שם משמואל, במדבר א׳Shem MiShmuel, Bamidbar 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳להבין ענין מספר בנ"י, נקדים דברי הזוה"ק תצוה פתח ההוא סבא ובמדבר אשר ראית מהו ראית אלא קוב"ה דבר לון לישראל במדברא מדברא תקיפא כמה דכתיב נחש שרף ועקרב וגו' ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין דעלמא, מ"ט בגין דההוא שעתא דנפקו ישראל ממצרים ואשתלימו לשתין רברבן אתתקף מלכותא קדישא ואסתלק על כלא וסיהרא אתנהירת וכדין אתכפיא מלכא חייבא סט"א ואפיק לון קב"ה למיהך במדברא תקיפא דאיהו אתר ושלטנו דסמאל חייבא דאיהו דילי' ממש בגין לתברא תוקפא וחילי' ולכתתא רישי' ולאכפיא לי' דלא ישלוט ע"כ, והנה ידוע צורך היותר גדול לניצוח מלחמות הוא חוזק הלב וכ"כ כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם וגו' אל ירך לבבכם וגו', ובד"ה כתיב פני ארי' פניהם לא ישיב בפני כל, ולהיפוך תחילת נפילה ניסה, ומזה יובן למעלה למשכיל מלחמה רוחניות שיתד שהכל תלוי בו היא התאמצות וחוזק הלב, שלא יתבטל דעתו מפני כל המניעות והמצירים, ויהי' חשוב בעיני עצמו ויראה א"ע כאילו כל העולם כולו תלוי בו, כאמרם ז"ל לעולם יראה אדם א"ע כאילו הוא חציו זכאי וחציו חייב והעולם כולו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו כאילו הכריע א"ע ואת העולם כולו לזכות, וע"כ טרם שנכנסו ישראל למדבר ללחום את המלחמה הגדולה ברוחניות כנ"ל בזוה"ק, באה המצוה למנותם כי דבר שבמנין חשוב ואינו בטל, למען יחזיקו מעמד במלחמה הגדולה ההיא, שלא יוכל הס"ם להטעותם ולהמריך את לבבם, וכאשר נסתכל בכתובים נראה שכל המנויים שהיו בישראל, היו רק קודם מלחמה, רוחנית או גשמית, מנין הראשון, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, שהיו צריכין אז התחזקות גדולה שלא יטמעו בין המצריים, וכמו שפי' כ"ק אאמו"ר זצלל"ה מאה"כ אלה שמות בנ"י עפימ"ש הרשב"א בתשו' דשם של דבר הוא קיום הדבר, וכאשר הלכו למצרים מקום טומאה הוצרכו לחיזוק ולקיום ביותר עכתדה"ק, ואחר יצי"מ, אחר שנפלו בחטא העגל וחזרה הזוהמא להתפשט והוצרכו אח"כ למלחמה הרוחנית שבמדבר כנ"ל בזוה"ק, וקודם כניסתן לארץ במלחמת מלכי כנען, ואח"כ קודם כל מלחמה כמו שמבואר בכתובים, רק פעם אחת בימי דוד שהי' שלא לצורך מלחמה, נחשב לחטא:
2
ג׳ולפי דרכינו יובן ההפרש שבין מנין זה ובין המנין שקודם כניסתן לארץ, כי במנין זה נאמרו ארבעה דברים, במספר שמות, לגלגלותם, למשפחותם ולבית אבותם, ובמנין שני לא נאמר רק למשפחותם ולבית אבותם כי הנה מלחמה הרוחנית שהיתה במדבר במקום נחש שרף ועקרב וצמאון, שלדעתי יש לפרש כי הם ארבעה קליפות שבטומאה לעומת ג' אבות ודהמע"ה שבקדושה, כי שרף כשמו הוא אש שורף שלעומתו בקדושה פחד יצחק, ועקרב הוא קרירות כבש"ס ע"ז, והוא לעומת קו הימין שבקדושה מדתו של אאע"ה כנודע והוא מי החסד, ונחש הוא נגד מדתו של יעקב כלול בתרין, וסימנך כי לא נחש ביעקב, ובמדרש תרומה זהב וכסף ונחושת נחושת זה יעקב, וצמאון הוא לעומת מדתו של דוד דכתיב בי' צמאה נפשי לאלקים צמאה לך נפשי, וי"ל עוד שהם לעומת ד' אותיות הוי' ב"ה כי זה לעומת זה עשה האלקים והכל הולך אל מקום אחד, וע"כ נאמר כאן ארבעה דברים הנ"ל נגד הד' כחות שבקליפה, כי מספר שמות לגלגלותם הם כנגד שני אותיות ראשונות, וע"כ במנין השני שהיתה המלחמה רק עם ז' מלכי כנען שהם לעומת ו"ה שבקדושה, ע"כ לא הוצרך שמה לא מספר שמות ולא לגלגלותם רק למשפחותם ולבית אבותם לבד והבן:
3
