שם משמואל, בשלח א׳Shem MiShmuel, Beshalach 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳ויסב אלקים את העם דרך המדבר י"ס, במכילתא ר"א אומר דרך כדי ליגען כד"א ענה בדרך כחי, המדבר לצרפן שנא' המוליכך במדבר הגדול והנורא, י"ם לנסותן שנאמר וימרו על ים בי"ס, ר"י אומר דרך כדי ליתן להם התורה שנא' מכל הדרך אשר צוה ה', המדבר כדי ליתן להם המן כמו שנא' המאכילך מן במדבר, י"ס כדי לעשות להם נסים שנא' ויגער בי"ס ויחרב ע"כ, להבין ענין פלוגתתם הנה במדרש בשלח פרעה ליוה אותם, ואמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכוונתו היתה כדי להיות לו חיבור עמם, ולהכניס בהם מחשבות רעות ולקלקלם עכתדה"ק, ולי יש להוסיף בו דברים דמצד החיבור הי' יכול פרעה שהי' מכשף גדול להכניס בהם רוח רעה, וע"ז אמרו ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואחת מהם רוח רעה, וז"ש הכתוב פן ינחם העם ושבו מצרימה, דמי פתי יסור הנה לשוב למקום שהי' מעבידין אותם עבודת פרך ומצירין אותם לרצות לשוב שמה, אך הוא מחטת רוח רעה שמעבירין את האדם ע"ד ועל דעת קונו והנה אם היו ישראל מזוככים מהפסולת ומחלק הרע, בודאי לא הי' יכול פרעה להיות לו חיבור עמם, אך מחמת שיצאו קודם הד' מאות שנה ועוד לא היו מזוככים לגמרי, לכן הי' ביכולתו להיות לו חיבור עמם, וזהו ינחם העם בראותם מלחמה, דמלחמה היינו מלחמת הנפש, דאחר דלא היו עוד מזוככים לגמרי, א"כ שוב יוכל להיות להם חיבור עם פרעה, וא"כ עי"ז ושבו מצרימה, והנה מלת דרך הוא מחבר כידוע בספרי מהר"ל ז"ל, ולכן נטו במכילתא מפירוש הפשוט, דאחר דעקר הכוונה לסלק הפסולת מישראל שלא יהי' לפרעה חיבור עמהם, ובכן פלוגתתם האיך היתה העצה לסלק מהם הפחיתות, ולכן אומר ר"א לייגען ולצרפם ולנסותם דהיא הצירוף מכח הגוף הנפש והשכלי כמבואר כ"ז במהר"ל, יע"ש, ולדעתי יש להוסיף לפרש גם דברי ר"י דהוא סובר דהעצה לסלק הפחיתות היתה להגביה את ישראל למעלה מהטבע וממילא יסיר מהם הפחיתות ולא יהי' לפרעה ולחלקי הטבע חיבור עמהם, וזה שאמר דרך ליתן להם התורה, וזהו צירוף להשכל, המדבר כדי ליתן להם את המן, והוא צירוף לגוף, דהמן הוא לחם שמה"ש אוכלין אותו, והוא למעלה מן הטבע והגוף ניזון מהמאכל, ואחר שהמאכל הי' למעלה מהטבע הי' גם הגוף למעלה מהטבע, וי"ס כדי לעשות להם נסים הוא צירוף לנפש, כי אז באו מים עד נפש ונצלו היתה הנפש מוגבה למעלה מהטבע, תוכן כוונת רבי יהושע שהי' מגביהין את ישראל למעלה מהטבע ועי"ז הוסר מהם כל הפסולת, ואחר שהיו ישראל למעלה מהטבע לא הי' בכח לפרעה ולמצר ים להיות להם חיבור עמהם, וזה כוונת המדרש ולא נחם אלקים דרך ארץ יע"ש, דאלו הי' בדרך ארץ, הי' בדרך הטבע וא"כ שוב הי' להם חיבור עמם:
2
ג׳והנה בששת ימי המעשה האדם משוקע בל"ט מלאכות, וא"כ אף שאדם עוסק בתורה ומצות, אעפי"כ מחמת החיבור שיש לו עם הדברים שהן הבלי העולם רודפין אותו מחשבות הרעות אף בשעה שעוסק בתורה ומצות והוא כעין בעת שיצאו ישראל ממצרים אף שכבר יצאו הי' לפרעה חיבור עמהם, אך בבוא שבת קודש, אם האדם אינו מקלקל בששת ימי המעשה ועושה מה שעליו מוטל אז בכחו לקבל ש"ק, וש"ק היא למעלה מהטבע, דאז היא שביתה מעולם הטבע, אז גם הוא למעלה מן הטבע, ממילא אין להפסולת וחלקי הרע חיבור עמו, ויוכל לעסוק בתורה ותפלה כראוי:
3
