי' אפשר שיתאחדו באמצעותו, וע"כ שוב לא הי' הסלע נותן מים, דומה לבית שני שנחרב בשביל שנאת חנם שכתב מהר"ל הטעם מפני שכל הווייתו הוא מחמת כנס"י, ע"כ בהעדר התאחדות ע"י שנאת חנם נחרב הבית, כן נמי הי' בכאן, וע"כ כשדברו לא הוציא מים [וברש"י שדברו לסלע אחר, ולפי דרכינו אפשר לומר שגם אותו סלע לא הוציא] והוצרכו להכות היינו שיעורר הנס שהי' בראשונה בחורב, וכמו ששם הי' בהכאה, ע"כ לעורר אותו הוצרכו להכות, ומעתה מובן שהכל נצמח מחמת המאמר שמעו נא המורים, דאם לא בא לכלל כעס הי' נתחדש ע"י אסיפת ישראל כח חדש לגמרי לא התעוררות הנס שבראשונה, והי' די הדיבור כמו שהי' הציווי, אבל מאחר שבא לכלל כעס לא עשה האסיפה כהוגן וע"כ לא הוציא, עד שהצריך לעורר הנס הראשון ע"י הכאה:
17