שם משמואל, כי תבוא ח׳Shem MiShmuel, Ki Tavo 8
א׳שנת תרע"ח
1
ב׳במדרש תנחומא מה כתיב למעלה מן הענין השקיפה ממעון קדשך אמר ר' אבוהו בשם ריב"ח בא וראה כמה מתחטאים וכמה יש להם פתחון פה לעושי מצות וכו' יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה וכו' בא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל א"י שנא' השקיפה ממעון קדשך וגו', ויש להבין הלוא מקרא זה בוידוי מעשר כתיב כמ"ש כי תכלה לעשר וגו' בשנה השלישית שנת המעשר, ומה ענין זה לביכורים דנוהגים בכל שנה וגם אינן בזמן אחד, שוידוי מעשר הוא בע"פ ומקרא ביכורים הוא מעצרת עד החג:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה יש לדקדק במצות ביכורים דשניא היא מכל מצוות שבתבואת הארץ שכולם אינן באין אלא אחר נקיון התבואה מן המוץ ותבן, ובזוה"ק פ' עקב (ער"ב:) וכד היא במוץ ותבן איהי בבית אסורים ולית לה רשו לארמא וכו' ובג"ד כד איהי במוץ ותבן דאינון לקבל ערלה ופריעה פטור מן המעשר עכ"ל, אבל ביכורים אדרבה מצותן לקרוא להן שם בעודן עם כל הפסולת ולא עוד אלא אפי' במחובר לקרקע שהוא דומם:
3
ד׳ונראה דהנה אמרו ז"ל בזכות ביכורים נברא העולם, ויש להבין מאי אולמא דביכורים מאינך דנקראו ראשית ועי' רמב"ן ריש בראשית, ונראה הטעם דהנה ידוע דבחטא אדה"ר נתערבו טו"ר ואין לך דבר שלא נשתאב בו ארס של נחש, ומזה באו המוץ והתבן, והנה לפי תוקף הארס שנשתאב בתוך תוכו, לפי הטבע הי' לו להיות גוש אחד מעורב אוכל ופסולת, ולא הרכבה שכנית לבד, וי"ל שזהו מחסד ה' שאף בעוד מעורב אוכל ופסולת השפיע השי"ת בו קדושה עליונה מאד שמחמתה הפסולת נדחתה לחוץ ונתברכה להיות קליפה נפרדת שע"י המלאכה שבתבואה תתפרד לגמרי מהאוכל, וזהו שבזוה"ק הגדתי היום לה' אלקיך ולא אלקינו משום דבגין חסד עלאה זכה להאי, וע"כ אמר זה לכהן שמדתו חסד, ולפי דרכינו חסד עלאה הוא קדושה העליונה מאד וכדבעינן למימר קמן, ולולא שהקדושה היא עליונה מאד שאי אפשר לשום כח מכחות החיצונים לאחוז בה, לא היתה הקליפה נדחת מפני' ואדרבה שהיתה כמו שבע פרות הרעות שבחלום פרעה שאף אחר אכלם את שבע הטובות כתיב ולא נודע כי באו אל קרבנה, ובזוה"ק פינחס שדוגמתן יש עננין חשוכין שכל אור שבא לתוכן נטבע ולא נודע, וע"כ נצרכת לזה קדושה עליונה מאד, שגם חושך לא יחשיך מפני', וידועין דברי הר"ן בענין ביטול בכל שאפשר להיות כמותה, וזה שבזוה"ק כולן בחכמה אתברירו, כי כתיב ימותו ולא בחכמה והבן:
4
ה׳ונראה שלקדושה העליונה זו רומזת מצות ביכורים וע"כ יש בביכורים קדושה עליונה וגדולה יותר מכל תרומות ומעשרות, שידוע שכל אלו הם חלקי הקדושה הנבררים מתוך הטבל שהי' מעורב חולין וקודש, וקדושה העליונה נבררת בביכורים ולתכלית מצות ביכורים ניתנה בו קדושה עליונה ומובן שלולא מצות ביכורים לא היתה ניתנה בו קדושה העליונה וממילא לא הי' אפשר לתבואה לבוא לידי נקיון לעולם, ולא הי' אפשר לבוא לידי תרומות ומעשרות שהם אי אפשר לחול בלתי נקיון מהפסולת, כבזוה"ק הנ"ל ולית לה רשו לארמא וכו', וא"כ כל ענין תרומות ומעשרות שבאין אחר נקיון התבואה כולם נצרכין למצות ביכורים, ואם יצוייר בלעדי מצות ביכורים לא הי' אפשר להיות מצות תרו"מ, וע"כ כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר שלא תקדים תרומה לביכורים ומה"ט הוא:
5
ו׳והנה ידוע שעולם שנה נפש הם בתכסיס אחד וע"כ כמו בתכסיסו של עולם מצות ביכורים הרומזת לקדושה עליונה שניתנה בעולם עוד טרם נתפרדה מהפסולת, וזהי סיבה שתוכל התבואה לבוא לידי נקיון כנ"ל, כן הוא בשנה ובנפש, בשנה, יובן עפ"י מאמר נ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דקידוש החודש משפט כתיב בי', היינו שנתברר במדת המשפט שיותר מכאן אין רשות לכחות החיצונים לשלוט, ובזוה"ק שבשעיר החטאת של ר"ח מתפרשין כחות החיצונים מהירח, ואך הקדים שבת לכל המועדים דשבת קבועא וקיימא א"צ לקידוש ב"ד, כי באם יצוייר ח"ו העדר השבת היו כחות החיצונים כ"כ דבוקים ולא הי' אפשר להתפרד, אלא מפני ששבת קבועא וקיימא וכולהו ערקין ואתעברו מינה בהכרח, ועוד מע"ש מחצות מתחיל אור קדושת שבת להאיר אף שעוד האדם אינו מוכן, ואיש הנלבב מרגיש התעוררות בלבבי, מה גם כשנכנסת שבת אפי' ע"ה אימת שבת עליו, ובכח זה ישראל פושטין צורה ולובשים צורה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וזהו הנותן כח להפרידם נמי בר"ח ובמועדים, וכדמיון ביכורים בעולם כן שבת בשנה:
6
ז׳ויש לומר נמי שזהו ענין אלול לפני ר"ה, דבזוה"ק דבר"ה דינין קשין מתעברין מעלמא מאן דינין קשין אלו רשעים גמורים, והקדים לזה חודש אלול שמאליהן נפתחין הי"ג מכילין דרחמי, ומחמת זה אין הדינין קשין כ"כ דבקים, ונתפרדים בר"ה כמוץ יסוער מגורן, ואולי לזה הענין קורין פרשת ביכורים באלול קודם ר"ה כדי להסמיך ענין לו, והיא הארה לאדם שלא לישב בחיבוק ידים וישכיל וידע שהגיעה עת מוכשרת, להכין את לבבו לירחא שביעאה באשר קדמה שכינה ואתיא:
7
ח׳ואפשר לומר שזה נמי ענין שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים, כי התקיעות הן יותר במעלה מן הברכות כאמרם ז"ל ר"ה (ל"ד:) הא דאורייתא והא דרבנן, והטעם כי בספרי משמע שהתקיעה מתייחסת להשי"ת שהשי"ת הוא התוקע, והיינו כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דבאשר ר"ה הוא זכרון ליום ראשון דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים כן בכל שנה מתחדש זה הענין ע"י התקיעות והם הפחת רוח חיים חדשים בלב ישראל עכ"ד, והברכות הן הפותחין סגור לב האדם לקבל הפחת רוח חיים הלז, כי בעוד הלב סגור א"א לקבל, וע"כ בהכרח הברכות קודמין, ומ"מ תקיעות מיושב קודמין לכל, והוא כדמיון הביכורים קודם נקיון התבואה על דרך הנ"ל:
8
