שם משמואל, חנוכה ע״בShem MiShmuel, Chanukah 72
א׳שנת תרפ"א. ר"ח טבת
1
ב׳היוונים גזרו על חודש מילה שבת, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק למה גזרו על חודש הלא הוא ענין טבעי שהירח מתחדש, ותירץ עפ"י הירושלמי קטנה בת שלשה אין בתולי' חוזרים עיברו ב"ד את החודש בתולי' חוזרין, והיינו דהטבע נמי נמסר לישראל ע"כ הם בקנאתם על מעלת ישראל גזרו על זה עכ"ד:
2
ג׳ונראה עוד לומר דהנה בשמות רבה פרשה ט"ו מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות דורש ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל כנגד ארבע מלכיות שבארבע מלכיות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקב"ה וכו' הנשקפה כמו שחר במלכות בבל, יפה כלבנה במלכות מדי, ברה כחמה במלכות יון, סנדריאות אם אוליאוס חמה שמה והשמש גבור נקרא שנאמר ישוש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יכול לעמוד כנגד השמש הכל בורחין ממנו שנא' ואין נסתר מחמתו, כך במלכות יון הכל ברחו ממנה ומתתי' הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה וכו':
3
ד׳ונראה דהנה חמה אין לה חידוש והיא הולכת תמיד על מסלול אחד בלי שינוי וכל שינוי העתים הוא רק מחמת חילוף המקומות המקבלים את מאור השמש, אבל הלבנה יש בה חידוש, דוגמא זו היא ההפרש בין חכמת ישראל לחכמת יוונים שחכמת ישראל מגיע עד למעלה כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ומאחר שהם דבוקים במקור החכמה ע"כ חכמתם כמעיין היוצא ממקור מוצא מים הניתוסף ומתחדש בכל עת וע"כ יש בהם חידוש וכמ"ש דדי' ירווך בכל עת מה דד כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם כך ד"ת, ועל זה מורה מצות קידוש החודש שכל ענין ישראל הוא למעלה מהטבע, וע"כ יש בהם ענין חידוש, ובפסיקתא שבת קול הי' מופיע בב"ד שקידשו בו את החודש, הכל מורה שענינם למעלה מסדר הטבע שאין סדר הטבע מתנהג עפ"י בת קול, אבל חכמת יונים שהוא בטבע והטבע אין לה חידוש וכמו שבריש קהלת וזרח השמש ובא השמש וגו', וזהו הרמז סנדריאות אם אוליאוס חמה שמה שאמה של מלכות זו דהיינו מהותה חמה שמה שמתדמית לחמה שאין בה שינוי, וע"כ מהות מלכות יון להתנגד לקה"ח שמורה על כח החידוש שבישראל מפני שהם דבקים בהשי"ת מקור החכמה, היפוך מהיוונים שגזרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלקי באלקי ישראל, וע"כ כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום נעשו ישראל ברה כחמה כלומר שאף החמה שהיא סדר הטבע שמהותו בלי שינוי נמסר לישראל והם בכח חידושם מושלים על סדר הטבע וכבירושלמי הנ"ל עד שזה נגלה ומפורסם לכל בהיר הוא בשחקים וזה ברה כחמה:
4
ה׳בספר יצירה המליך אות עין ברוגז וכו' וטבת בשנה, נראה לפרש עפמ"ש הזוה"ק אית רוגזא דאיתברכא מעילא ותתא ואית רוגזא דאתלטיא מעילא ותתא, ונראה דשורש רוגזא דמתברכא מעילא ותתא הוא הרוגזא שהאדם יש לו על יצה"ר שלו כאמרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר ובנוהג שבעולם שהאדם מתמלא רוגז על איש העושקו או אפי' פוגע בכבודו מכ"ש שצריך להתמלא רוגז על זה שבא לקפח את חיי עוה"ז וחיי עוה"ב, ובמדרש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו בנוהג שבעולם אדם דר עם חבירו שנים ושלשה שנים נעשה לו אוהב וזה דר עם אדם כל ימי חייו אם יכול להפילו בן עשרים מפילו בן שמונים מפילו יש גזלן גדול מזה, וכפי מסת הרוגז של אדם על גזלן זה בכחו להתגבר על שונאיו המקפחים אותו, וזה רוגזא דמתברכא מעילא ותתא, אך גם רוגז זה צריך שמירה שלא יסתעף ממנו מדת רוגז פשוט דאיננו מתברך מעילא ומתתא, והגדר הוא אם יש בו אז טיבת עון הוא סימן שרוגז זה הוא דאתברכא ואיננו מתערב עמו כח רוגז פשוט שבהכרח הוא מסלק ממנו מדת טובת עין, וזהו שרמז בעל ספר יצירה המליך את עין ברוגז וכו', וטבת בשנה עפ"מ שידוע בספרי המקובלים שחדשי טבת שבט הן בעיינין וטבת עין ימין, ועין ימין הוא טובת עין, וזהו שעין ימין יהי' מושל על הרוגז וממנו נבנה חודש טבת:
5
ו׳חודש טבת מזלו גדי שטבעו רך וכבמדרש תנחומא פ' נצבים דמפרש שמות מזלות רמז על הנפש קשת על עלייתו מגיהנם כחץ מקשת ונעשה רך כגדי, וכן י"ל נמי בעוה"ז שחנוכה מעלה את הנפש מתרדמתה ומתעוררת לעלות כחץ מקשת וכמ"ש כי דרכת לי יהודה קשת הנאמר על מלחמות יוונים אז נעשה רך כגדי וביד האדם להטות עצמו לטוב למעלה מן הסדר וכטבע גדי שיש בו ענין קפיצה וכענין שפורש בספר חקור דין להרמ"ע את המשנה הכלב והגדי שקפצו מראש הגג שהם רומזים לקין והבל והם קפצו ממעלה למטה ונפלו ונשברו וכמו שכבר דברנו מזה באריכות, ולעומתם יש קפיצה ממטה למעלה מן הסדר ואפי' אינו כדאי, וע"ז מורה מזל חודש טבת:
6
