שם משמואל, בחוקתי א׳Shem MiShmuel, Bechukotai 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳ולא תגעל נפשי אתכם, הק' הרמב"ן וז"ל ולא ידעתי מה טעם בזה שאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצוות ועשותינו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו וכן בעברינו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר לא מאסתים ולא געלתים, ואמר הנביא בשעת הקלקלה המאוס מואסיתנו אם בציון געלה נפשך ע"כ:
2
ג׳ונראה לפרש בהקדם מה שפי' כ"ק אאמו"ר זצלל"ה כוונתם ז"ל עמאה"כ וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון וכו', ואמר הוא ז"ל כי עצה עמוקה הי' באשר היו ישראל מגודלים אצל האבות אשר הי' סוד ד' עלי אהלם, והמלאכים היו תדירים אצלם כאנשים, וכל דבר שאדם רגיל בו אינו משתוקק אליו, כ"כ, ע"כ היתה העצה שיהיו בארץ לא להם בגלות ובהסתרת פנים למען אח"כ כשיגלה הקב"ה עליהם לגאלם ויקרבם לפני הר סיני ליתן להם התוה"ק יהי' להם השתוקקות עצום מאוד עכתדה"ק, ויש להבין וכי חסר להשי"ת להופיע עליהם בכל עת חדשות שלא ירגלו בו ויהי' להם השתוקקות אליו כאל דבר חדש כי כמו שהקב"ה אין סוף, כ"כ אין סוף למתן שכרן של צדיקים, אבל הטעם מפני שלא היו יכולין לסבול אור גדול יותר, ואף במ"ת נאמר נפשי יצאה בדברו, והוצרך השי"ת להניף על הם גשם נדבות כמ"ש חז"ל, ואם הי' עוד אור יותר גדול הי' מתבטלין מהמציאות לגמרי, ומעתה תובן ההבטחה שלעתיד יהיו כ"כ מזוככים עד שיוכלו לסבול האורות הגדולים עוד יותר ויותר, כמ"ש חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וילכו מחיל אל חיל כי בכל עת משיגין השגות יותר גדולות ויהי' ערך ההשגה היום לעומת יום אתמול כמו ערך השגה שהי' אחר יצי"מ לעומת מה שהי' בעודם עוד בגלות, כמו שפי' הקדושת לוי הכתוב כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות עי"ש דבריו כי נעמו, וממילא יהי' ההשתוקקות רב ועצום מאוד ולא יצטרך עוד לגלות כעצה העמוקה הנ"ל, וזה הוא פי' ההבטחה ולא תגעל נפשי אתכם, והנה שבת הוא מעין עוה"ב, ע"כ העליות של יום השבת מתעלות והולכות שבתא דליליא ודיממא, וא"צ להיות בבחי' רצוא ושוב, וזה הוא הפי' צווחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין כו' והבן:
3
ד׳אם בחקותי תלכו, יש להבין מדוע הברכות תלוים בהילוך החקים דווקא, והנה ידוע שברכות אלה המה לימות המשיח כמ"ש רש"י והרמב"ן ז"ל, והנה ידוע שבימות המשיח יחזור העולם לבחי' שהי' אדה"ר קודם החטא, וכבר כתבנו במק"א ששורש חטא עץ הדעת הי' חסרון והעדר התמימות, והותחל התיקון הזה ביצי"מ כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך וגו' שהיו נמשכין אחר השי"ת בתמימות ולא אמרו איך נצא למדבר לא מקום זרע, ונגמר התיקון בקבלת התוה"ק שאמרו נעשה ונשמע, וע"ז אמרו בש"ס אנן דסגינן בתמימותא כתיב בן תמת ישרים תנחם, ולולי חטא העגל הי' נשלם אז התיקון, והי' בטל ממילא מיתה שהוא עונש חטא עץ הדעת, וע"כ עיקר התיקון תלוי בקיום החקה באשר אין טעמם נודע, והעשי' היא רק בחמימות, ובאמת גם בכל המצוות יש בהם טעמים נסתרים ונעלמים מאוד נוסף על הטעמים הנגלים, והם בגדר החקים, ואדם צריך לקיים כל המצוות לא מצד הטעם רק מחמת ציווי השי"ת ומצד גדר החקים שבהם:
4
ה׳בגמ' מגילה ברכות וקללות נקראו ומתורגמין פשיטא מ"ד דילמא פייגי דעתייהו דציבורא יע"ש, ונראה לתת טעם מדוע באמת לא חיישי' לזה, לפימ"ש הרמב"ם בכופין אותו עד שיאמר רוצה אני משום דבאמת נפש ישראל רוצה רק השאור שבעיסה מעכב ובכפיות החומר שוב הנפש מעצמו רוצית, ה"נ ע"י איום ברכות וקללות שוב הנפש מצד עצמו רוצה, והבן:
5
ו׳במ"ר חשבתי דרכי וגו' חשבתי ברכות חשבתי קללות ברכות מאלף עד תיו וקללות מויו עד הא ולא עוד אלא שהן הפוכות, והנה ידוע קו' המפרשים למה לא נזכר בתירה יעודי עוה"ב, אך יובן עפ"י המבואר בכתבי האר"י ז"ל דשפע היורד מעולם לעולם אינו מתרוקן מעולם שממנו ירד רק כמדליק מנר לנר, וא"כ באשר שטובות וברכות שבא לישראל הם לא מפאת המערכת השמים ומזלות, שהרי אין לישראל שום מקום בהמזל, ולפי המזל לא הי' אברהם ראוי להוליד וכמ"ש חז"ל אין מזל לישראל, והשפע הבאה לישראל הוא מהשי"ת ומרום המעלות יורד עד למטה עד שנתהוו גם יעודים גשמיים, וא"כ כאשר נכתבו בתורה היעודים הגשמיים, שוב היעודים הרוחניים המה בהכרח, כי השפע יורד מרום המעלות עד למטה, ובכל עולם ועולם שהשפע עובר דרך שם, שוב אין מתרוקן ממנו כנ"ל, וא"כ הרי היעודים נשארים בכל עולם ועולם, וע"כ אין לצייר יעודים גשמיים בלי יעודים רוחניים, ולהיפוך אם הי' נכתב יעודים רוחניים לבד הי' מקום לומר שאין השפע יורד יותר רק עד מקום שנזכר בכתוב, אבל כשנזכרו יעודים הגשמיים, שוב היעודים הרוחניים בכלל בהכרח, כי יש בכלל מאתים מנה וז"ה כוונת המ"ר שהברכות המה מאלף עד תיו, היינו מאלף שרומז ליחידו של עולם עד תיו שהוא סופא דכל דרגין כנודע, אבל הקללות שהם סילוק השפע, הם בהכרח מתחילין ממטה מטה, כי השלילה לא יצוייר בעולם שלמעלה טרם עולם שלמטה וכנ"ל, וע"כ הם מסתלקין ממטה למעלה עד שמקודם מסתלקין מהואו ואח"כ מההא שהא למעלה מהואו, ומשם למעלה אין שום סילוק, וזה הפי' מויו עד ה"א ולא עוד וכו' והבן:
6
ז׳ובזה יש להבין דברי מהר"ל בגמ' כתובות בבתו של נקדימון בן גוריון אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רש"מ וכו' דהכוונה דמשם נראה מעלת ישראל שכל הטובות שמגיע להם הוא מהשי"ת לבדו יע"ש, ולפי דברינו הנ"ל יובן היטב כי ההפרש בין מה שבא מהשי"ת ובין מה שבא מפאת המערכת הוא עצום מאוד, כי הבא מהשי"ת הוא בכל העולמות מרישא דכל דרגין עד סופא דכל דרגין, ולא כן השפע הבאה מפאת המערכת שאינה רק בעולם שלמטה, ושפיר נאמר ע"ז אשריכם ישראל, ויומתקו הדברים עפי"מ שכ' בזוה"ק במלת אשרי והבן:
7
