שם משמואל, חקת ה׳Shem MiShmuel, Chukat 5
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳כבר דקדקנו הלוא פרשת פרה עוד במרה נאמרה, ועכ"פ בשנה השנית בראשון בשני לחודש נשרפה הפרה, ולמה נתאחרה מלכתוב עד כאן, והרבה טעמים נאמרו בזה, ונראה עוד לומר דהנה ידוע דארץ ישראל למטה היא דוגמא למלכות שמים לעילא, וענין קבלת עול מלכות הוא לעשות ככל אשר נצטוה בלי חיקור אם נכון או לא ואחת הוא אם מבין הטעם או נעלם ממנו, ואפי' בדבר שמבין הטעם אם עושה מחמת שמבין שכך צריך להיות אין זה קבלת עול מלכות, אלא צריך שיעשה בתמימות מפני שכך נצטוה, ומכבוד המלכות הוא לחפש אחר הטעם כמ"ש וכבוד מלכים חקור דבר, אבל העשי' צריכה להיות בתמימות בלי שום חקירות, וכענין שאמרו ז"ל למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, וע"כ לירש את ארץ ישראל שהיא דוגמא למלכות שמים צריך להיות דווקא ע"י תמימות, וכן מצינו באברהם אבינו שראשית מאמר הש"י אליו הי' לך לך, וקיבל הדבר בתמימות אף שעדיין לא ידע הטעם כי לא נאמר לו בתחילה אלא אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו מארץ ישראל כלל, והוא לא ידע אלא כהולך ותועה מפני שכך נצטוה כמ"ש ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, וע"כ זכה תיכף בארץ ישראל, וזה הי' מאמר הראשון אחרי שקיים כנ"ל כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכן כתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, היינו שהסיבה לירושת הארץ היתה ההוצאה מאור כשדים שהיתה בתמימות, ונכפלה מתנת הארץ בפרשת מילה דכתיב בה התהלך לפני והי' תמים, ובא"ע שלא תשאל למה המילה, וברמב"ן שהוא כטעם תמים תהי' עם ה' אלקיך, והנה מדת התמימות וחקים בני בקתא חדא נינהו, ומדת התמימות ניכרת ביותר במצות החקים שאין ידוע טעמם, ע"כ לירושת הארץ נתבקשים חקים דווקא, ועוד יש לומר בטעמו של דבר שלירושת הארץ נתבקשו דווקא חוקים ומדת התמימות, דהנה ירושת הארץ היא רק מצד הכלל וכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, וידוע שאין דעתן של בני אדם שוות וכל חד וחד כמה דמשער בלבי', ע"כ נחשב כל פרט ופרט לעצמו, אבל במצוות שהם חקים שבהם כל אפין שוין בגללן ישראל הם גוי אחד בארץ שאין לכולן אלא כוונה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים לבד, וכן מדת התמימות, והם מעוררין את כח הכלל והציבור ביותר:
2
ג׳ודומה לזה הוא במצות שבת זכור ושמור שבזוה"ק ששמור הוא מדת לילה, והיינו ששבת הוא רזא דאחד, אבל מצד הדעת והשכל נחשב כל פרט לעצמו שאין דעתן של בני אדם שוות, ע"כ הכנסת שבת הוא ברזא דשמור כי שמור הוא מה שישראל משליכין את כל טורח המלאכה וטרדת הפרנסה להיות כאלו כל מלאכתו עשוי' ולא יהרהר אחר מלאכה וזה נעשה בדילוג וקפיצה בפעם אחת שלא בהדרגה, וזהו שרמזו ז"ל שרץ ברשות, והאי סבא דקא נקיט תרי מדייני אסא ורהיט, וע"כ הוא מדה הנוהגת בכל איש ישראל כקטן כגדול, מצד זה נעשים כל ישראל כאיש אחד והוא רזא דאחד ומזה באין לזכור שהוא במוח בחי' דעת כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם:
3
ד׳והנה אף שיש הרבה מצות שהם חוקים כמו שעיר המשתלח ושעטנז וכדומה מ"מ פרה אדומה היא חקה יותר מכל מצות החקיים שאין נגלה טעמם, כי היא מטהרת טמאים ומטמאה טהורים שהיא כמעט שני הפכים בנושא אחד, מה שלא נמצא זה בשאר החקים כשעטנז וכדומה, ע"כ טרם שבא לספר הכתוב מדור באי הארץ הקדים מצות פרה להורות מה שנתבקש מדור באי הארץ ושבגללם זכו לירושת הארץ:
