שם משמואל, בא ו׳Shem MiShmuel, Bo 6
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו וגו', והכל תמהו דמשמע כי אני הכבדתי הוא נתינת טעם ואינו מובן, ונראה דהנה ברש"י בא אל פרעה והתרה בו, ואינו מובן איך שייך בו התראה אחרי שניטלה ממנו הבחירה כלשון המדרש "והוא נועל לבו מן התשובה" א"כ התראה מה עבידתה, ועוד קושיית כל המפרשים אחר שניטלה ממנו הבחירה, שוב אין בו לא זכות ולא חובה, והוצרכו לומר שהעונש בא על סירובין הראשונים ולא על האחרונים כלל, מה שאין במשמע בפשיטות הכתוב:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, והנל תמהו דמה השמיענו, ומי לא ידע שהמכות באו עליו מפני שלא רצה לשמוע בקול ה', ונראה לפרש דהנה אמרו ז"ל בכל יום בת קול יוצאת, מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכל המפרשים תמהו מה תועלת בבת קיל זה שאינו נשמע לבריות, ונראה לפרש דהנה אמרו ז"ל עבירה מטמטמת את לבו של אדם, מה גם איש אשר הרבה לפשוע ונמשר ביד יצרו, איך אפשר לו לעשות תשובה, ואפי' אם אדם לפעמים תתפעם רוחו וידאג מחטאתו, הלא קשור בחבלי חטאתו, אך יובן עם דברי הש"ס עירובין (נ"ה.) מאי דכתיב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי' ואם מעבר לים הוא אתה צריך לעבור אחרי', ואינו מובן מה נ"מ אם צריך הלוא אינו יכול, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ונראה מזה דאם הי' צריך הי' באמת יכול, והטעם עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דמה שיש במצות מעשה בו"ד כח לפעול בעליונים, משום דהאדם הוא שליח לעשות מצות ה' וכמו ששליח של אדם כמותו וכח המשלח בהשליח וידו כידו, כן כביכול שלוחו של הקב"ה כמותו, ונחשב מעשה המצות כמו כביכול הוא הפועל והעושה, עכ"ד, וכ"כ יש לומר דשוב לא שייך לומר שמצוה זו היא נמנעת מלעשותה מאחר שנחשבת מעשה הקב"ה והוא כל יכול, וע"כ אם היתה התורה בשמים והיינו מצווים לעלות אחרי' לשמים אז היינו יכולים באמת לעלות אחרי' לשמים, כי אז הי' לנו כח נעלה גם לזה, וכענין זה הוא באדם התוטא שנמסר ביד יצרו וקשור בחבלי חטאתו, מאחר שנצטוינו לעשות תשובה הרי אנחנו גם בזה שליחי השי"ת, כמו שאם נצטוינו לעלות השמימה היינו יכולים כן גם בזה, ואפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת, אך זה ששליח יש בו כח המשלח הוא רק כשקיבל עליו את השליחות, אבל באם לא קיבל עליו השליחות ואמר אי אפשר להיות שליח, אף שנתיישב בדעתו אח"כ ועשה השליחות מסתברא דלא מהני, שהרי כבר ביטל השליחות והו"ל כמי שעושה מאליו כמו שפירש"י בטעם אין שליח לדבר עבירה דהו"ל כעושה מאליו, והטעם משום דלא הי' צריך לשמוע לו אלא שהוא מעצמו ורצונו עשה ושוב אין בו כח המשלח, כן יש לומר כשהשליח לא רצה לקבל עליו השליחות בתחילה, ואף שאינני זוכר שיהי' הדין מפורש כן בפוסקים כן יש לומר מסברא, וא"כ איש החוטא שאינו רוצה לקבל על עצמו השליחות שוב באמת אינו יכול:
3
ד׳ולפי האמור תתבאר תועלת הבת קול בכל יום אף שאינו נשמע לבריות, כי איש הרוצה להיטיב מעשיו אלא שאינו יכול והשליחות לא קיבל עליו כנ"ל, כאשר מיפיעה הבת קול הוא מינוי השליחות מחדש, ובאשר עכשיו עכ"פ רוצה ליטהר, ולעשות רצון קונו הא קבלה את השליחות, ושוב משיג כח חדש. כח המשלח בהשליח, ושוב יכול לעשות תשובה שלימה, וכ"ז אם רוצה עכ"פ לשוב וליטהר אלא שאינו יכול לזה מועיל הבת קול אבל למי שאינו רוצה אינו מועיל הבת קול מאומה, וזה יש להעמיס בכוונת הכתוב ישעי' (למד כ"א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בו, ותיבת מאחריך נתקשו בה המפרשים, אך לפי האמור יש לומר דהנה הש"ס שלהי מגילה דהקרא קאי על בת קול, אך לאו כל אדם שומע הבח קול, אלא מי שתחילה רוצה אלא שאינו יכול, וזהו שאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך היינו שאתה תהי' עכ"פ רוצה ליטהר אז אחר זה תוכל לזכות לשמוע את הבת קול, וע"י הבת קול שוב יהי' לאל ידיך לעשות תשובה כנ"ל, ואין הפי' שמיעה גשמית אלא הלב יתפעם ויקבל עליו השליחות:
