שם משמואל, אמור י״בShem MiShmuel, Emor 12
א׳שנת תרפ"א
1
ב׳במדרש ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן, מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהי' בהם אוב או ידעוני ר"י דסכנין אמר בשם ר' לוי ואיש זה שאול ואשה זו אשת בעלת אוב ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא מה כתיב והיית רק למעלה מוטב הי' לו לשאול באורים ותומים של מעלן ולא באוב וידעוני של מטן, ויש להבין למה נסמכה לאזהרת הכהנים מטומאת מת ונשים הפסולות ולא לשאר פרשיות המדברים מענין הכהנים ועבודתם וכפרתם של ישראל או בפרשה המדברת מענין או"ת כמ"ש ושאל לו במשפט האורים בפרשת פינחס:
2
ג׳ונראה דהנה בעיקר ענין שאול יש לתמוה היתכן שאיש גדול וקדוש כמוהו שאמרו ז"ל עליו שהי' כבן שנה בלי חטא ובחיר ה' יבוא לחטאים כאלה, והלוא כתיב רגלי חסידיו ישמור, וי"ל עפ"י מה דאיתא בספה"ק כי דהמע"ה עליו הי' לתקן פגם חטא אדה"ר, ובודאי גם שאול שהי' לו המלכות לשעתו שא לה בידו הי' לו ג"כ ענין זה, כי אדה"ר נברא להיות מלך בתחתונים להמשיך את כל הברואים לשמו יתברך, ובזוה"ק (ק"ז:) בשעתא דקאים אדם על רגלוי חמו לי' בריין כלהו ודחלו מקמי' והוו נטלין בתרי' כעבדין קמי מלכא והוא אמר לון אנא ואתון בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו וכולהו אתו בתרי' כיון דחמו דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק בי' כולהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא לי' ולכל עלמא וכו', וע"כ כל מלך ישראל עליו לתקן את פגם מלך הראשון זה אדה"ר ולשוב להמשיך את כל העולם כולו תחת כנפי השכינה, וע"כ לאו דווקא דהמע"ה אלא כל מלך שעמד על ישראל וגם שאול שהיתה המלכות שאולה בידו נמי כך היתה תעודתו, והנה זאת ידוע שכל כחות החיצונים עושים כל טצדקי דאפשר להו למיעבד למנוע את התיקון, מה גם אותן חטאים בעצמם עומדים לשטן לו להכשילהו מעין אותן החטאים:
3
ד׳והנה בחטא אדה"ר איתא בספה"ק שהי' פתוך בי' חטא ע"ז ג"ע ושפ"ד ששלש אלו הם אבי אבות הטומאה של כל עבירות שבעולם, וגם בזה יש להבין היתרן שאדה"ר יציר כפיו של הקב"ה בא לכלל עבירות כאלו, אבל י"ל בזה דהנה אמרו ז"ל דלה"ר מגדיל עבירות כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד, והפירוש דאף דאין בלה"ר עונש מיתת ב"ד כמו בשלשה אלו, מ"מ בכחו להמשיך את האדם, בסוד עבירה גוררת עבירה עד להביאו ח"ו לשלשה אלו, וע"כ אין בו עונש מיתת ב"ד שהרי עדיין לא עבר ואין מענישין את האדם על מה שעתיד לעשות זולת בן סורר ומורה, כי הבחירה עדיין לא נסתלקה ממנו, ובידי האדם אף אחר שנכשל בלה"ר שלא להמשיך לשלש עבירות אלו, ובאשר חטא הנמשך מלה"ר הוא רק בכח ולא בפועל, הוא דק וקלוש עד שאמרו ז"ל רובן בלה"ר, וע"כ אדה"ר נמי עם כל גדולתו ורוממותו הי' אפשר לו להכשל בחטא לה"ר, ובאשר עדיין לא ידע להזהר שמע את דברי הנחש שמיעה בעלמא, ושמיעה זו הביאתו לקבל דברי לה"ר כי ברית כרותה לשפתים, ומאחר שקיבל לה"ר שוב זה עצמו הביאו לכלל שלש עבירות אלו כפירושנו שמגדיל עוונות כנגד שלשה אלה:
4
