שם משמואל, בלק ב׳Shem MiShmuel, Balak 2
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ויש להבין הלוא גם מאז כתיב אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, ולמה החרישו עד כה עד אחר מלחמת האמורי, ונראה דהנה כבר דברנו איך מלאו לבם של הרשעים הללו לרהוב עוז בנפשם ולחשוב מחשבת כסל שהם יבטלו ברוח פיהם כל מה שפעלו האבות הקדושים וענין יציאת מצרים ומתן תורה, ורשעים היו אבל לא טפשים גמורים, וביותר יש לתמוה שאמר בלעם שמא אפתנו ויתרצה כמ"ש רש"י ז"ל, ואפי' להדיוט הי' גנאי כאמרם ז"ל באחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו ואח"כ אוהבו מפני אשתו, והרשע הזה חשב שהש"י יתפתה ממנו שיתרצה בקללת ישראל ח"ו, אחר אהבה הגדולה שהראה הקב"ה להאבות ולישראל ביציאת מצרים ומ"ת וכל ימי עמידתם במדבר אשר עין בעין נראה וגו', ואמרנו עפ"י מה שפירש"י ואגרשנו מן הארץ שבלק לא הי' מבקש אלא שוגרשם מן ארץ ישראל שלא יכנסו לארץ, וחשב שיתרצה הש"י להניחם לעולם במדבר להיות נזונים במן ובאר על התורה ועל העבודה, ודבר לא יהי' להם עם עוה"ז כלל, הכלל שחשב להפריד את גשמיות מרוחניות, ושיהי' לישראל הרוחניות לבד ולהם הגשמיות, ובלעם הי' שונא עוד יותר לגרשם אף מעוה"ב שהוא בגוף ונפש, כי הזדככות הגוף שיהי' ראוי לעוה"ב הוא רק ע"י מצות מעשיות שהעיקר הוא בארץ כמ"ש הרמב"ן, ורצה שדבר לא יהי' להם עם עשי' אלא רק בעניני רוחניות ועולם הנשמות היפוך הכוונה אלקית שיכנסו לארץ, ובקיימם מצוות התלויות בארץ יקדשו את כל כדור הארץ כמו שיהי' לעת"ל ב"ב, והם נתיראו מזה שאם גם הגשמיות יהי' קודש יהיו מוכרחים כל האומות לעזוב את תאותם המגונה ולהכנע להקדושה כמו שיהי' לעתיד שנאמר והי' אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות וגו' ולא עליהם יהי' הגשם, והם בחרו יותר למלאות נפשם תאוות רעות, מלהיות נכנע להקדושה:
2
ג׳והנה כבר אמרנו שמשה ואהרן הם המוח והלב של כל ישראל, היינו שמשה משך לישראל שפע אלקית והשגת התורה וקדושת השכל, ואהרן בעובדא שושבינא דמטרנותא להעלות את ישראל להיותם דבקים באביהן שבשמים עד שגם גופם יהיו קודש, וע"כ ענני כבוד בזכות אהרן שמקיף גם על הגוף ונפש יחד, ואשר חכמים הגידו בשבח מעלת מצות סוכה דוגמת ענני כבוד שהאדם כמו שהוא כולו עם חומרו ואף הרגלים שבו שהם המדריגה הפחותה ביותר נכנסים לתוך המצוה, והוספנו לומר שהרי אפי' כשהוא ישן שלא נשאר בו אלא קיסטא דחיותא לבד ועיקר אז הוא הגוף נמי הוא מקיים המצוה, ולא עוד אלא שכל מצות סוכה נזכרה בדברי חכז"ל בענין שינה, ישנים תחתיו, ואין ישנים תחתיו, להורות על מהות המצוה שהיא לקדש גם הגוף, והכל בזכות אהרן שבעובדא משך שפע קדושה להתפשט גם על החומר והגוף שיהי' כולו קודש, וכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, אך כולם חזרו בזכות משה שמרע"ה הוא כולל הכל מעלתו וגם מעלת אהרן:
3
