שם משמואל, קדושים י׳Shem MiShmuel, Kedoshim 10
א׳שנת תרפ"א
1
ב׳במדרש הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט תנא ארשב"י אימת שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדה"ד ברשעים ואית לי' קריין סגייין והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' וכתיב נודע ה' משפט עשה, בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי למען דעת צדקות ה' והדין ויגבה ה' צבאות במשפט ואינו מובן מה שייטא לפרשת קדושים, וכבר דברנו מזה:
2
ג׳ונראה עוד לומר בהקדם מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דקידוש החודש משפט כתיב בי' דלכאורה אינו מובן דמשפט אין שייך אלא בין שני בעלי דינים, והגיד דידוע דבעת מיעוט הירח הוא זמן שליטת כחות החיצונים, והקידוש החודש הוא משפט שמעתה והלאה אין לכחות החיצונים עוד שליטה עכ"ד, והנה ישראל שהם בנים למקום הי' צריך להיות טבעם מקודש לשמים כטבע האש שנמשך למעלה, כי כל דבר נמשך לשורשו, אבל מחמת חטא אדה"ר שנתערב טוב ורע, ובשער הקדושה להרח"ו שאין לך דבר בעולם שאין בו תערובת טוב ורע עכ"ד, וחלקי הרע הם מושכים לאחור למונעם מלהתקדש, או כלשון אמרם ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, אך בזה שאמרה תורה קדושים תהיו, הנה יצא מפיו של הקב"ה משפט לומר שהאיש הבא להתקדש יהי' לו היכולת להתקדש ולא יהי' יכולת ביד חלקי הרע וכחות החיצונים לעכב, וזהו שבא בלשון ציווי ובלשון הבטחה שלשון תהיו סובל שני המשמעות שבשביל הציווי הוא הבטחה ובשביל ההבטחה שוב הוא ציווי, ויש להעמיס זה בדברי הזוה"ק קדושים הוו לא כתיב אלא קדושים תהיו עיי"ש:
3
ד׳ולפי האמור יתפרשו לנו דברי המדרש שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ה"א וכתיב הכא אני ה' אלקיכם, ואינו מובן הלוא כמה פעמים כתיב לשון זה בתורה, ולא אמרו שהוא כדיבור אנכי ה' אלקיך, אך לפי דרכינו י"ל דהנה ידוע דגלות מצרים הי' התפשטות כחות הרעות עד שהכניסו את ישראל למ"ט שערי הטומאה, עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, וזהו ובמורא גדול זה גילוי שכינה וכמ"ש הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימם בקרבו, א"כ כמו יצי"מ בכלל ישראל שהגילוי שכינה עיכבה בעד התפשטות כחות מצרים ונסתלקו ויצאו ישראל לחירות, כך הוא בכל פרט ופרט שמצות קדושים תהיו מעכבת בעד התפשטות חלקי הרע שאינם מניחים להתקדש, וע"כ דיבור זה קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א הפירוש בשביל שאני קדוש אני רוצה שעמי יהיו קדושים כי נאה לקדוש פאר מקדושים, וע"כ אני עושה משפט שלא יתפשטו כחות החיצונים יותר מדי ויהי' יכולת בידכם להתקדש, והוא כענין אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"צ מבית עבדים, שבשביל שאנכי אלקיך עשיתי משפט במצרים שלא יתפשט עוד כחם הרע עליכם, וזהו כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו שמדת המשפט מברכת שאין להם להתפשט עוד עליכם:
4
ה׳ומעתה יתבארו דברי המדרש שבריש דברינו הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין ברשעים, כי ע"י שבמדת המשפט עושה דין ברשעים נסתלקו כחות הרעות מלב ישראל ואז ישראל ביכולתם לקדש את שמו הגדול בעולם, ושמו של הקב"ה נעשה גבוה ומרומם ונתגלה צדקת ה', וזהו סיום הכתוב והאל הקדוש נקדש בצדקה ובתנחומא מסיים בה בצדקה שמלמד עליהם סניגוריא, והיינו שזה עצמו הסניגוריא שכל מה שישראל לא עשו כשורה הכל הי' מפאת כחות החיצונים כנ"ל, שהרי בסילוק כחות החיצונים ישראל מעצמם נוטים ונמשכים להתקדש:
5
ו׳וזהו שעוד במדרש רוממות אתה נוהג בעולמך נתתה קדושה לישראל לעולם שנא' קדושים תהיו, היינו שישראל בעצמותם הם קדושים, וע"כ אינם נצרכים אלא סילוק המונע, וע"כ בא בלשון הבטחה כנ"ל:
6