שם משמואל, חנוכה כ׳Shem MiShmuel, Chanukah 20
א׳ליל ג'
1
ב׳בש"ס שבת (כ"ג:) הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח, ונראה לפרש ועם זה יתיישב דברי מהרש"א למה בנר אמרו הרגיל ובאינך שם אמרו הזהיר במזוזה הזהיר בקידוש היום, אך יש לומר שלכאורה צריך להבין דלשון הרגיל משמע שעשה מתוך ההרגל והרי העושה מתוך ההרגל הרי זה מגונה וכמאמר הכתוב ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אך הפירוש דהנה נראה מענין היוונים שכל כוונתם הי' לטומאה, טמאו כל השמנים שבהיכל וטמאו את בנות ישראל, כי צורת איש ישראל להיות משתוקק לאביהן שבשמים כי נפשו חלק אלקי ממעל וכמו שלהבת המתנענע ונמשך למעלה, אך עבירה מטמטמת לבו של אדם, וזה עצמו ענין טומאה שהיא מלשון טמטום כבש"ס אל תקרא ונטמאתם בם אלא ונטמתם בם, וזהו ענין קליפת יון שהי' רוצים לטמטם את הלבבות שלא יהי' נמשכים ומתלהבים אחר השי"ת כמו שמטמטמין מקור נובע מים, כי הי' מתנגדים לזה שישראל יש בהם חלק אלקי ממעל וזהו שגזרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום נתלהבו נפשות ישראל ביותר להמשך אחר השי"ת כרשפי אש שלהבתי' המתלקחת ומתלהבת למעלה, ולאות אמת שנרצה ענינם למעלה בא הנס בנרות שענין הנר ששלהבת עולה מאלי' שנמשך למעלה, השמן נמשך אחר הפתילה ועולה בלהב אש אוכלה בכל רגע ורגע בחיות חדש כאמרם ז"ל המוציא שלהבת ברה"ר פטור שמה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר כי בכל רגע ורגע בא אור חדש, ובנר אמרו ז"ל שיש אור הישן ונתוסף בו בכל רגע ורגע גם אור חדש, וזה מתאים לענין ישראל שהי' אז באותה בחי' בחיות חדש בכל רגע ורגע בלתי נתישן כלל ולא נתקרר האהבה והחיות:
2
ג׳ולפי"ז יש לומר שגם לדורות זה הענין נר חנוכה להמשך אחר השי"ת כלהב אש עולה למעלה בכל רגע בחיות חדש בלתי ישון ובלתי קירור, וגם נר של שבת יש לומר שהיינו הך וכמ"ש אם תשיב משבת רגליך והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהפי' הרגל שלך היינו שלא יעשה מעשהו על צד ההרגל ומצות אנשים מלומדה רק בחיות חדש ובהתלהבות:
3
ד׳ולפי האמור יהי' הפירוש הרגיל בנר היינו שיהי' רגיל בענין התחדשות ולא דוקא לפעמים יתעורר בהתלהבות אלא יהי' רגיל כן, ומעתה יובן דהרגיל בנר שכרו שיהי' לו בנים ת"ח, דהנה כבר אמרנו בש"ק שבבחינה שאדם עומד בה תולדותיו שיוליד אז יהי' כיוצא בו בבחי' זו, וכמו יעק"א שהי' בן צ"א שנה כשהוליד את יוסף ומספר צ"א הוא מספר שני שמות הוי' אד', והיינו כי יעקב הי' אז בבחי' זו לחבר שמים וארץ, וע"כ הוליד אז את יוסף צדיק יסוד עולם דאחיד בשמיא ובארעא, וע"כ זה שרגיל בנר היינו לא שעשה כן לפרקים אלא שהוא רגיל בהתחדשות ע"כ תולדותיו שיוליד אז יהי' כיוצא בו במדת התחדשות וזה ת"ח דנביעו אורייתא בלבם, וכאמרם ז"ל מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוציא בו טעם כן דברי תורה שמוצאין בה טעמים חדשים, א"כ השכר הוא נאות מאד לענינו:
4
ה׳ובזה מיושב דקדוק המהרש"א דבדקדוק גדול אמרו הרגיל בנר היינו דווקא שיהי' רגיל בהתחדשות ולא לפרקים ודו"ק:
5