שם משמואל, חיי שרה ח׳Shem MiShmuel, Chayei Sara 8
א׳שנת תרע"ז.
1
ב׳בזוה"ק מאי שנא הכא שרה דכתיב מיתתה באורייתא מכל נשי דעלמא דלא כתיב מיתתהון באורייתא וכו' דהא בכולהו לא אתמנין יומין ושנין כמו לשרה, בכלהו לא כתיב פרשתא חדא בלחודהא כמו לשרה וכו' ת"ח אתת חוה לעלמא אתדבקת בהאי חויא ואטיל בה זוהמא וגרמה מיתה לעלמא ולבעלה, אתת שרה ונחתת וסלקת ולא אתדבקת בי' כד"א ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו, אתא נח לעלמא מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל וגו', ובגין דאברהם ושרה לא אתדבקו בי' בג"כ שרה זכתה לחיין עלאין וכו', וכבר דקדקנו האם לא נמצא בשרה מעלות גבוהות מזה, שהרי הי' בישראל כשרות וצנועות לאלפים, וכבש"ס ריש כתובות משום צניעות דמסרו נפשייהו לקטלא ולא זכו למה שזכתה, ולמה לא קחשיב הא דאברהם טפל לשרה בנביאות, ובמדרש אשת חיל עטרת בעלה מרתה דבעלה בכל מקום האיש גוזר והאשה מקיימת ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, וכבר דברנו בזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה מה שנחש הקדמוני בא תחילה לחוה ולא לאדה"ר הרבה טעמים נאמרו בזה, ויש עוד לומר שלרגלי רוחק מהות אדה"ר ממהות הנחש לא הי' באפשר להנחש להתקרב אליו, כי אדה"ר קודם החטא הי' כולו שכלי וגבוה מעלתו ממלאכי השרת, ע"כ הלך תחילה לחוה שנשים הם חומריים ביותר כמ"ש מהר"ל, וכמו שנראה מהכתוב שגמר בריאת האדם הי' הא דנפח בו נשמת חיים, ומאן דנפח מתוכו נפח, ע"כ הי' כולו שכלי, אבל בריאת חוה הי' במעשה כמ"ש ויבן ה"א את הצלע וגו', ע"כ לא היתה כ"כ שכלי ונטתה לחומרית שהוא בעשי', ולקח אותה לאמצעי בינו לבין האדם, ובראשונה הטיל בה זוהמא ואתדבקת בי', ובאמצעותה לכד את האדם, והנה ידוע שהאבות תקנו חטא אדה"ר, אברהם תיקן את חלק ג"ע שהי' פתוך בי' וכו' כמ"ש מהר"ל, וע"כ הי' צריך אברהם מירוק במצרים אשר בשר חמורים בשרם, ובמה שלא נמשך אחריהם תיקן את חטא ההוא, אך באשר גם בחטא אדה"ר הי' באמצעות חוה, ובלעדה לא הי' לנחש שום מקום להתקרב אליו, ע"כ גם במצרים שפרעה הוא נחש שבא לנסיון ולמירוק לאברהם הי' צריך להיות בכה"ג שהרי לגודל מעלת אברהם לא הי' לנחש שום קירוב לאברהם, אלא שתחילה לקח את שרה וחשב שתחילה יטיל בה זוהמא ובאמצעיתה ילכוד גם את אברהם, ויש לומר שמה"ט הכניס אברהם את שרה לנסיון זה ולא הלך לארץ אחרת שלא יסתכן עבור שרה, שבמכוון עשה ככה לתקן חטא אדה"ר, ולעומת שחוה אתפתת ואתדבקת בחויא, בטח בשרה שלא תתפתה ולא יטיל בה זוהמא כלל, וממילא לא יהי' להנחש שום מקום להתקרב אליו, ויהי' לגמרי היפוך ענין אדה"ר וחוה ובזה יתתקן החטא, [ולמבינים ימתקו הדברים עוד יותר שמדתה הוא כמו פתח האוהל שהוא ממוצע בין פנימית האוהל לבין התוץ, ואין לבוא לפנים אלא דרך הפתח] והנה במדר"ת ותמת שרה וגו' התחיל אברהם לבכות עלי' ולומר אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חיי', ובאגדת בראשית מסיים בה שנאמר ולאברם הטיב בעבורה, ויש להבין שזה לא היא גמלתהו אלא פרעה ובסיבתה, אך לפי דרכנו יש לומר דהנה ידוע דבמה שאין האדם נמשך אחר חיצוניות לא די שאין החיצונים יכולין לדבק בו, אלא אדרבה הוא מוציא מתוכם כל חלקי קדושה שהיו שבוים בידי החיצונים א"כ במה שלא נתפתתה לעצת הנחש והיתה כמו פתח האוהל המשומר מכל מגע נכרי, עוד זאת הוציאה מבית פרעה כל חלקי קדושה שהי' שקוע שמה והי' דוגמא על העתיד שישראל יעשאוה כמצולה שאין בה דגן כבמדרש שכל מה שכתוב באברהם כתיב בישראל, וע"כ כמו שעצת נחש הי' לדבוק באברהם באמצעות שרה נעשה להיפוך אשר כל חלקי הקדושה שהי' במצרים נמשך ונדבק באברהם באמצעות שרה, וזש"ה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, היינו שהי' בטוח בה שלא תתפתה לפרעה, ע"כ ושלל לא יחסר היינו חלקי הקדושה שהוציאו משם, וזהו שאה"כ גמלתהו טוב ולא רע, שלעומת עצת הנחש שחשב שבאמצעותה