ד׳ולפי דרכינו יובנו דברי המדרש רבה, שאו את ראש אם יזכו יעלו לגדולה ואם לאו הוא כמו שאומרים לקוסטנר סב רישא דדין, דהנה זה שאמרנו דצריך כל הבא ללחום מלחמות ה'. להיות לו גודל התאמצות הלב להיות חשוב בעיני עצמו, הלא מזה יוכל לבוא ח"ו גסות הרוח ויֶשות והוא שורש פורה ראש ולענה, ובכן עצה היעוצה לזה, לחשוב ולדעת כי הנהו שליח ד' ומאתו הגדולה והגבורה, וכל אשר הוא יותר בטל לד' יוגדל יותר נצחונו, כמ"ש כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו', ומאחר שכל חשיבותו הוא מה שבטל להשי"ת, לא יוכל לצמוח מזה שום גסות וישות, וזה שאם יזכו יעלו לגדולה, היינו שיזדככו כ"כ עד שיהיו בטלים להשי"ת בתכלית הביטול, ואז יעלו לגדולה דהגוף יתעלה במדריגת הנפש, ואם לאו כו' היינו שישיגו מזה התנשאות וגסות הרוח היפוך הביטול כנ"ל, אז נעשין נפרדים מאת השי"ת וכמו שפי' הרבי ר' בער זצלל"ה מאה"כ אנכי עומד בין ד' וביניכם, דהכוונה דמי שהוא יש בעצמו ואומר על עצמו "אנכי" זה שעומד ומפסיק בין ד' ובינו, ואינו מקבל שום חיות מהשי"ת, וזה הוא סב רישי' דדין, כמו שפוסקין את ראשו של אדם ואין הגוף שואב ממנו חיות, כ"כ מי שהוא יש בעיני עצמו הוא נפרד מהשי"ת ושוב אינו מקבל חיות ממקור החיים:
4
ה׳להבין ענין הדגלים, ובמ"ר כשירד הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כתות כתות של מלאכים מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו מיד התאוו ישראל כו' הענין, כמו בגשמיות הדגל הוא סימן שיתקבצו אליו הנפזרים כמ"ש רש"י וביותר במלחמה שהנפרד לא יהי' נאבד בהפרדו רק יוכל לשוב אל מחנהו בכל עת, כ"כ הוא ברוחניות, והנה כתיב ודגלו עלי אהבה, ודגל הוא לשון חיבור, היינו שיהי' תמיד דבוק באהבת השי"ת, וזה שראו ישראל מיכאל ודגלו כי המלאכים אינם נפרדים כלל ועומדים תמיד במדריגתם, וזה שהתאוו ישראל היינו שאפי' בעת הפרדם לעסוק בעניני חומריות ישאר לבם דבוק באהבת השי"ת, ולא יהי' ביכולת החומריות להאפיל את אור האהבה:
5
ו׳ובזה יובנו דברי המ"ר במה שאמרו או"ה שובי שובי ונחזה בך ממך דוכסין ממך אפרכין, השיבו בנ"י מה תחזו בשולמית וגו' כלום אתם יכולים לתת לי גדולה כדרך שעשה לי במדבר דגל מחנה יהודה וכו' היינו דאין הפי' ממך דוכסין וכו' היינו בנשיאות ראש גשמי, אך הכוונה כענין שאמר בלעם שמוטב שיהי' השי"ת נעבד משבעים אומות ולא מאומה יחידה, וז"ש ממך דוכסין כו' היינו להיותם יודעים שיש לישראל דקות השכל אמרו שכולם יהיו עובדים להשי"ת וישראל בראש כולם, וע"ז השיבו מה תחזו וגו' דהנה האו"ה אין להם מצד עצמם שלימות הגוף ודביקות עצמיי רק מצד הארת השכל, כמ"ש מהר"ל ז"ל דמא בן נתינא שמו, וכל דבר שהוא מצד השכל אינו רק בעת שהשכל מאיר לו, וזה א"א להיות בתמידית כמובן, אבל ישראל הם דבקים בדיבוק עצמיי וכחשיכה כאורה כי חושך לא יחשיך ממך, וזה שהשיבו כלום אתם נותנים לי כו' דיבוק עצמיי אף בשעה שעוסקים בגשמיות להשאר אח"כ כמקודם:
6
ז׳הגבלה ופרישה, כתיב ואת ערום וערי' ואמרו ז"ל ראה הקב"ה שאין להם זכות במה ליגאל נתן להם שתי מצוות דם פסח וד"מ, כ"כ במ"ת אחר שהתעלו ישראל מאוד וכל מה שבאו במעלה יותר ראו יותר עד כמה הם רחוקים עוד ממ"ת ואין להם במה ליקרב למ"ת הקדושה, לכך ניתן להם שתי מצוות אלו, וכשנתבונן נמצא כי שתי מצוות אלו פרישה והגבלה הם מקבלות נגד פסח ומילה והבן הדברים מאד:
7
ח׳הנה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה אמר דלא יהי' לאו"ה טו"ת מדוע להם נאמרו דברים שהן היפוך טבעם, מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף, ולישראל לא נאמר, דגם לישראל נאמר כזה, דטבע ישראל הוא שרוצה להתקרב להקדושה, ונאמרה להם מצוות הגבלה לעמוד מרחוק וזה נגד טבעם עכתדה"ק, ולי יש להוסיף בה דברים דמצוות פרישה היתה לבטל כל אהבות חיצוניות ושבה כל האהבה לשורשה, וע"כ היתה אז אהבתם להשי"ת עצומה מאוד מאד בכלות הנפש ממש, ואז דווקא נצטוו לעמוד מרחוק, וזה היפוך טבעם לגמרי ונסיון גדול מאוד:
8