שם משמואל, עקב ו׳Shem MiShmuel, Eikev 6
א׳שנת תרע"ז
1
ב׳במדרש הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשוי' פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת וכו' המרכיב קני המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת וכו' אתה מקדש את השבת במאכל ומשתה ובכסות נקי' ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין וקראת לשבת עונג וגו' מה כתיב אחריו אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים אמר להם הקב"ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בענינינו והי' עקב תשמעון עכ"ד:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה נראה משטחיות לשון המדרש דשאני שכר שבת משכר כל המצוות, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בעקב הוא ניתן, אבל שכר שבת הוא תיכף עוד בהאי עלמא, וכבר דברנו בזה, וי"ל עוד בטעמו של דבר עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם דשבת אינה מכינה ליו"ט ולעצמה מכינה, כי שבת היא מעין עוה"ב שהוא התכלית ואינו הכנה על להבא, אלא לעצמו הוא מכין עכתדה"ק, וע"כ אם באת לומר דשבת לא יהי' שכרו בהאי עלמא אלא בעוה"ב, תהי' נחשבת הכנה ולא התכלית, ובהכרח לומר דשכרו הוא תיכף ושבת מכינה לעצמה:
3
ד׳אך עדיין יש להבין לפי מה דאיתא בספה"ק דאחד מהטעמים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא משום שהי' גרעון למצוות שהם רמ"ח איברים דמלכא שישמשו לצורך עוה"ז השפל וכלה ונאבד, א"כ שכר שבת דבהאי עלמא לכאורה מיגרע גרע:
4
ה׳אך נראה דענין שכר שבת, דכתיב אז תתענג על ה' הוא ענין עוה"ב, דצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, וזה ניתן תיכף לאדם שכר שבת, ונשאר לו ירושת עולמים עדי עד, אבל האדם נהנה ממנו לפי מסת הזדככותו, ובשבת שבהכרח האדם מזוכך יותר, ואפי' ע"ה אימת שבת עליו, נהנה האדם מאותו הזיו, ויובן ממילא דלעוה"ב שתהי' תכלית הזיכוך, יהי' תענוג של אותו הזיו, אלפי אלפים פעמים יותר מאשר הוא עתה בשבת, ומ"מ שכר השבת ניתן לו מעתה, וכל מה שהאדם יכול ליהנות ממנו תיכף, הוא נהנה תיכף, וכאשר יהי' מוכן יותר, יהנה ביותר, וממוצא הדברים שבכל שבת נהנה מהשכר מכל שבתות שעברו עליו:
5
ו׳ובזה יש לפרש הכתוב ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורתם, ששמירת השבת זו מועילה לכל השבתות לדורותם, וזהו לעשות את השבת, דהנאה מיקרי מעשה כמ"ש התוס' (ב"ק ל"ב.):
6
ז׳ויש לומר שזה מקביל להרכבת פרקי המנורה דאסור בשבת משום בונה, שהוא ענין קיבוץ חלקים נפרדים לעשותם אחד, שהיא מלאכה בגשמיות, אבל ברוחניות קיבוץ שכר כל שבתות שעברו עליו דדמיא לה הוא תכלית המנוחה, וע"כ כלפי שבא לומר, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בעקב, לפרש הכתוב דוהי' עקב תשמעון, הקדים לומר דשכר שבת אינו כן אלא כנ"ל היפוך דבגשמיות הלכה דהרכבת קני המנורה בשבת חייב:
7
ח׳ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כבר דקדקנו הלוא אף כשישראל ח"ו אינם זכאין עומדת להם זכות אבות, וכשזכאים הם נרצים מצד עצמם ולא מצד זכות אבות לבד, וגם למה משפטים דווקא, ולא אמר שמירת כל התורה, וכבר דברנו בו באריכות:
8
ט׳ונראה להוסיף בה דברים, עפ"י דברי הרב בליקוטי התורה בענין כריתת ברית בין השי"ת לבין ישראל, שהוא כמשל שני אוהבים המרחיקין נדוד זה מזה והם מתייראים שלא תתקרר האהבה שביניהם, עושים כריתת ברית שתהי' עומדת וקיימת אהבתם אפי' כשיהיו רחוקים כמו בהיותם קרובים, כן למשל בהיות ישראל דבקים בהשי"ת א"צ לכריתת ברית, אלא מחשש התעסקות בענינים הגשמיים תתקרר האהבה והדביקות, לזה נצרך הכריתת ברית עכ"ד:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש נמי ענין ברית ושבועת האבות, שאפי' יהיו ישראל ח"ו בשפל המצב לא תתבטל האהבה, וכן יתנהג עמהם במדת החסד אעפ"י שאינם זכאים ח"ו, דכשהם זכאים ונרצים מצד עצמם אינם נזקקין לכל אלה:
10
י״אוהנה כתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, וע"כ כשישראל אינם זכאים ח"ו ונזקקין לברית האבות, בא שר של עשו בטענה כי הוא נמי יורש את הברית של האבות, וכן ישמעאל אף שהוא בן האמה ואינו יורש של אברהם מדינא, בא שר של ישמעאל בטענת חסד, כידוע שישמעאל יש לו יניקה בקו הימין קו החסד, וכמ"ש וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא, פירוש אף שמצד הדין בן האמה הרי הוא כמוה, מ"מ אחר שזרעך הוא ואתה איש החסד אעשה עמו חסד ולגוי אשימנו, וע"כ כשהשי"ת בא לעשות חסד לישראל, בא שר של ישמעאל בטענת חסד, וזהו טענת שני שרים אלו שר של עשו מצד הברית ושר של ישמעאל מצד החסד:
11
י״באך הנה משפט הוא בירור דברים, אף שבשטחיות אינו נודע הממון למי הוא, המשפט מברר ומצמצם ששייך לזה ולא לזה, וזהו כי המשפט לאלקים הוא, וע"כ כשישראל שומעים ושומרים ועושין את המשפטים, לעומתם מתעוררת מדת המשפט למעלה, לברר שאין האמת כפי טענתם, והברית והחסד של שבועת האבות אינו שייך אלא לישראל ולא לעשו ולא לישמעאל כמ"ש ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק, לאפוקי עשו, ולא זכה מכח ירושה, אלא מה שנאמר מפורש כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, וכן ישמעאל אין לו אלא מה שנאמר בו, כי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, אך כשישראל מהפכים ח"ו לראש משפט, לעומתם גם בשמים אינם משגיחים אלא בשטחיות הענין, ולא לפי עומק המשפט, וכבר אמרנו שבכלל המשפט להיות רודף אחר כוונת התורה, וכמ"ש הרמב"ן ריש קדושים שיכול להיות נבל ברשות התורה, ולזה באה מצוות קדושים תהיו קדש עצמך במותר לך, והוא להיות רודף אחר כוונת התורה מה ה' אלקיך דורש מעמך, ובזה נמי מעוררים למעלה להיות הולכין אחר כוונת ברית ושבועת האבות, שהכוונה היתה על ישראל לבד, כי אותם בחר ה' להיות לו לעם נחלה, ונמצא בהם הכנה לזה מטבעם, היפוך עשו וישמעאל שטבעם נוטה להיפוך כמו שהשיבו כשהרתיק השי"ת עליהם לתת להם את התורה שאמרו כל עצמו של אותו האיש זה רציחה וזה ניאוף כבמכילתא:
12
