שם משמואל, בחוקתי ב׳Shem MiShmuel, Bechukotai 2
א׳שנת תרע"א
1
ב׳אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם פירש"י אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ואת מצותי תשמרו פי' בת"כ ג"כ על הלימוד, ובמק"א פירש"י ושמרתם זו משנה ובמדרש מוסיף בה כי נעים כי תשמרם בבטנך, והנה פרט בכאן ג' דברים עמל התורה וידיעת התורה ועשוית מצות התורה, כי נוסף על מצות וידיעת התורה יש מצוה לעמול בתורה, ואילו יצוייר שידע התורה בלי עמל הוא מחוסר מצות עמל התורה, ונראה שקניית השלימות הוא ע"י שישה דברים מקבילים לגוף ונפש ושכל, ידיעת התורה היא מתקנת ומיישרת את נפש השכלית, ויגיעת ועמל התורה מיישרת ומתקנת את נפש החיונית, כי כל יגיעה מתייחסת לנפש וכתיב נפש עמל עמלה לו, ועשויות המצות בפועל ע"י כלי הגוף הם מיישרות ומתקנות גם את הגוף ונפש הטבעית להיות נעשה כולו קודש:
2
ג׳ויש לומר כי היעודים שבפרשה זו ג"כ מקבילים נגד שלשה חלקי קניית השלימות, כי ג' מיני יעודים כתובים בפרשה להמסתכל בה, בני חיי ומזוני והסרת כל מעיק ומונע, ודיבוק שכינה, וכל היעודים שבפרשה כלולים בשלשה אלה דוק ותמצא, בני חיי ומזוני הם שלימות הנפש הטבעי, הסרת כל מעיק ומונע הוא שלימות הגוף ונפש החיוני, כי הפחד ובהלה ומלחמות הם מתיחסים לנפש החיוני ולגוף ושלימותם הוא שלום והשקט, ודיבוק שכינה היא שלימות הנשמה וכח השכלי:
3
ד׳ויש לומר עוד ששלשת היעודים אלו מקבילים לשלשה זכותים, בזכות עשיית המצות בפועל זוכין לבני חיי ומזוני, ובזכות יגיעת התורה זוכין להדחות כל מעיק ומונע כמ"ש האריז"ל שביגיעת לימוד התורה מתייאשין ומשברין את כחות החיצונים, וידוע דכל מעיק ומונע הן בגשמית מנייהו הוא, ובזכות ידיעת התורה שהוא להיות התורה עם האדם כמ"ש מהר"ל בספר דרך חיים, ואורייתא וקב"ה כולא חד א"כ הוא עצמו דיבוק שכינה ומביא לידי דיבוק שכינה בהתגלות, ויש לומר שלעומתם שלשה זמנים המקודשים שבת ויו"ט ור"ח שבת בו הוא דיבוק שכינה שלימות כח הנשמה ושבת היא יומא דנשמתא, יו"ט היא שפע בני חיי ומזוני ושלשה מועדים הם פסח בו זכו ישראל ונתקדשו באכילת פסח מצה ומרור ובשבילם זוכין ישראל למזוני, וזהו הדין בפסח על התבואה מי הוא הראוי לקבל חסד ה' במזוני, שבועות בו נתנה התורה שהיא עץ החיים והיא הנותנת חיים לישראל וזהו בעצרת על פירות האילן כי האדם עץ השדה והדין מי הראוי לקבל שפע החיים, סוכות הוא בבני, כי סוכה היא דוגמת בהמ"ק הנקראת חדר המטות שפירש"י על שהיא פריין ורביין של ישראל, ויש רמז שבחג נדונין על המים היינו מים דוכרין מ"נ, וידוע למבינים מענין שמיני עצרת ואין להאריך, ר"ח הוא הסרת המונע וידוע בזוה"ק מענין שעיר ר"ח, וכן נמי יש לומר בפשיטות שר"ח הוא יו"ט של דהמע"ה כמו שאמרו ז"ל שלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים וברמב"ם ספ"ד מה' מלכים שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות, והוא הסרת המונע:
4
ה׳ואכלתם לחמכם לשובע, פירש"י אוכל קמעא והוא מתברך במעיו, ויש להבין מה ענין הוא ברכת ריבוי המאכל מאחר שאין בו עוד צורך, ומה בצע שהי' האוצרות מלאים מאכל ואין להם אוכלים ואם למכרם ולעשות מהם כסף וזהב, מה בצע בהרבות לו כסף וזהב, שענינם הוא לקנות בהם כל הצורך, וזה שיש לו כל הצורך מה לו למרבית כסף וזהב, ולא עביד רחמנא ניסא למגנא, ונראה עפ"י מה ששמעתי בשם כ"ק אדומו"ר הגאון הקדוש זצללה"ה מהרי"ם מגור על דברי המד"ר בפסוק הניקה בנים שרה שהיו מטרונות באות ומיניקות את בניהם ממנה וכו' עד כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים, ואמר הוא ז"ל שנעשו יראי שמים מפני שינקו משריים של יצחק אבינו ע"ה עכ"ד והדברים מובנים עפי"ד זוה"ק ח"ב (ס"א:) מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחבריא וכו' עד ואכלי מזונא דרוחא ונשמתא מאתר רחיקא עלאה יקירא מכלא, ובכן מובן דכמו דמאכלות אסורות מטמטמות לבו של אדם כי דבר הנאכל ישוב להיות גוף האוכל, כן להיפוך מאכלות שהם ממקום קדוש רם ונשא כשהם נהפכים להיות גוף האוכל הם מפקחים השכל וממשיכים אותו להיות גם הוא דבוק בשרשם, וממילא הוא חוזר להיות ירא שמים:
5
ו׳והנה ידוע בזוה"ק כמה שבחא וזכותא דבר נש דמהדר לחייבי עלמא בתיובתא, כי בזה אסתליק שבחא דקב"ה יתיר מכלא, והנה ישראל צריכין להמשיך את כל באי העולם אחר הש"י, וכן יהי' בודאי לעתיד כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, וכמו אדה"ר קודם החטא שאמר לכל הנבראים באו נשתחוה ונברכה וגו' כן יהי' לעתיד שישראל יחזירו בתשובה את כל הנשאר מפליטי האומות ובכן מובן הצורך לריבוי התבואות, כי בודאי המזונות שלעתיד יהי' שורשם ממקום גבוה מאד כעין מ"ש הזוה"ק מזונא דחברייא ואולי עוד יותר, ומטעם זה אוכל קמעא והוא נתברך במעיו, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל בפי' הכתוב לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם, כי חיות המאכל שהוא מזין את האוכל הוא חלקי מוצא פי ה' שנמצא בהמאכל ולא גשם המאכל לבד, וממילא מובן שלעתיד ששורש המאכל ממקום גבוה, ויהי' בו הרבה מאד מוצא פי ה' לא יצטרך לאכול הרבה כי בהמעט ממנו יהי' בו יותר מוצא פי ה' מאשר יש בהרבה מאכל כעת, ובכן אז המזונות עצמם יהיו ממשיכים ליראה שמים כנ"ל, ובזה שישראל אז יאכילו ממזונותיהם לפליטי האומות, בזה עצמו יחזירם בתשובה שלימה כנ"ל ויגדל בזה זכות ישראל עד מאד, אכי"ר ב"ב:
6