4
ה׳ויש לומר דשבת איתא בתיקונים נוטריקון ש' בת היינו שמעי בת וזוכין ישראל לבחי' שמיעה מלפנים ולא מאחריך, ועל כן אפי' עם הארץ אימת שבת עליו, אף שהוא לא ידע ואינו מבין השבת עצמו משמיעו, וקול דודי דופק על מיתרי לבב ישראל, וזהו שאמרו ז"ל, בש"ס שבת (קי"ט.) בואו ונצא לקראת שבת המלכה, ולשון זה מורה שהשבת באה מעצמה אלא שיוצאין לקראתה:
5
ו׳ולפי האמור יש לומר דפרעה אף שננעלה דלת התשובה בפניו, ולא הי' יכול לעשות תשובה, מ"מ כשבא משה מחדש ואמר לו בשם ה' שלח עמי, הנה נעשה שליח, מחדש ואם השכיל לקבל עליו את השליחות שוב הי' יכול לעשות תשובה, אך באשר לא קיבל עליו את השליחות שוב לא הי' יכול, ובזה יתיישב לנו מה שבהתראה זו אמרו אליו עבדיו עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים וגו' הטרם תדע כי אבדה מצרים ויושב את משה ואהרן וגו' מי ומי ההולכים וכאשר אמרו לו בנערינו ובזקנינו נלך, התקצף ואמר מי שאמר כזה דעתו לברוח, ובמדרש משמע שחזר בו גם משליחת הגברים, ואינו מובן שלו יהי' שחפצים לברוח מ"מ קושיית עבדיו הטרם תדע כי אבדה מצרים קיימת, ומוטב שיברחו לגמרי משתאבד כל מצרים, אך להנ"ל יש לומר דהנה במדרש ויפן ויצא מעם פרעה מהו כן שראה אותם שהיו פונים זה לזה והיו מאמינים לדבריו ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה, ואף שידע משרע"ה שננעלו בפניהם דלתי התשובה, ניחא לפי דרכנו שבההתראה חזרה אליו הבחירה ואם הי' מקבל עליו השליחות כנ"ל, הי' יכול לעשות תשובה, וכן הי' שהושב את משה ואהרן, אך כשהתחיל להתנות תנאים מי ומי ההולכים א"כ הרי חזר מלקבל השליחות, אלא שרצה כפי שיקול דעתו, והרי הוא כעושה מאליו, וא"כ שוב אינו יכול לשלח וחזר בו לגמרי, ואף שראה בעיניו אבדת מצרים לא הי' לו כח המעצור שיחוס על עצמו מלגרשם מלפניו:
6
ז׳ולפי האמור יובנו דברי המדרש הנ"ל על שלא קיבל במרות דברו של הקב"ה עליהם, היינו בלי התחכמות שלא יהי' נחשב כעושה מאליו אלא כשליח כנ"ל, והוא לא עשה כן וע"כ מגיע לו עונש אף שניטלה ממנו הבחירה, וזהו ויחשיך היינו נוסף על חושך הגשמי נחשכו עיני השכל שלו, וע"כ שוב חזר לאולתו להתנות תנאים רק צאנכם ובקרכם יוצג אחרי ראותו מכה מופלאת כמוה ואחרית פיהו הוללות רעה, שאמר אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, ולא נזכר שתמיד כשהי' משה יוצא מלפני פרעה הי' אומר אם יבוא אצלי בן עמרם אני הורגו אני צולבו אני שורפו וכשהי' משה נכנס מיד נעשה פרעה מטה כבמדרש פרשה ט', א"כ הרי כבר ראה בעיניו שתמיד ניטלה הבחירה ממנו מלעשות לו דבר רע ח"ו, ולמה זה מתפאר לומר כי ביום ראותך פני תמות, אלא שטח מראות עיניו מהשכיל לבו, והכל נמשך ממה שלא קיבל דבריו של הקב"ה במרות להעשות שליח כנ"ל:
7
ח׳ומעתה ניחא מה שנענש על כל סירוב וסירוב, אף שניטלה ממנו הבחירה, שבההתראה חזרה אליו הבחירה לשעתו להיות שליח, והוא ברוע בחירתו גרם בכל פעם שתהי' נעדרת ממנו הבחירה, ועם זה מובן צורך ותועלת התראה, ולפי האמור שפיר יובן נתינת הטעם כי אני הכבדתי את לבו, וא"כ מבלעדי ההתראה לא יתכן להענישו ולהוסיף עליו מכות למען שתי אותותי אלה בקרבו וגו', וע"כ בא אל פרעה והתרה בו:
8