ט׳וכי בנפש האדם אפי' בעוד אולת קשורה בלב נער ומצואתו לא רחץ קול דודי דופק לפעמים על מיתרי לבו לעוררהו מתרדימותו, וע"ז אמרו ז"ל בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואיתא בספה"ק שמזה באים הרהורי תשובה בלב אנשים, ואף השוגים בהבלי הזמן בלי משים אל לבם לפעמים יתעוררו ואינם יודעים בעצמם בשביל מה, והנה הפליגו במליצתם לומר שאותה ב"ק יוצאת מהר חורב, ויש להבין הלוא עתה אין בהר חורב שום קדושה ומעלה משאר ההרים, וע"ז משלו משל אין המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום כמ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר, ונראה לפי דרכינו הנ"ל דהיות ידוע דאורייתא מחכמה עלאה נפקת, וע"כ ב"ק הלזו נמי שורש מוצאה ממקום היותר עליון וע"כ בכחה לעורר את הנרדמים, ואיננה נטבעת בעננין חשוכין כנ"ל שכולן בחכמה אתברירו וזהו שרמזו שיוצאת מהר חורב, ולולא התעוררת הלב הבאה מקודם עד לא רחץ מצואתו לא הי' באפשר באדם להתעורר מתרדמת אולתו להתנקות מהפסולת, כי בעוד היצה"ר תוקף על האדם לולא שהקדים ה' לערות עליו קדושה עליונה הי' כמו חבוש שאין מתיר עצמו מבית האסורים, והוא דומה למצוות ביכורים קודם נקיון התבואה ממוץ ותבן וכדומה כנ"ל:
9
י׳וי"ל עוד שזהו ענין מה שבמילה נצרך שתעבור עליו שבת אחת כבמדרש אמור (פרשה כ"ז י') שיראו פני מטרונה תחילה, עפ"י דברי זוה"ק הנ"ל דתבואה שהיא במוץ ותבן דאינון כמו ערלה ופריעה פטורה מן המעשר, והרי זה בא ללמד ונמצא למד, דכמו נקיון התבואה צריכה שתקדים לו מצות ביכורים כנ"ל, כן נמי לנקות את האדם מן ערלה ופריעה א"א בלתי שתקדים לו הארת קדושה עליונה דקבועא וקיימא, דבלא"ה לא הי' אפשר להפרד:
10
י״אולפי האמור מובן מה דבזכות ביכורים נברא העולם, שצפה הקב"ה שלולא ענין ביכורים שהוא סובב בכל הבריאה עולם שנה נפש, לא הי' אפשר לבוא לידי נקיון והיתה תכלית הבריאה בטלה:
11
י״בולפי דרכינו זה יובנו דברי התנחומא הנצבים פתח דברינו, דהנה בוידוי מעשר כבר דברו בו רבותינו ז"ל איך יתכן וידוי על המצוה, דלשון וידוי שייך על עבירה דווקא, ועיין בספורנו, אך לפי דרכינו י"ל דהנה בוידוי מעשר נכללה נמי מצות ביכורים ושלא הקדים תרומה לביכורים, והטעם אמרנו לעיל שלולא מצות ביכורים לא הי' אפשר להתבואה להתנקות ולבוא לידי תרו"מ, ומעתה יובן שזהו וידוי שלימה על חטא אדה"ר שמחמתו נשתאב ארס של נחש כ"כ בתוכיות כל הנבראים, אלא שבחסד עלאה הקדים הארת אלקית עליונה מאד כנ"ל שזוהי מצות ביכורים:
12
י״גומעתה מבואר שהא דהשקיפה אף שבוידוי מעשר נאמרה מ"מ הרי הזכיר מראשית הסיבה שבאה לכלל תרו"מ שהיא מצות ביכורים, ובשבילה היא הבקשת רחמים שענין זה יתמיד שלעולם תקדים הארה עליונה ודיבוק אלוק' בישראל באמצעות השפעת השפע וברכה אף שעדיין לא הגיעה זכותם לזה, דאם הגיעה זכותם לזה ומגיע להם לפי מדת הדין א"צ בקשת רחמים, אלא הבקשת רחמים היא שהברכה תקדים וזה תהי' סיבה להזכות כנ"ל, וכדמיון ביכורים הקדומים לכל מצוות שבתבואה, א"כ כל בקשת הרחמים היא מחמת ענין הביכורים:
13