4
ה׳ענין פרה אדומה שמטהרת מטומאת המת אף שהיא מכלל החוקים מ"מ כל פטפוטי דאורייתא טבין והיא מכלל כבוד מלכים חקור דבר כבמדרש בראשית פרשה ט' כבוד דברי תורה שנמשלו כמלכים שנאמר בי מלכים ימלוכו לחקור דבר:
5
ו׳והנה במדרש ריש פרשה זו וכן ריש פרשת אמור מאריך בחטא לה"ר, ונראה שבא לרמז על ענין מיתה שבאה לעולם שהיא מחמת פגם הדיבור, והיינו דהנה כבר הגדנו שחטא אדה"ר הי' במחשבה דיבור ומעשה, במחשבה איתא בזוה"ק דאדה"ר חב במחשבה לעילא, בדיבור במה שקיבל לה"ר של הנחש שדיבר לה"ר על בוראו, ונכנסו בו כחות רעות שתקפהו בכח לחטא הדיבור שאמר אכלתי ואוכל עוד, במעשה הוא האכילה מעץ הדטו"ר, וכאשר נסתכל בהקללות שנתקלל נראה כי בשלשתן לקה, בעצבון תאכלנה מקביל להחטא במחשבה, ע"כ ענשו להיות טרוד במחשבתו בענין פרנסתו וכל ימיו כעס ומכאובים, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה מקביל להחטא במעשה שהוא האכילה, ובמדרש אלו זכית היתה מעלה לך מכל אילני גן עדן עכשיו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח, אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך ג"ע עכשיו שלא זכית ואכלת את עשב השדה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב מקביל לחטא הדיבור, והיינו דהנה ידוע מ"ש מהר"ל שהדיבור באדם הוא מחמת הרכבת גוף ונפש, והדיבור הוא חותם בריאת האדם וזהו שאמרו ז"ל כיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו, וכבר הזכרנו אותו הרבה פעמים, וע"כ מחמת פגם הדיבור בא עונש הפירוד בין גוף לבין הנפש, וגם בפשיטות יש לומר דלה"ר הוא המפריד ומבדיל כאמרם ז"ל מה הוא הבדיל אף הוא יבדל, ע"כ העינש הוא נמי פירוד והבדלה בו בעצמו והוא המיתה שהיא פירוד בין גוף לבין הנפש ובין יסודות הגוף כבזוה"ק בפסוק ותמת שרה בקרית ארבע, והדברים אחדים, שכל החיבור הוא באמצעות כח הדיבור, וע"י פגם הדיביר נסתלק כח זה ושורה במקומו כח מפריד, והוא ענין טומאת המת שמחשכת את העינים כבמדרש וחושך על פני תהום זו המיתה שמחשכת עיני הבריות, וע"כ טומאה שלה מחשכת את עיני השכל וכן מטמטמת את הלבבות שלשון טומאה מלשון טמטום וכבר דברנו מזה:
6
ז׳והנה פרה אדומה היא למעלה מן השכל המלובש בגוף, וע"כ טעמה בלתי נודע כי אם למשה שהי' כאלו בלתי מלובש בגוף, ונראה ששורשה ממקום גבוה מאד המאיר בהשואה אחת ממעלה מעלה עד מטה מטה, וע"כ בכח אפר הפרה לחבר הכל, ונדחה מפני' כח הטומאה שהוא כח מפריד לעומת כח החיבור של הדיבור כנ"ל שהיא אמצעי בין גוף לנפש, דכשמאיר כח חיבור ממקום גבוה גבוה מהשכל ומהנפש אין עוד ענין וקיום לכח מפריד נמשך ממקום נמוך אף מהשכל ודו"ק:
7
ח׳ענין מי מריבה שהכל תמהו מאין נצמח הטעות למשה ונחלף לו בין דיבור להכאה, ואם בשביל שנאמר לו קח המטה הלוא ג"כ נאמר לו ודברתם ומה חזית דסמיך אהאי סמוך אהאי, ונראה דהנה אמרו ז"ל שלשה מתנות טובות נתנו לישראל, מן, וענני כבוד, ובאר, מן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן, באר בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, וכולן חזרו בזכות משה, ויתבאר עפ"י מה שהגדנו בחג השבועות במאמר דריש האי גלילאה דמשה אהרן ומרים המשיכו קדושה לישראל במחשבה דיבור ומעשה כל אחד לפי מהותו וענינו, וכמ"ש ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך שפירש"י שלשון נביא הוא מגזירת ניב שפתים וכמ"ש הרמב"ן שמשרע"ה הי' כמו אלקים המשמיע את הנביא והנביא מדבר ומשמיע את דברי האלקים, וידוע שאלקים המשמיע את הנביא איננו קול גשמי אלא כמו מחשבה רוחנית שהרי הנביא שומע וזולתו העומדים לפניו אינם שומעים, א"כ משה הוא כמו מחשבה ואהרן דיבור ומרים במעשה וכמ"ש ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה, וכפי מהותם כן המשיכו קדושה לישראל, וזה נמי ענין השלשה מתנות טובות שבישראל בזכות שלשה אלה, מן הי' מהותו וענינו לפי המחשבה וכל טעם שהי' מחשב ורוצה לטעום הי' טועם בו, הי' בזכות משה, ענני כבוד שתולה ברוח ונפעל על פי דיבורו של משה שלא הי' מהלך עד שמשה אומר קומה ה' ולא הי' נפרש עד שמשה אומר שובה ה' כברש"י פ' בהעלותך ט' י"ח ע"כ הי' בזכות אהרן שהיתה מדריגתו בדיבור כנ"ל, באר בזכות מרים, כי הנה ידוע מדברי מהר"ל בספר הגבורות שמים הם אומרים ביותר, ומרים שהיתה מדריגתה בעשיי' כנ"ל הפכה גם החומריות והגשמיות לקדושה כמבואר בדברי האריז"ל שבקדושת המחשבה מתקנין את הנשמה והשכל, ובדיבור בתורה ותפלה מתקנין את הרוח ובלשון מהר"ל הוא נפש, ובעשיי' מתקנין את הנפש ובלשון מהר"ל היא גוף, וע"כ מרים שמדריגת קדושתה היתה בעשיי' בזכותה נהפך גם הגשמיות והחומריות לקדושה ורוחניות, והמים שהם חומריים ביותר נתעלו להיות באר של מרים וכידוע מענין האריז"ל כשבא למסור את סודות התורה להרח"ו השקהו תחלה מבארה של מרים, והטעם יש לומר כי מה שאין האדם ראוי להסודות הוא משום שהוא מלובש בחומר הגוף, ובאשר מהות בארה של מרים הוא התהפכות החומר לרוחני ע"כ עושה נמי את השותה ממנה מזוכך וראוי להסודות:
8
ט׳קיצור הדברים שבאשר מדריגת מרים היא בעשיי' ע"כ בזכותה נהפך גם חומר האבן בפועל לבאר מים וכמ"ש ההופכי הצור אגם מים וגו' שנקט לשון התהפכות, ומטעם זה יש לומר הי' נמי התהוות באר של מרים ע"י מעשה בפועל כמ"ש והכית בצור, כפי ענין מדריגתה שהי' במעשה כנ"ל:
9
י׳ולפי האמור יש לומר שהסלע בקדש אחרי שנסתלקה בארה של מרים וחזרה בזכות משה לא הי' נצרך להכאה בפועל שהרי מדריגת משה היא במחשבה ואהרן בדיבור כנ"ל, ובאשר נצרך שיהי' נראה לעדה שמשה הוא המוציא להם מים לא הספיקה כוונת משה במחשבה לבד שהמחשבה בלתי נכרת ע"כ נתבקש שיהי' כאן דיבור:
10
י״אולפי"ז יובן מה דלכאורה בלתי מובן דמאחר שחזר בזכות משה למה נתבקש שאהרן ישתתף עמו, ולהנ"ל יש לומר שמאחר שנצרך דיבור כדי שיהי' ניכר ע"כ נתבקש אהרן שמדריגתו הוא דיבור כנ"ל:
11
י״בוהנה ידוע עניוות משה שהי' ענו מאד וכמו שפירש הרמב"ן בפסוק שלח נא ביד תשלח, היינו שאין בעולם מי שלא יהי' ראוי לשליחות זו יותר ממני, עי"ש, ומובן שלא החזיק עצמו שיחזור הבאר בזכותו, וחשב שבודאי הבאר יחזור בזכות ישראל עצמם, שהדור באי הארץ הם מרכבה לכנסת ישראל דלעילא, וכמו מדת מרים כידוע למבינים, ובאמת דור באי הארץ מדריגתם במעשה שעיקר מעשה המצות הם בא"י כמ"ש הרמב"ן שהמצות מעשיות הם משפט אלקי הארץ, וע"כ חשב משרע"ה שכמו שהצור בחורב שהי' בזכות מרים נצרך להכאה כדי שיהי' התעוררות במעשה, כן נמי הסלע בקדש שחשב שהא בזכות ישראל נמי נצרך להכאה, ומ"ש ודברתם אל הסלע סובל הפירוש על הסלע ולעיניהם כמו לפניהם כמו שכתב הרמב"ן, אך כ"ז הוא לפי ענותו של משה, אבל באמת חוזרת בזכות משה, ומ"ש ודברתם הוא כפשוטו, והמטה לא להכאה הי' אלא מטה מושלים לשנות את הטבע:
12