ד׳והנה כבר אמרנו שסיחון ועוג שני אחים כבש"ס נדה הם לעומת אהרן ומשה בקדושה ואמרנו בשם תיקוני הזוה"ק שעוג הוא לקבל עמודא דאמציעתא שידוע שהוא דרגא דמשה, וסיחון נראה שהוא לעומת דרגא דאהרן, וכמו שהי' אהרן מושך קדושה בעבודתו גם על הגוף והחומר, לעומת זה היתה קליפתו של סיחון התגברות כח החומר שבל יאיר בו ענין קדושה אלא יהי' מתגשם והולך, ובש"ס ר"ה שהוא דומה לסייח במדבר פירש"י חמור הבר שהוא חומרית יוצא מישובו של עולם ואינו ראוי אלא במדבר, והוא יושב בחשבון ומונע לחשוב חשבונו של עולם, כי לחשוב חשבונו של עולם צריך לכל הפחות שלא יהא להוט ביותר אחר תאוות חומריות, כמו שדיין הנוגע ומקבל שוחד פסול לדין כי השוחד יעור, כן זה תאותו מעור את עיני שכלו לבל יחשוב חשבון צדק, וע"כ כשמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד וישמע הכנעני מלך ערד הוא סיחון, שכל זמן שאהרן הי' קיים ופעל בעבודתו התפשטות קדושה גם על הגוף לא הי' מקום לקליפת סיחון, אבל אחר מיתת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כנ"ל שהוא ענין התפשטות הקדושה גם על הגוף והחומר, היתה רוצה קליפת סיחון להתגבר, ואף לפי הדרש שהוא עמלק מ"מ באשר שינה להיות כסיחון בודאי הפי' שלקח אתו קליפת סיחון, אך וידר ישראל נדר כידוע שהוא מלשון נ' דר שהוא למעלה משבעת ימי הבנין, כמו שכל לעומת הגוף, ובזה נצחו ישראל:
4
ה׳ולפי האמור יובן מה שהרשעים הללו החרישו כל ארבעים שנה ולא התעוררו לקראת ישראל, כי בעוד אהרן קיים שבעובדא שלו משך ענין אלקי גם בכל הגשם וחומר הארץ שהי' התפשטות קדושה על הכל יחד כנ"ל לא הי' להם שום מקום לחשוב להפריד הגשמיות מהרוחניות, אלא אחר שמת אהרן חשבו שמעתה אין מי שיעמוד כנגד בדבר הזה:
5
ו׳והנה בעוד שהי' סיחון קיים ועוג קיים שהי' לקראת משה ואהרן כנ"ל, הי' עכ"פ בלק בוטח בהם, וע"כ כששלח משה אל מלך מואב אעברה בארצך ולא נתנם לעבור, ולכאורה יש להבין הלוא מאז יאחזמו רעד, והתינח מלך אדום שסמך על ברכת החרב כמו שפירש"י אבל מואב על מי סמך, והי' לו לירא שלא יתחייב ראשו ויקחו ממנו נקם, אבל הוא הדבר שאמרנו שהרי זה הי' לאחר מיתת אהרן, וסיחון ועוג קיימים, הי' חושב שיש להם בקליפה יותר ממה שיש לישראל בקדושה, שהם בקליפה יש להם בעובדא ובמלולא, וישראל בקדושה אין להם עוד בעובדא ע"כ מלאו לבו לסרב, אבל אחר אשר עשה ישראל לאמורי שאין לו עוד על מי לבטוח נתיירא פן יקחו ממנו נקם על מה שלא נתנוהו לעבור:
6
ז׳והנה ברש"י בשם המדרש שסיחון לא שלח בשביל עוג לעזור לו, והיינו שחשב שלעומת מדריגתו בקליפה אין דוגמתו בקדושה אחר שאהרן מת, והנה משה נצח את שניהם כי מדריגת משה כוללת הכל כנ"ל, ואם השכיל בלק מדריגת משה שהוא יכול לעמוד נגד הכל יחד לא הי' חושב להתגבר עליהם עוד, אבל עינו הטעתו לחשוב שמה שמשה התגבר על סיחון הוא בשביל שהי' סיחון לבדו, ואח"כ עוג לבדו, אבל באם היו שניהם יחד זה בעובדא וזה במחשבה ובמלולא הי' להם כח להתגבר נגד משה, וכמו כל הרשעים שחושבים תמיד ששוטים היו הראשונים ועצתו לעמוד נגד ישראל היא תצליח כבמדרש, וע"כ נתיעץ לשלוח לקרוא לבלעם, שהוא בעובדא ובלעם במלולא שניהם יהי' להם כח גדול לעמוד נגד משה:
7