י״גוזהו שאמר והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, לך דייקא ולא לעשו ולא לישמעאל, אף כשישראל לשעתם אינם כ"כ זכאים ח"ו, וע"כ לא פרט אלא משפטים לבד, דבהיותם שומרים מצות עדות חקים ומשפטים, ארבעה אלה שמקבילים נגד ד' אותיות הוי' ב"ה, הם בעצמם מעון לשכינה, ואינן נזקקין כלל לברית וחסד של שבועת האבות, אלא אף שח"ו אין בהם בישראל אלא מדת המשפט לבד, די להתנהג עמהם בברית וחסד של שבועת האבות ולא לעשו ולא לישמעאל:
13
י״דוממוצא הדברים מובן ענין שליטת עשו וישמעאל שהיא מחמת העדר המשפט וקדושה, במותר לך, ואל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה, כי המשפט הוא בחכמה כמ"ש מ"א ג' כ"ח כי חכמת אלקים בקרבי לעשות משפט, וכן בכל פרט ופרט בענין קדש עצמך במותר לך, שהוא ענין משפט כנ"ל, וכתיב ציון במשפט תפדה וגו', וזה שבהפטורה שבוע זו כה אמר ה' גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט, ובתרגום מפרש דהכוונה על עשו וישמעאל, ודי למבין:
14
ט״ובמדרש פ"ג, סי' ח' הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהי' בדברו, ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם, רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כיצד עד שהם במצרים עשה להם נסים ביאור וכו' אמר להם משה וכו' ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן, ע"כ, ויש להבין מה שייכת ברכת המים להנסים שעל המים, והלשון רבנן אמרי משמע דקאי אדלעיל מיני':
15
ט״זונראה דהנה ידוע דארבע יסודות אש רוח מים עפר נבראו מקיפים זה על זה, אלא שבמאמר יקוו המים נתגלה יסוד העפר שהי' מכוסה, וכל יסוד שמקיף את חבירו הוא יותר דק משל למטה ממנו עד שיסוד העפר הוא יסוד העב והגס מכולם, והמים יותר דקים מעפר ונוטים בצד מה לרוחני, וכן הרוח דק ונוטה יותר לרוחני מהמים, ויסוד האש יותר דק ונוטה לרוחני מהרוח:
16
י״זוהנה בש"ס ברכות (ל"ה.) וברש"י דכל פרי דחשוב יותר תקנו לו ברכה מיוחדת בפרי האדמה פת ובפרי העץ יין, ויש להבין למה לא תקנו למים, דהוא חשוב יותר כנ"ל, ברכה מיוחדת, אך הדבר מובן, שענין הברכה הוא לעורר החיות שבו, ומוצא פי ה' שבמאכל, וע"כ תקנו הברכות לפי ערך החיות שבמאכל, ומים אף שהוא יסוד החשוב יותר מ"מ אין בו חיות וחלקי הזן כמ"ש הר"ח שבת (ע"ח.) דכל שתיית המים היא לרפואה לכבות חום הטבעי, אבל מהות המים בעצמם חשובים מן יסוד העפר, וע"כ אין האוכלין מקבלים טומאה עד שיבואו עליהם מים, דלפי חשיבתו טומאתו, ומה"ט נמי כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל היו על המים, שהמים באשר הם דקי החומר ביותר הם עלולים לנסים ביותר, שענין הנס הוא לעולם היפוך הגשמיות:
17
י״חולפי האמור יובן סמיכת הענין דרבנן באו לגלות על הא דמברכין על המים שהנ"ב או בורא נפשות רבות שלאו משום גריעותא דמים דאדרבה יסוד המים חשוב יותר ועלול לנסים, אלא הטעם כנ"ל משום דאין בהם חיות וחלקי הזן כמו פרי היוצא מיסוד העפר, משום דנעוץ סופן בתחילתן כידוע למבינים, וע"כ לת"ק מברכין על המים שהכל נ"ב שעכ"פ הוא בכלל הבריאה בדברי ית"ש, ור"ט הוסיף לומר בנ"ר וחסרונם, היינו שאין בהם תוספת חיות ליתן להשותה אלא לסלק החסרון כדברי הר"ח הנ"ל שהוא רק לרפואה:
18