ט׳בבנינו ובבנותינו וגו' נלך כי חג ה' לנו, ויש להבין כי בחג אין המצוה להביא את הטף חוץ במצות הקהל, וא"כ מה טעם הוא להוליך עמם הטף מחמת חג, ונראה לפרש דהנה ענין מצות ראי' כדרך שבא לראות כך בא ליראות, וכתיב באור פני מלך חיים, ומחמת מצוה זו ניתוסף בישראל ברכה וחיים, ובאשר טף של אדם נגררין אחריו ונחשבים כגופו גם הם בכלל מתברכין בברכת החג, והתפשטות החיים מתפשט גם עליהם אף שהם בריחוק מקום, ארץ ישראל עצמה מאחדת כל ישראל בשורשם, וע"כ אף שהטף בריחוק מקם נגררין ונמשכין אחר שורשם, והתינח בא"י אבל במצרים ובמדבר שאין להם דבר המאחדם בשורשם שוב צריכין גם הטף אתם עמם בקירוב מקום:
9
י׳ולפי האמור יש ליתן טעם דאין מצות ראי' בשבת, דבשבת כל ישראל מתאחדין, כי שבת רזא דאחד. והיינו דשבת היא יומא דנשמתא, ובהנשמות כל ישראל הם אחד, וע"כ מה שאנשי משמר לבד והכהנים העובדים במקדש הם מתראין לפני ה', נחשב כאלו כל נשמות ישראל אף שהם בריחוק מקום כאלו היו ג"כ שמה, כמו ביו"ט הטף של אדם שנחשבים כגופו, ואף שמצד הגופים נפרדים כל גוי' וגוי' לעצמה, מ"מ כל ענין שבת שהיא יומא דנשמתא והנשמות הרי מחאחדים, ואינו דומה ליו"ט שאיננו נקרא יומא דנשמתא וצריכין גם הגופים להיראות, וע"כ שבת ויו"ט אין השבת פוטר את יו"ט מראי', דאף דמצד נשמתם מתאחדים עדיין חסר התאחדות הגופין:
10
י״אבמדרש פ' י"ח מקום דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים א"ר אבוהו מקים דבר עבדו זה משה שנאמר צא כן עבדי משה והיאך קיים וכו' אמר לו פרעה עד מתי אתה נכנס לכאן לך מעלי השמר לך חל תוסיף ראות פני אמר לו משה יפה דברת לא אוסיף עוד ראות פניך וכו' מיד קפץ עליו האלקים כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל שאחר משה לא אוסיף עוד ראות פניך שלא ימצא בדאי וכו' לפיכך מקים דבר עבדו ויש להבין משה עצמו איך הרהיב עוז בנפשו לאמור לא אוסיף ראות פניך שמא יצטרך עוד לבוא אליו בשליחות ולהביא עליו עוד מכות או עכ"פ מאמר אחד, וכמו שהי' באמת שנתבקש לאמור לו מאחר כחצות הלילה וגו', אלא שכביכול נכנס בפלטין של פרעה, אבל משה שלא ידע שכן יהי' איך אמר לא אוסיף עוד ראות פניך, ואם משה סמך עצמו שבודאי יעשה ה' ככה כדי שלא ימצא משה בדאי, זה קשה מן הראשונות שמשה יטריח את המקום כביכול ליכנס למקום טומאה בלי צורך גבוה:
11
י״בובפשיטות יש לומר דהנה רש"י הביא זה שאמרו ז"ל בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו על מאמר כה אמר ה' כחצות הלילה, ואינו מובן למה לא הביא זה על מאמר השי"ת עוד נגע אחד וגו', והמזרחי עמד בזה, ותירץ שמאמר עוד נגע יכול להיות שנאמר לו מקודם, ביאור דבריו שאמרו ז"ל שהי' כתוב במטה דצ"ך עד"ש באח"ב, וא"כ ידע משה שיש להביא על פרעה עשר מכות ותשעה כבר הביא עליו, וא"כ לא נשאר רק נגע אחד הוא מכת בכורות, ואז מוכרח להתקיים מקרא הנאמר בפרש שמות ואחרי כן ישלח אתכם וגו', והי' כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה וגו', והוא כעין מאמר עוד נגע וגו' דבר נא באזני העם, וע"כ אין מכאן ראי' שקפץ עליו הדיבור בעמדו לפני פרעה, אבל פרשה של כחצות הלילה זה לא מצינו לו מוקדם, ומוכרח לומר שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו, ולפי"ז יש לומר שע"כ סמך משה לומר לא אוסיף עוד ראות פניך באשר ידע שאין עוד מכות להביא עליו אלא מכת בכורות, ומאמר זה שהוא עוד נגע אחד כבר נאמר לו בפרשת שמות, ומאמר כחצות הלילה עדיין לא ידע ממנו ע"כ סמך לבו שלא יצטרך לבוא אליו:
12
י״גאך העיקר נראה שבכיון עשה שבאם יצטרך לשליחות יבוא לו הדיבור בעמדו לפני פרעה, וזה יהי' לפועל דמיוני למה שנאמר אח"כ השוכן אתם בתוך טומאותם כביכול אעפ"י שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם, ובכלל בכל מקום שישראל הולכים שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם גלו לאדום שכנה עמהם:
13