ח׳כי הכיתני זה שלש רגלים, ברש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה, ובלקוטי התורה מהאר"י ז"ל שבלעם רצה לעקור מישראל את השלש רגלים, ויש להתבונן מאי אולמא דשלש רגלים מיתר המצות שבתורה, ונראה דהנה אמרו ז"ל אבות פרק ה' עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע, ונראה דשלש אלה הם קנאה תאוה וכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, עין רעה הוא קנאה, ורוח גבוה הוא כבוד, ונפש רחבה הוא תאוה, ומביאים לידי ע"ז ג"ע שפ"ד, קנאה לידי שפ"ד, תאוה לידי ג"ע, כבוד לידי ע"ז, כי כל המתגאה כאלו עובד ע"ז, וידוע במהר"ל שג' אבות אברהם יצחק ויעקב תקנו את ג' חטאים אלה, ובזכותם ג' רגלים שנותנים כח ועוז לישראל לעמוד נגד ג' אלה, ויש לומר עוד שפסח שהוא ראשית הכנסת ישראל תחת מלכות שמים היפוך ע"ז, וכמאמרם ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, באה בו המצוה לאכול לחם עוני רומז לרוח נמוכה, היפוך מדת בלעם שהי' לו רוח גבוה, שבועות הוא לעומת התאוה, כמאמר הרמב"ם ז"ל שאין התאוה מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה, וגדולה מזה אמרו יפנה לבו מדברי בטילה אל דברי תורה, והכנה למתן תורה היתה פרישה, ואין התורה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה עליו, סוכות לעומת עין רעה וקנאה, וסוכות היא היפוך מזה שהוא בטחון בהש"י היפוך הקנאה על זולתו אלא טובת עין, וע"כ באה בו מצות הלולב יעשו כולם אגודה אחת ויבואו אלו ויכפרו על אלו, הרי כי ג' מועדים אלו משפיעים בישראל היפוך מדתו של בלעם, ע"כ הי' בלעם שונא ביחוד לג' מועדים ורצה לעקרם מישראל כנ"ל:
8
ט׳ובזה יש לפרש שלשה פעמים שברך בלעם, כי הם לעומת השלשה רגלים, כי הוא רצה לעקרם מישראל, אבל הש"י הפך את הקללה לברכה, וע"כ השלשה ברכות הם מעין ענין שלשה רגלים, כי הברכה ראשונה היא שהן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וגו' עד ותהי אחריתי כמוהו, שהוא מעין יו"ט של פסח שבו נבחרו ישראל לחלק הש"י, לעומת שישראל משכו ידיהם מע"ז ובחרו לעבוד את הש"י לבדו, ברכה שני' ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ובתרגום ושכינת מלכהון ביניהון, זהו יו"ט של שבועות מ"ת דכתיב וירד ה' על הר סיני, ומתנבא על לעתיד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופירש"י עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חיבתו לעין כל שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו וכו', ברכה השלישית מה טובו אוהליך יעקב שרומזת למקדשות, זה יו"ט של סוכות דוגמת המקדש ובו נתקיים הביאני המלך חדריו כמבואר במדרשים, כנחלים נטיו וגו' עד וזרעו במים רבים, שאז ישראל מתברכים במים, וירום מאגג מלכו יש בו רמז על מלחמת גוג ומגוג שכתבו הגאונים שקבלה בידם שיהי' בסוכות, וע"כ מפטירין בשחהמ"ס במלחמת גוג:
9
י׳ויש לומר עוד שנבואה הרביעית שמדברת מלימות המשיח, זה הוא שמיני עצרת שרומז לימות המשיח וכנור שלעתיד של שמונה נימין כידוע בספרים, ואין להאריך עוד:
10