שם משמואל, אמור ג׳Shem MiShmuel, Emor 3
א׳ל"ג בעומר
1
ב׳איתא בספרים שעיקר הספירה הוא עד ל"ג בעומר, ונראה ליתן טעם, דהנה ידוע דספירת העומר הוא לזכך את נפש הבהמית היינו טבע האדם ומדותיו להיות נמשך אחר הש"י אף בעת וזמן שאין השכל בהיר ומאיר, וע"כ התחלת הספירה הוא ממחרת השבת ולא ביו"ט א' של פסח כי אז באין כל האורות העליונים וממילא כל הרצוניות והמדות בטילין להש"י, ורק אחר עבור היו"ט ראשון והאורות הגדולים שהיו מאירים הסתלקו ושבו לקטנות הדעת כנודע ע"כ רק אז הוא זמן הספירה לקיים כי אשב בחושך ה' אור לי, היינו להיות נמשך אחר הש"י בעודו בקטנות השכל והדעת, וזה הוא תכלית המבוקש מהאדם שגם גופו יהי' קודש אף מבלעדי הוראת השכל, וזהו הכנה רבה לשבועות שלעומת שהוא נמשך אחר הש"י בבחי' גופו לבד, לעומתו שופעים עליו ביום השבועות אורים גדולים והשפעת התורה:
2
ג׳והנה כמו ששלש משמורות הוי הלילה ואשמורה השלישית מתנוצץ אור החוזר מאור היום כן ברוחניות בשליש אחרון של ימי הספירה שהם בכינוי ימי חושך ולילה מתחיל להתנוצץ אור החוזר מחג השבועות והוא מל"ג בעומר ואילך, וע"כ שוב איננו נקרא כ"כ ימי חושך ולילה שיהי' כ"כ בקטנות, וע"כ עיקר הספירה היא רק עד ל"ג בעומר:
3
ד׳ולפי"ז יובן מה שפסקו תלמידי רע"ק למות בל"ג בעומר עפ"י מה שכבר כתבנו בטעם שמתו בין פסח לעצרת מחמת שלא נהגו כבוד זה בזה, אף שאין זה מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ולא מיתה בידי שמים, ואמרנו ביום ב' של פסח מפני שעליהם הי' לתקן החטא כ"ד אלף שנפלו בשיטים, וביארנו שם שהחטא הי' נצמח ממה שהיו נחשבים ליש בעיני עצמם, עי"ש בטעמא דמילתא, וע"כ הם שלא נהגו כבוד זה בזה הוא מפאת חוסר ביטול עצמיי ושכל אחד נחשב ליש ומציאות בעיני עצמו, ע"כ נענשו אז על חטא הקדום, עי"ש, והנה כתיב ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד, והטעם יש לומר מפני ששכן כבוד ה' מר"ח וראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, מחמת זה נתפעלו ונתבטלו בעיני עצמם והשיגו הכנעה שלימה ע"כ היו כאיש אחד בלב אחד, ובודאי כן הוא בכל שנה וזכי הנפש מרגישים זה, וכבר אמרנו מל"ג בעומר ואילך מאיר אור החוזר משבועות וע"כ קדושים האלו תלמידי רע"ק בודאי הרגישו את אור החוזר והשיגו ביטול בעצמם ותיקנו את חטא הקדום ע"כ פסקו למות:
4