שם משמואל, בא א׳Shem MiShmuel, Bo 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, להבין מה זה נתינת טעם הכבדת לבו מצד השי"ת להצוואה שיבא אל פרעה, וכבר דברו מזה המפרשים, ונראה דהנה במד"ר שלח חשך וגו', ולא מרו את דברו, אבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, והיא פליאה נשגבה מה קמ"ל בזה, כי מי לא ידע שהמכות באו עליהם מפני שלא שמעו לקול הש"י, ועוד יותר תמוה מה שסיים המדרש שהמלאכים הסכימו לדבריו ולא המרו יע"ש, מה זה ס"ד שימרו את דבריו, ונראה דהנה גאולת מצרים היתה ע"י התגלות אלקות, עי"ז ברחו הסט"א ונתבטלו כהמס דונג מפני אש, וכמ"ש עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם וכענין שנאמר בכתוב (ישעי' י"ט א') הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו, ונראה דלאו דוקא הגאולה היתה כן, רק כל העשר מכות שהיו אתחלתא דגאולה, היו בדרך זה שהי' התגלות אלקות בצד מה, ולעומת זה הי' ביטול בכח הסט"א וז"ש נגוף ורפוא, נגוף למצרים ורפוא לישראל, הוא מצד זה דכיון שהי' ע"י התגלות אלקית ובכן ישראל שהי' להם כח לקבל האלקית נתעלו עי"ז, והם נתבטלו ונוגפו, וכענין שאמר כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע, דבעשר מכות שבאו על מצרים נתגלו העשרה מאמרות לישראל, בכל מכה ומכה מאמר אחד, בחשך נתגלה לישראל מאמר יהי אור, עכתדה"ק, והיינו בדרך זה כיון שהם אחד כנ"ל, ישראל קבלו ההתגלות אלקית כנ"ל, ובמצרים הי' ביטול, כנ"ל, אך זה גופא צריך להבין, אחר שהי' התגלות אלקית והי' ביטול אצל מצריים, מדוע לא פעל אצלם שיחזרו למוטב, ונראה דהנה בזוה"ק פנחס על פסוק שבע פרות הרעות, דיש עננין חשוכין שכל קדושה שבאה בהם נטבעה בתוכם, וכתבנו במק"א שלדעתי היא קליפת גיאות, שכל שבא בהם מעט קדושה הם מתגאים בזה עוד יותר, והיא קליפת מצרים שאמר לי יאורי וכו', ובכן אם הי' להמצריים מעט הכנעה מפניו יתב', היתה פועלת בהם הקדושה וההתגלות אלקית שנתגלה אז, אבל כאשר התגאו והעיזו לומר מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ועיין ספורנו שפי' אפי' אם נתברר לי שם ה' ג"כ לא בשביל זה אשלח את ישראל, בכן לא די שלא הועיל להם, אף גם נתחזקו להיות עומדין במרדם כי נתוסף להם כח להסט"א ע"י הקדושה כדברי הזוהר הנ"ל, ובכן אין לתמוה מה שנתחזק לב פרעה, וזהו פי' דברי המדרש מפני שלא קבלו במרות דבריו של הקב"ה עליהם, היינו שלא הי' להם שום הכנעה כעבד לגבי אדונו, כי באם הי' להם מעט הכנעה הי' זה מביא לידי קבלה גמורה לשלח את ישראל, כי הקדושה שהיתה באה בהם היתה נוקבת ויורדת עד שהיתה מחזירה אותם למוטב, וזהו הפי' ג"כ במדרש שהמלאכים לא המרו, היינו שמלאכים מצד מעלתם הי' ס"ד שלא יסכימו על זה היינו כמו שבשעת מ"ת אמרו תנה הודך על השמים, ואמרו חמדה גנוזה שיש לך אתה רוצה ליתנה לבו"ד, היינו שהי' קשה להם להוריד קדושה לעוה"ז, וא"כ הי' ס"ד שלא יסכימו גם בהמכות מטעם זה, אך אחרי שראו אחרית דבר שיוצמח מזה קדושת השם, לכך הי' ניחא גם להם, והוא כאמרם ז"ל מוטב שיעקר אות אחת מהתורה