שם משמואל, בשלח י״דShem MiShmuel, Beshalach 14
א׳שנת תרפ"ד.
1
ב׳ולא נחם אלקים ד"א פלשתים כי קרוב הוא וגו', ויש להבין תיפוק לי' שהיו נזקקים ללכת לסיני לקיים התנאי שכל הגאולה תלוי' בו, כמ"ש בהוציאך וגו' תעבדון את אלקים על ההר הזה:
2
ג׳ונראה דהנה בזוה"ק ריש בהר, דישראל במצרים לא היו יכולין לקבל עליהם עול מלכות שמים משום דכפית באחרא, וע"כ באשר התורה מוכרחת, דאל"ה הי' כל העולם חוזר לתוהו ובוהו, כן היציאה מוכרחת, וזהו התשובה למשה בהוציאך וגו', והנה קליפת פלשתים היא לצנות כמו שדייק הרה"ק ר"ב זצללה"ה מדכתיב קראו לשמשון וישחק לפנינו, ומפורש במדרש ובמושב לצים לא ישב זה פלשתים, וע"כ מירוק ליצחק הי' בפלשתים שהוא שחוק וקלות ראש המרגילין לערוה היפוך מדתו יראה ופחד, וע"כ למתן תורה שהי' נצרך לקבלת עול מלכות שמים כבזוה"ק הנ"ל וכמפורש. במכילתא מקבלין אתה עליכם עול מלכות שמים בשמחה, הי' בדין להכרית מקודם את פלשתים, כענין שבזוה"ק ריש יתרו עד דאתא פרעה ואודי עד דאתא יתרו ואודי ופלשתים שלא היו בעלי הודאה הי' צריך להכריתם מקודם, וכדי שיהי' ביכולת ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים מקודם, ומשם לילך לסיני לקבלת התורה, אלא משום כי קרוב הוא וגו', ע"כ הסיבם דרך ים סוף שקנו משם מדת היראה כמ"ש וייראו העם, וקנו מעלת היראה יסוד קבלת עול מלכות שמים, על כרחם של קליפת פלשתים, ע"כ תיכף אחר קריעת ים סוף אמר להם משה באו ופרעו את השטר זה קבלת התורה וכבמדרש פרשת ויסע:
3