ידבק באברהם כוחות רעות, נהפך הדבר שגמלתהו טוב היינו חלקי קדושה שנמשך אליו באמצעותה, וזהו שהביא הכתוב ולאברם הטיב בעבורה שהוא השלל כנ"ל, ובעבורה פירושו באמצעותה, עוד שם בתנחומא דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל, היינו כמו מדתה שמירת הטוב שלא ידבק בו חלקי הרע, ע"כ הבחינה ההפרש, שישמעאל אף שבודאי בחיצוניות הי' נראה כצדיק והתפאר עצמו שנימול לי"ג ולא עיכב, מ"מ היא באשר מדתה להפריש בין טוב לרע היפוך חוה שערבה טוב ורע, הפרישה בין יצחק לישמעאל באמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, עוד שם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, ותקח האשה בית פרעה, וישלח אבימלך וגו' היינו שלא לבד שלא הניחה את חלקי הרע לדבוק בטוב, אלא הוציאה כל חלקי הטוב שהי' מעורב ונתון בעמקי הרע, וזהו ממרחק תביא לחמה שהי' רחוקים מאד מהקדושה ושקוע בבית פרעה ואבימלך, עוד שם ותקם בעוד לילה אימתי וישכם אברהם בבוקר, ובמדרש שגם שרה עמדה בבוקר והלכה עמם לשלחם אף שהיא לא ידעה מהעקידה ומה תועלת הי' לאברהם בזה, אך לפי דרכנו יש לומר שאף שחשבה שהוליכו לבית שם ועבר ללמוד תורה כבמדרש, מ"מ לותה אותם משום דכל המתלוה אינו ניזוק ופירש מהר"ל ענין לוי' שיש חיבור בין המלוה להמתלוה, והיינו שמזלה חזי שהשטן יעמוד לפניהם בדרך להפריע הליכתם, ע"כ עשתה להם לוי' כדי שמדתה להפריש כנ"ל תקום להם בדרך להנצל מכל דיבוק רע, ובודאי שהי' להועיל שהשטן לא יכול להם, עוד שם זממה שדה ותקחהו, זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה, ואף שקנה אותה אחר מיתתה, משמע שזכותה גרם, והיינו דהנה בזוה"ק דשם יש פתח לג"ע ונשמות שעולין לג"ע עוברים דרך מערת המכפלה, יבאשר שרה מידתה הי' פתח האוהל כנ"ל ע"כ הי' מערת המכפלה בדומה לה וזכתה בה, וע"כ מיתתה נמי לא הי' כגוונא דשאר בר נשא, דענין מיתה הוא שניתן רשות לכוחות הרעות לדבוק בגוף זה עד שהנשמה אינה יכולה לסבול ומסתלקת כבזוה"ק וליקוטי התורה מהאר"י ז"ל, אבל היא באשר הי' מדתה שלא להניח לכוחות הרעות לדבוק בקדושה, ע"כ זכתה שכוחות הרעות לא יכלו לדבוק בה, ובזוה"ק (קכ"ה.) ת"ח ותמת שרה בקרית ארבע רזא איהו בגין דלא הוה מיתתה על ידא דההוא נחש עקימאה ולא שלט בה כשאר בני עלמא דאיהו שלט בהו וכו' אבל בשרה כתיב בקרית ארבע רזא דקרית ארבע ברזא עלאה ולא ע"י ידא אחרא בקרית ארבע ולא בנחש עכ"ל:
3
ד׳והטעם יש לומר כנ"ל, ולא הועיל לענין זה צדקת וגודל מעלת הנביאה אלא מה שהי' מדתה היפוך חוה כנ"ל, וע"כ כל אריכת הפרשה במיתתה בקרית ארבע ובקבורתה במערת המכפלה הכל הוא מחמת דלא אתדבקת בהאי חויא:
4
ה׳ויש לומר דכעין זה הוא שמירת שבת דבזוה"ק מחללי' מות יומת דאעייל רה"ר בחלל דילה, והיינו דבאמצעות חילול שבת יש אחיזה לכוחות חיצונים בקדושת ומנוחת שבת של אותו האיש, אך השומר את השבת מחללו, הוא כחומה בצורה בפני כוחות החיצונים, ונראה דכמו דמברכת שבת מיני' שיתא יומין מתברכין, כן נמי משמירת שבת שהוא שמירה מהחיצונים, מיני' נמי שיתא יומין נשמרין:
5
ו׳ענין רבקה שנולדה בבית בתואל ולבן, דהנה כבר אמרנו מענין לבן ובתואל שבחיצוניות הי' נראין כצדיקים אבל תוכם נחר והיו רשעים בסתר, וזהו ענין רמאי שמרמה הבריות בחלקת לשונו כסבורין שפיו ולבו שוים, והנה יצחק הי' עולה תמימה, וההפרש בין עולה לשאר הקרבנות שבכל הקרבנות נברר לחלק גבוה החלב והדם, החלב שהוא לבן רומז לאהבה, ודם שהוא אדום רומז ליראה, והם אבות לכוחות הפנימים שבנפש, ואחריהם נמשך יותרת הכבד והכליות שהם אברי התאוה, אבל עולה אף האברים החיצונים עולים לריח ניחוח, וזה הי' מדתו של יצחק שגם חיצוניות אבריו היו כולם קודש ופיו ולבו שוין בקדושה, היפוך לבן ובתואל, וע"כ זיוויגו של יצחק הי' צריך שיהי' בדומה לו כבזוה"ק איהו צדיק ואיהו צדקת, וידוע שהמירוק הי' בדבר ההיפוך, ע"כ נולדה רבקה ונתמרקה בבית לבן ובתואל:
6