כדי שיתקדש ש"ש בפרהסיא, אך צריך להבין למה הקושיא דווקא במכת חושך ולא במכות הראשונות, ולמה כתב הכתוב ולא מרו את דברו רק בחושך לא מק דם, אך י"ל דהנה במטה הי' חקוק דצ"ך עד"ש באח"ב ובודאי ידעו המלאכים מקודם שיהיו עשר מכות כמו שהי' חקוק על המטה, וחשבו כי כל כחו של פרעה הוא רק עד ז' מכות כנגד ז' פרות הרעות כנ"ל שהקדושה נטבעת בהם, ובמכה השמינית שוב לא תהי' הקדושה נטבעת, ואז הקדושה תקרע סגור לבו להתחיל להיטב, אך כראותם שגם אחר מכה השמינית נשאר באולתו, ובודאי כן יהי' עד מכה עשירית, וא"כ כל הקדושה שניתן בהם במכה התשיעית היא למגן, והי' מקום קטרוג כנ"ל, שתהי' תיכף מכת בכורות שישלח תיכף, וע"ז אמר הכתוב שלא מרו את דברו, והטעם כנ"ל שהבינו את קדושת השם שיצמח מזה כנ"ל:
2
ג׳ובזה נבוא לפי' הכתוב כי אני הכבדתי את לבו, שגם מרע"ה עד מכה השמינית ידע שבודאי לא ישלח כי עוד כחו להטביע הקדושה שניתנה בו כנ"ל, אבל אחר מכה השביעית שעשה תשובה ואמר ה' הצדיק, והי' נראה שכלה כל כחו באשר הז' מכות הכניעו את כל ז' בחינותיו הטמאות, ואעפ"כ חזר והכבד את לבו, מזה נראה שאין בו עוד חקות תשובה, ע"כ חשב שאין עוד תועלת בהתראה, ע"ז בא מאמר הש"י כי אני הכבדתי את לבו למען וכו', שעכ"פ יצמח מזה תועלת למען תספר וכו':
3
ד׳בא אל פרעה, כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע אמר כי אצל השי"ת אין שייך לשון לך כי מלא כל הארץ כבודו עכתדה"ק, והא דכתיב במכת דם לך, יש לומר משום דכתיב הנה יוצא המימה לעשות נקביו ואין כבודו יתב' להזכיר שמו יתב' בזה, והנה בזוה"ק מתרץ קושיא זו, דמשה דחיל מיני' וכו' יע"ש, ולכאורה קשה למה דווקא עתה דחיל מיני', ולפי האמור במאמר הקדום יש לומר כי אחר שראה מרע"ה שכבר היתה המכה השביעית ועדיין עומד במרדו, וידוע שפרעה הי' למעלה בקליפה ממרע"ה בקדושה ועתה ראה שלא פעלה אצלו הקדושה, ועדיין לא בטל, בכן ירא ממנו יאמר לו הקב"ה בא עמי ולא תדחל מיני' כי איך שהיא הקדושה למעלה מהקליפה, ועיין ז"ח פ' מקץ שביאר מאמר הזוה"ק בהא דפרעה החליף לאמור ליוסף את החלום דגם היכלי הטומאה הם תחת מדורי הקדושה, והסט"א מתבטלת מהקדושה כהמס דונג מפני אש, והכבדת לב של פרעה איננה מצדו, רק כי אני הכבדתי וגו' כנ"ל:
4
ה׳וראה את הדם במכילתא זה דם העקידה, ונראה דהנה אמרו ז"ל הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליהם, ובכן אם רוצין לעורר זכות אבות צריכין לעשות מעשה שיהי' עכ"פ נגיעה במעשיהם, וכדרך שאמר כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, היינו שיהי' להם עכ"פ נגיעה במעשה אבות עכתדה"ק, ובכן אם רוצין לעורר זכות העקידה צריכין לעשות מעשה שיהי' בהתדמות להעקידה, ועתה במצוות הדם שמבואר במכילתא לחד דיעה ובזוה"ק שהיתה בחוץ וא"כ הי' מעשיהם במסירת הנפש, כי הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו, ואף להמ"ד שהי' בפנים הי' ג"כ בסכנת נפשות, כי לא הי' סוד בפני המצריים כמבואר כ"ז במאמרם ז"ל וא"כ הי' בהתדמות למעשה העקידה א"כ שפיר הי' מעורר זכות העקידה והבן:
5