ז׳ברש"י שיעקב אע"ה נטל אות ואו משמו של אליהו לעירבון שיבוא ויבשר גאולת בניו, נראה הפי' דהנה ישראל בעצם הם טובים והחטא הוא במקרה כמ"ש ואם תלכו עמי קרי שפירושו שתלכו עמי לפי המקרה ולא לפי עצם מעלת נפשם, כי עצם נפש ישראל אי אפשר להתקלקל, אפי' עושה חטאים היותר גדולים אעפ"י שחטא ישראל הוא, הא למה זה דומה לאבן טובה יקרה ומאירה שנפלה לתוך האשפה ונתטנפה מאד, אעפי"כ בכל מקום שהיא, היא אבן יקרה, וכאשר ישטפוה וימרקה וירחצוה תשוב להיות מאירה כבתחילה כן הוא נפש ישראל שלאחר המירוק בעוה"ז או בגיהנם או ע"י גלגול סוף כל סוף תשוב להאיר ככוכב מזהיר ומאיר, ועתיד לאשתאבא בגופא דמלכא, והנה נהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבין, מובן שאמת הוא דבר שאין לו הפסק וחליפין, ומאחר שנשמת ישראל אין לה בעצם שינוי ותמורה, ע"כ הוא אמת והחטא שהוא במקרה הוא איננו באמת, והנה אליהו הוא איש האמת כבמד"ר שלח אורך ואמיתך המה ינחוני, אמיתך הוא אליהו, ואות ואו הוא אות אמת כבזוה"ק בפסוק ונתתם כי אות אמת, וזהו שנטל עירבו היינו שאליהו יסתכל במדת האמת שלו בעיקר מהות של ישראל וימצא במדת האמת מעלת ישראל ושוב אפי' יהיו ח"ו לפי השקפה ראשונה בלתי ראוים להגאל, יעביר זה מנגד עיניו שזה הוא בלתי אמת ורק במקרה, ובמדת אמת הם ראוים להגאל, ויעורר עליהם מדה ההוא הוא מדת האמת, ובאשר אליהו הוא גואל העתיד כל עוד שלא נגאלו ע"י שיעורר עליהם מדת האמת נחשב שלא הגיע אליה' למדת האמת, והנה יעקב הוא אמיתי כמו שנאמר תתן אמת ליעקב, והעושה כמעשיהם והבוחר בדרכיהם מתקיים עליו כבמדרש וע"כ כשאליהו יעורר עליהם במדת אמת שוב כמים פנים אל פנים תתעורר גם בלב ישראל מדת האמת, וישליכו איש את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, ואז יהי' להם נגיעה בצד מה במדתו של יעקב אבינו ע"ה, וזהו שהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואז מדתו של יעקב תתקיים עליהם, וזהו הפי' שיבוא ויבשר גאולות בניו, היינו שיעשה חיבור ודביקות בינו לבין בניו, ובזה יהי' נתבשר בגאולת בניו אמן כי"ר ב"ב:
7
ח׳המפרשים הקשו מדוע לא נתפרשו בתורה יעודים הרוחניים, ונראה דהנה בב"ר מהלך בגן לרוח היום אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה, כי עיקר שכינה בתחתונים הי', ומתהלך הוא לשון התעתקות ממקום למקום, ולפי"ז הא דכתיב והתהלכתי בתוככם נמי הוא לשון התעתקות ממקום למקום, ומאחר כי בזה"ז עיקר התגלות השכינה הוא בעליונים כמאה"כ כבודו כסה שמים, ורק תהילתו מלאה הארץ, כבמדרש, מובן שהתעתקות הוא מעליונים לתחתונים וזה שדרשו אטייל עמכם בגן עדן, הנה הוא מפורש יעוד הרוחני:
8
ט׳במדר' תנחומא איש כי יפליא נדר בערכך נפשות זש"ה כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, אמר הקב"ה מי שהוא עושה כמעשי יהא דומה לי א"ר לוי משל למלך שבנה מדינה והדליק בה שני פנסין וכו' עד ונתן שם שני פנסין שהם חמה ולבנה וכו' עד אם יערוך שני פנסין אלו ידמה לי, אמר הקב"ה מי שיכול לעשות כשני המאורות הללו שיהא מאירין לעולם יהא שוה לי וכו' כל המאמר עד התחיל הקב"ה אומר למלאכי השרת כי מי בשחק יערוך לה' כשם שישראל עורכים לי שהייתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו עורכין לי קרבנות וכו' עד כמ"ש איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה', הוי כי מי בשחק, הנראה משטחיות המאמר כי בשחק שהם המלאכים אינם יכולין לערוך כשני פנסין שהם השמש והירח, אבל ישראל למטה יכולין והדבר פלא, ויש לפרש כי לשון עריכה הוא הכנה, והנה האדם הוא עולם קטן ושני פנסין שבו הם המח והלב, כי כמו שהשמש והירח הם מושלים בעולם התחתון כן בעולם הקטן שהוא האדם מושלים בו המוח והלב והם מאירים לכל עולם קטן הזה, וישראל יש להם הכח לערוך ולהכין את המוח שיהי' נגד ה' דרכו וכאמרם ז"ל צדיקים לבם ברשותם, אבל מלאכים אינם יכולין לערוך ולהכין א"ע רק כמו שנבראו כן הם ולא ישנו את תפקידם כי אינם בעלי בחירה, וכ"כ אמות העולם אף שהם בעלי בחירה מ"מ הם ברשות לבם ולא לבם ברשותם, וזה שאמר המדרש שם ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש אל תהי קורא יאמר אלא יֵאָמר לו קדוש כשם שנאמר אל קדוש, כי קדושה היא נבדלת וישראל הם בכוחם להבדל ולהתקדש, וזהו שישראל עורכין קרבנות שהם עורכים את לבביהם להיות מקבילין לעומת הקרבן שהוא רואה א"ע כאלו הוא נשרף ונקטר ונעשה דשן ושבחמלת הש"י עליו מקבל אברי הקרבן תמורתו, וכ"כ ערך לחם בשבת שי"ב לחמים הם כנגד י"ב שבטים, והם מעריכים את לבבם להתאחד ולהיות כאיש אחד חברים ושבת הוא רזא דאחד ועי"כ נעשה מכולם קרבן אחד, וכ"כ פרשת ערכין שהוא לפי השתנות זמני האדם, וכסף הוא אהבה, והערך הוא לפי שניו כמה הוא באותו זמן במדריגת אהבת ה', ככה יתן כסף שקלים להקדש ושיערה התורה שיעור מדריגת האהבה לפי שניו, וכ"ז אין במלאכים שהם תמיד עומדים במדריגה אחת לא יוסיף ולא יגרע, ורק ישראל שהם בעלי שינוי ותמורה ומוצאין תמיד חסרונות בעצמם ומחמת זה הם מתאמצים להיטיב דרכם ולערוך מערכת לבבם לטוב, לא המלאכים וגם לא אומה"ע אף שהם בעלי בחירה מ"מ באשר הם תמיד שלמים בעיני עצמם וכל דרכם ישר בעיניהם, אין בהם הערכת הלב לטוב, וכמאמר המד"ר כי תהין לאיש שתי נשים האחת אהובה אלו אומה"ע שהם אהובים בעיני עצמם והאחת שנואה ישראל שהם שנואין בעיני עצמם ובשביל זה והי' הבן הבכור לשנואה, שבן הבכור הוא כינוי לנקודה הפנימית שבלב שהיא ראשית האדם שמחמת שכל אדם בודק ומחפש את מורשי לבבו אולי עוד ימצא בו בדק בשביל זה הוא מתיישר והולך וזה שם ישראל ישר אל, היפוך עמלק שהוא לשון עיקול, ועמלק הוא קליפה לשם ישראל וישראל מתיישרים והולכים עד שבאים לנקודה הפנימית שבלב, וכמו שבגידול הפרי לעומת שנתגדל הפנימית שבו שהוא הפרי נפרדה הקליפה עד שבגמר הפרי נעשה הקליפה לדבר נפרד לגמרי ומתפרקת מהפרי, כן כשיגיעו ישראל לנקודה הפנימית שהיא נקודת האמת נפרדה קליפת עמלק שהיא שורש השקר, ומזה תהי' הגאולה, וזה האות ואו שלקח יעקב לעירבון מאליהו שיבוא ויבשר גאולת ישראל ב"ב אמן:
9