ח׳להבין מה שקורין ברכות וקללות קודם שבועות שאמרו ז"ל תכלה שנה וכו' הענין, שהברכות וקללות כמו שהם בכל כלל ישראל שהברכה היא תוספות טובה והקללה הוא להיפוך וכמ"ש האבן עזרא בראשית, הם ג"כ בכל איש פרטי להתוסף בו החלק הטוב וליתן מגרעות בהחלק הרע, וע"כ נא' ואם לא תשמעו בויו מוסף על ענין ראשון שלכאורה אינו מובן, שהרי אינו בזמן אחד, שהברכות הם כשישראל זכאין, והקללות המה להיפוך ח"ו, אך להנ"ל יובן, דשניהם שייכים בזמן אחד שהחלק טוב יתעלה והחלק הרע יושפל, וזה הוא הכנה דרבה לשבועות שאז פסקה זוהמתן והתעלה החלק הטוב במ"ת הקדושה:
8
ט׳ואכלתם ישן נושן, להבין מה הוא הבטחה זו כי מה יתרון להם בהיות להם תבואה כ"כ שא"צ, והרי אין מוציאין כל דבר שיש בו חיי נפש לחו"ל, וחוץ מזה ע"כ אין הכוונה שיהי' כ"כ שיהי' למכור, דא"כ לא יהי' הגרנות מלאות כ"כ, ומה זה שאה"כ וישן מפני חדש וגו' והענין, עפימ"ש כ"ק אאמו"ר זצללה"ה הטעם דבזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים, ובזה"ז אין שמחה אלא ביין כי שמחת יו"ט היא בפנימיות, ולכך אין מרקדין ביו"ט, דריקוד הוא באברים חיצוניים, ולעורר שמחה זו צריכין ג"כ דבר שיש בה פנימיות, ובשר שלמים בחיצוניות הוא שוה לשאר בשר רק בפנימיות יש בו קדושה, ויין ג"כ הוא פנימיות, ויין בענבים מיפקד פקיד, ונכנס יין יצא סוד עכתדה"ק, וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הם תחת הזמן, וע"כ הם מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו הוא פנימיות והחיצוניות נפרד ממנו בהמשך הזמן, ע"כ כשיזקין הוא יותר טוב, וזה הוא הברכה שגם בתבואה ג"כ יהי' בו כח פנימי רב עד שיהי' יפה כשנתישן כענין יין, וע"כ לא יהי' המאכל מגשם את האדם כי כל עיקר שהמאכל מגשם האדם הוא מצד החומריות שבו והבן:
9
י׳וזכרתי את בריתי יעקוב ברש"י בחמשה מקומות נכתב מלא ואלי' חסר יעקב נטל אות משמו של אלי' ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו ע"כ, ביאור הדברים הנה הגואל שלעתיד הוא אלי' כמאה"כ הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא וכתיב שלח אורך ואמתך, ואמתך זה אלי' דכתיב בי' ודבר ד' בפי אמת, ובע"ז (ד:) בג' ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה ותורה כתיב בי' אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד, ולפי"ז יובן שפיר דחשש יעקב אחר שאלי' יהי' הגואל שהוא איש אמת, וא"כ תהי' הגאולה באמת דווקא, לא לפנים משה"ד, היינו כשיהיו ישראל זכאין דווקא, וע"כ נטל לערבון אות ויו משמו שהוא אות אמת, ובזוה"ק ונתתם לי אות אמת זה אות ויו יע"ש, היינו שלא תהי' מדת אמת אצלו בשלימות עד אחר גאולת ישראל למען תוכל להיות הגאולה לפנים משה"ד, שיהיו ישראל עכ"פ מבקשי ודורשי אמת, והנה גם זה להיות מבקש ודורש אמת הדרך הנכון לבוא לזה להשתדל להיות בו מדת תמימות והוא מדרגת יעאע"ה כמ"ש ויעקב איש תם וכתיב תתן אמת ליעקב, ועיד הנה כתיב תמים תהי' וגו' ופרש"י ואז תהי' עמו ולחלקו, וא"כ הרי נעשה צירוף לאות אלף שהוא רומז אלופו ויחידו של עולם, לאותיות תם ויהי' יחד אותיות אמת, וגם מצות השבת היא מסוגלת לזה, שהרי שבת נקרא אמת, ובפרט בסעודה שלישית שרומזת לסעודת יעאע"ה וכתיב בי' והאכלתיך נחלת יעקב:
10