ה׳והטעם שלה"ר מושך לשלשה עבירות אלו י"ל בפשיטות כי לה"ר כמו שהוא מבדיל ומפריד בין הדבקים כן מוליד כחות רעות המפרידים בין חלקי האדם שבהם מתאחדים העליונים והתחתונים, ושוב חלקי הרע שבאדם מושכין את גוף האדם לכל רע אשר תוצאותם הם שלש עבירות אלה אחר שנפסק ההתאחדות שבעליונים, וזהו הענין שנגזר מיתה בחטאו של אדה"ר הכל תולדות כחות הרעות המפרידים בין הנפש שמהעליונים לגוף שמתחתונים שנתהוו מחטאו של לה"ר ויצאו לפועל ע"י אכילת עץ הדטו"ר:
5
ו׳וי"ל שזהו שנאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה כפולה, היינו פירוד בין חלקיו שמהעליונים לבין חלקיו שמהתחתונים, היינו שחלקיו שמהעליונים לא יפנו להתאחד עם חלקיו שמהתחתונים, ואתיא כמ"ש האריז"ל שהנשמה מרגשת את כחות הטומאה הבאים על האדם בעת הסתלקותו, ואינה יכולה לסבול ומסתלקת, ופירוד שבין חלקיו התחתונים להעליונים שחלקיו התחתונים מתקלקלים ואינם יכולין להתאחד עם חלקיו שמהעליונים, וא"כ המיתה נתהוה מכח שני הצדדים, וע"כ להורות זה כתוב לשון כפול מות תמות:
6
ז׳ובזה יובן ענין אזהרת כהנים מטומאת מת, כי איתא בצרור המור שאהרן נבחר לקרב ולאחד העליונים ותחתונים היפוך פגם אדה"ר ולעומת שאדה"ר נתרחק ונגרש מג"ע נתקרב אהרן לישב פתח אוהל מועד שבעת ימים עכ"ד, וע"כ ענין מיתה והטומאה הנמשכת ממנו שהיא כמהותו מתנגדת לענין הכהונה, וכבר הגדנו שכך נמי ענין הקדושה מנשים הפסולות עפ"י אמרם ז"ל ששם יוד הא בין האיש והאשה, וידוע ששתי אותיות אלו רומזים למדות עליונות הנקראים תרין רעים דלא מתפרשן, וע"כ הם מאחדין את האיש והאשה חומר וצורה, ובנשים הפסולות ואפי' גרושה מאישה נסתלק מהם זה השם ושוב שורה במקומו כחות המפרידים כענין טומאת מת אחר הסתלקות הנשמה כטעם הזוה"ק, וזהו שרמזו ז"ל גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, כי מספר ארבע מורה על פירוד מכל צד:
7
ח׳וי"ל עוד שענין טומאה נוגע ביותר להנפש שמהעליונים שאיננה כ"כ נגלה אלא יושבת במסתרים, ולעומתו הטומאה ג"כ איננה דבר הנגלה לעין מי שנטמא במת למי שלא נטמא, וענין נשים הפסולות נוגע ביותר לגוף האדם שמהתחתונים, והיינו שזה וזה נמשכו מהם כחות המפרידים, אלא שזה בין העליונים להתחתונים, וזה בין התחתונים להעליונים, היינו שטומאת מת מפרדת שאין העליונים פונים ומתאחדים בתחתונים, ונשים הפסולות מפרידים שאין התחתונים פונים ומתאחדים בעליונים:
8
ט׳ויש לומר דכמו שקרה למלך הראשון זה אדה"ר שמחמת שלא ידע להזהר שמע דברי לה"ר מהנחש, ומחמת ברית הכרותה לשפתים קיבל הלה"ר שמגדיל עוונות כנגד שלשה עבירות החמורות, והיינו ע"י שעושה פירוד בין חלקי העליונים שבו לחלקי התחתונים שבו בפועל או בכח, כן אירע נמי לשאול במלכו, היינו שאותו החטא של אדה"ר עמד לשטן על דרכי שאול להכשילהו מעין אוחן החטאים כדי למנוע את התיקון, אך בעוד הי' שאול ברום המעלה לא הי' מקום לכחות הרעות שנסתעפו מחטא אדה"ר לאחוז בו כלל, אך אחר שלא שמר מצוות שמואל הנביא להוחיל לו כל שבעת הימים ונתבשר משמואל שממלכתו לא תקום, אז נתעוררו כחות הנ"ל לעמוד לשטן עלי דרכו, וחטא הראשון שאנה לידו הי' מה שחמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן, וכבר הגדנו שטעות הי' בידו שחשב להפוך חשוכא לנהורא ומרירא למתקא והנה עמלק הוא המפריד בין העליונים ותחתונים קוצץ בן קוצץ, וכבר הגדנו שלכך כתיב בו מחה אמחה מחיי' כפולה, כי כחו להפריד נמי כפול הן בין העליונים לבין התחתונים, שהעליונים לא יפנו אל התחתונים, והן בין התחתונים להעליונים שהתחתונים לא יפנו אל העליונים, ע"כ עונשו מחיי' כפולה, וי"ל עוד שמחיי' כפולה גרמה לו שלא יתקבל להקדושה הן בבחי' אתכפיא שכל האומות אפי' כנענים כאשר מקבלים עליהם להיות נכנעים לישראל ולקבל עליהם מסים ושעבוד מקבלים אותם, ולא כן בעמלק, וכן נמי שלא יתקבלו להקדושה אפי' בבחי' אתהפכא, היינו שאין מקבלים גרים מעמלק, שלעומת הפירוד שעשה בין העליונים לתחתונים גרם שלא יתקבל בבחי' אתכפיא, ולעומת הפירוד בין התחתונים להעליונים גרם שלא יתקבל בבחי' אתהפכא, ויש לומר נמי להיפוך דוק ותשכח, וע"כ חטאו של אדה"ר שגרם מיתה כפולה כנ"ל גרם לשאול לטעות שלא לקיים בעמלק מחיי' כפולה, אבל כ"ז עדיין הי' חטא בשוגג שחשב שכה"ג שיקבל את עמלק בבחי' אתהפכא יתגדל ויתקדש שם שמים ביותר, אך אח"כ כמו שקרה לאדה"ר שקיבל לה"ר מהנחש שהגדיל עוונות כנ"ל, כך אירע לשאול שקיבל לה"ר מדואג ובא לכלל חטא בכפלים כמו לה"ר שקיבל אדה"ר שעשה פירוד וגרם מיתה בכפלים כנ"ל, כך הי' ענין לה"ר של דואג שקיבל שאול הביאו להמית את כהני נוב להפסיק את חיבור העליונים לתחתונים, וע"כ לא עלתה בידו לשאל באו"ת של מעלן ושאל באוב שלמטן, להפסיק חיבור התחתונים בעליונים:
9
י׳ולפי האמור יתבאר סמיכת הפרשה לקדושת הכהנים מטומאת מת וקדושת נשים הפסולות שענין אחד לכולם, ועם זה יתבאר מה שמאריך המדרש בכאן בחטא לה"ר, להורות שזהו הגורם מאז והלאה:
10
י״אבמדרש מלך אסור ברהטים שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך רהיטין של יעקב אבינו בזכות מי ר' אבא בר כהנא אמר בזכותו של אברהם אבינו דכתיב ואל הבקר רץ אברהם, נראה לפרש דוודאי אם ישראל זכאין וראויין להשראת השכינה לא הי' צריך השבועה שישרה שכינתו עליהם וכמ"ש הכוזרי שענין האלקי מוכן לחול על מקום הראוי, אך אפי' ח"ו ישראל בלתי זכאין ואינם ראויין, מ"מ הקב"ה תשרה שכינתו בתוכם וכמ"ש השוכן אתם בתוך טומאתם ואמרו ז"ל אעפ"י שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם, לזה נצרך שאסר עצמו בשבועה, שמ"מ אף שאינו לפי הסדר והנימוס, יעשה עמהם הקב"ה למעלה מחוק וגדר הסדר, ומובן שלזה צריך זכות מיוחד, וזה שאמר ראב"כ בזכותו של אברהם דכתיב ואל הבקר רץ אברהם, שמשום מצות הכנסת אורחים יצא למעלה מחוק וגבול הסדר שהרי הי' יום השלישי למילתו בהיות הכאב גדול והוא שרי ואסר, ומחמת חביבת המצוה שכח את כל אלה, ולא לבד גוף הכנסתם לביתו אלא אף להאכילם ג' לשונות בחרדל רץ בעצמו לבחור בן בקר רך וטוב, ולזה כתיב לשוך רץ דמשמע במהירות יותר מן הסדר, ע"כ בזכות זה זכה לבניו השראת השכינה יותר מן הסדר, ונראה עוד לומר באשר גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ע"כ בשכר זאת זיכה לזרעו יותר מן הסדר בענין השראת השכינה ודו"ק:
11