ד׳במ"ר שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף, כו' ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יצי"מ מחזירין אותו כו', ומה בין יצי"מ לקי"ס אלא שיצי"מ קשה כו', יע"ש, ולכאורה אינו מובן דהא קי"ס היתה ביד ויציאת מצרים באצבע, וע"ז אמרו חז"ל שהמכות שבזה היו יותר, וביציאת מצרים היו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות, ונראה דהנה במ"ר סוף בא וז"ל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית שנא' זכור את יום השבת כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם שנא' זכור וגו' ולא יראה לך שאור שבעת ימים כנגד ז' ימים שבין הגאולה לקי"ס כשם שבתחילה הם ז' ימי בראשית וכשם שהשבת מתקיימת אחד לז' ימים כך יהיו אלה שבעת ימים מתקיימים בכל שנה, ע"כ, והנה דברי המ"ר באו סתומים דמתחילת דבריו משמע שיום הראשון הוא כנגד השבת, ובסוף דבריו דיום האחרון הוא כנגד השבת, אך נראה דשניהם אמת, דהנה כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אמר דשבת יש לה שתי בתי', א' אחר ששת ימי המעשה כברייתו של עולם, ואחת קודם הששת ימים שמינייהו שיתא יומין מתברכין, וזהו הפלוגתא מההולך במדבר אם מונה ששה ימים ושובת יום אחד, או שובת יום אחד ואח"כ מונה ששה ימים, עכתדה"ק, וכבר כתבנו בזה במק"א דלמ"ד מונה ששה ימים ואח"כ שובת יום אחד, א"כ השבת היא לפי ההכנה מששת ימי המעשה, שכל מה שהאדם מרחיק מעצמו הפסולת ומברר הטוב מהרע, לעומת זה זוכה ובא לקדושת שבת, ולמ"ד שובת ואח"כ מונה ששה ימים, א"כ נותנין לו לאדם כח משמים מקדושת שבת שיוכל לנהל עצמו בששת ימי המעשה כראוי, ומובן שהבחינה הראשונה היא יותר גדולה, דזה שאדם עצמו עבד בכחו ובא לקדושת שבת יותר גדולה ממה שזוכין לו משמים ומלוין אתו אלהבא, ובלוחות הראשונות כתיב הטעם על שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו', שהיו ישראל במעלה העליונה כתיב הששה ימים קודם השבת דבחי' הזו יותר גדולה כנ"ל, אבל בלוחות האחרונות כתיב הטעם יצי"מ, דיצי"מ היתה כעין שבת בבחי' האחרונה דכתיב ואת ערום וערי', רק מחמת בהוציאך ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, והי' מלוין אותם אלהבא, ומעתה יובנו דברי המ"ר דיום הראשון מיצי"מ הי' כעין שבת בבחי' שני' והיא הראשית לשבעת הימים, ושביעי של פסח שהי' אז קי"ס יש לומר שהוי' כעין שבת בבחי' הראשונה שהי' אז כבר סופרין ספירה למ"ת כעין שאנו סופרין ספירת העומר לטהר את עצמם, והלכו אחר משה למדבר ולא אמרו אנא נצא וכו', וישובו ויחנו לפני פי החירות ואמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, והתפלות והצעקות שע"ז נאמר השמיעני את קולך, כי קולך ערב, וא"כ כל זה הי' משלהם בעצמם ואח"כ באו בים עד חוטמן כמ"ש במדרש שע"ז נאמר כי באו מים עד נפש, הכל במסירת הנפש, א"כ הי' של עצמם, ומחמת מעשיהם בא היו"ט של שביעי של פסח, א"כ הוא כמו שבת בבחי' הראשונה:
4
ה׳והנה כל זה הוא מצד ישראל הי' שביעי של פסח גדול מיצי"מ דזה הי' מגיע להם מצד הדין מחמת שהי' משלהם כנ"ל, וז"ש חז"ל בקריעת י"ס היו ישראל נתונים בדין כו', משא"כ יצי"מ היתה מצד החסד כמ"ש ואת ערום וערי' כנ"ל, אבל חסד השי"ת הי' ביצי"מ גדולה מבקי"ס, דביצי"מ לא הי' להם לישראל מאומה ורק מצד חסדי השי"ת, ויש לומר דהנה כתיב וחמשים עלו בני ישראל מארמ"צ, ובזוה"ק דיצי"מ היתה משער החמשים, וקי"ס ידוע די"ס היא סופא דכל דרגין, וא"כ הם שני ההין שבשם הוי' ב"ה, זה יובל וזה שמטה, ושנת חמשים עולה לכאן ולכאן, ע"כ יום ראשון של פסח אף כי הוא שבת בפ"ע כנ"ל, וכן בכתוב נקרא שבת ממחרת השבת, מ"מ הוא ג"כ ראשון לז' באופן שיום שש"פ הוא שבת אחר ששה ימים וכנ"ל, וז"ש המד"ר שיצי"מ קשה שנא' הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי וגו', ועוד במדרש ישראל מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי אלו עובדי ע"ז וכו' אלו מגדלי בלורות כו' וממילא מובן שמטעה זה היתה קשה יצי"מ מקי"ס, וכאן במדרש קאי בענין הזכרת חסדי השי"ת, לכך ביצי"מ מחזירין אותו שיצ"מ קשה כנ"ל:
5
ו׳שלחנו את ישראל מעבדנו, לכאורה הלא מוכרחין היו, והנה תיבת מעבדנו מיותרת, אך נראה כי א"א לומר אחר כל אותות ומופתים שידעו מצרים מאלקותו יתב' כמ"ש בפ' וארא וידעו מצרים כי אני ה', הכל נשכח אצלם כרגע, וא"כ לא נתקיים מאמר השי"ת וידעו מצרים, אך פרעה חשב כי מאמר הש"י הי' רק שיצאו ישראל למדבר עד שלשת ימים וישובו, רק מרע"ה מעצמו סיבב הדבר לבל ישובו, ולכך חשב שלא יעשה להם השי"ת נסים במדבר, כי לא עביד רחמנא ניסא לשקרא, וזה שאמרו מעבדנו היינו דאיתא בילקוט התחיל פרעה צוח לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם, וזהו מעבדנו שאף שהיו מוכרחים לשלח אבל לזה לא היו מוכרחים רק משה מדעת עצמו השיאו שיאמר כן, [זה היתה תחילת מחשבתו, ואח"כ מרעה אל רעה יצא לכפור ג"כ ביכולת השי"ת ואמר אריק חרבי תורישמו ידי, וע"כ נאמר שוב וידעו מצרים וכו'] וכן יש לומר דאף כח מישראל שהמרו על ים, הי' ג"כ מטעם זה, שח"ו לומר שהיו מסופקים ביכולת השי"ת, רק שחשבו כנ"ל שההוצאה היתה רק למען לא ישתקעו במ"ט שערי טומאה כדי שיהי' ביכולתם לסבול הגלות עד תום ד' מאות שנה, ורק משה מדעת עצמו רוצה להוליכם לא"י, וע"כ תיכף כשאמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ה' נתפייסו, וע"כ נאמר אח"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שהאמינו שאין משה אומר כלום מדעתו:
6
ז׳במד"ר הה"ד פי' פתחה בחכמה וגו' מיום שברא הקב"ה את העולם לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, כו' הציל אברהם מכבשן האש כו' ולא אמר שירה, יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה כו' ע"ש, נראה ביאור הדברים דטעם שהם לא אמרו שירה הוא שהם ידעו שפיר דגם עולם הטבע הוא אלקית כעולם הנסים, והכל שוה אצל הקב"ה ולא התפעלו כלל מנסים, אך ישראל אמרו שירה דהנה הנס מקי"ס הי' היפוך מכל הנסים שנעשו עד הנה, דהנסים שנעשו עד הנה, הצלח אברהם מכבשן האש וכל אלה שחשב המדרש הי' הנס עבור בעל הנס משא"כ קי"ס דהלוא לא הי' צריך להנחותם דרך י"ס, אך הכל הי' כדי שיתגלה כבוד שמם, ולהתגלות כבוד השמים לא הי' צריכין שיהי' ע"י ישראל דווקא, ובראותם שהקב"ה רצה לזכותם שתגלה כבודו יתעלו ע"י, אף שהרגישו בעצמם שהם בלתי ראוים התפעלו מזה ואמרו שירה, וזהו פי' פתחה בחכמה שהעמיקו בתכלית הכוונה, וכאשר פתחו הם הפתח להסתכל בפנימיות הענין יכול כל אחד לפי ערכו להעמיק בפנימיות הענין, והם יצאו מהכלל לידון על הכלל כולו יצאו, דכל הנסים שנעשה לאדם הכל הם בשביל להרבית כבוד שמים, וכשאדם זוכה מגלים כבוד שמים על ידי וכשיעמיק האדם בעניניו כ"א לפי מה שהוא יכול לומר שירה, וז"ש במ"ר ויאמרו לאמור נהי' אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים והבן:
7
ח׳במ"ר בשירה נמחלו עוונותיהם של ישראל, נראה דכמו יוהכ"פ הוא התדבקת הנפש במקור העליון ושורש הנשמה וממילא נמחלו עוונותיהם של ישראל, והוא כעין השקה שע"י חיבור באה הטהרה כן בעת שאמרו ישראל שירה התדבקו במקור העליון וממילא נמחלו עוונותיהם:
8