שם משמואל, כי תצא ג׳Shem MiShmuel, Ki Teitzei 3
א׳שנת תער"ב
1
ב׳כי תבנה בית חדש פירש"י אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה שמצוה גוררת מצוה ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים עכ"ל, אף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, היינו משום שעוה"ז הוא עולם הכנה, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, ועוה"ב הוא עולם התכלית, וע"כ שכר מצוה שהוא התכלית בא בעולם התכלית, וכ"ז הוא כשהשכר הוא סוף הכוונה והתכלית, אבל באם הוא נצרך להשכר כדי לקיים בו עוד מצות הרי השכר נמי הוא הכנה ושוב איכא נמי בהאי עלמא, וזה זכרנו לחיים וכו' למענך אלקים חיים, וכבר דברנו מזה:
2
ג׳במדרש רבה ולמה התינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם וכו' כך רחמיו על הבהמה מניין שנאמר ומיום השמיני והלאה עכ"ל, ויש להבין מה נ"מ לבהמה הנשחטת אם עבר עלי' ז' ימים או לא ומה דמיון זה לאדם שיתחזק כחו לסבול כאב המילה וישאר בחיים:
3
ד׳ונראה דהנה לכאורה יש להבין הלוא להדיוט מותרת מיד אם ידוע שכלו לה חדשים, ולמה לא ריחם עלי' כנ"ל, וע"כ לומר מפני שמה נ"מ לה כנ"ל, אך לגבוה שנתעלתה להיות קרבן לה', כאשר הגיע לה יום השמיני הגיע לה כח ממקום היותר עליון, וכאשר נעשית קרבן לה' התעלתה לשורשה למקום שהיא נשפעת משם, ובכן כאשר הגיע לה יום השמיני והיא נשפעת ממקום יותר עליון, הנה ההתעלות ג"כ למקום יותר עליון, וזהו הרחמנות שעלי', שתהי' לה עלי' גבוהה יותר, וזה לא שייך להדיוט, ע"כ אינה מקבלת טובה בהמתנתה עד יום ח':
4
ה׳וממוצא הדברים יש לפרש גם במילה שנאמר שנתן לו רחמים עד שיתחזק כחו נמי כענין הנ"ל שאז נתיישב בי' חילא דהאי עלמא כמ"ש הזוה"ק פרשת תזריע (מ"ג:) ובח"ג (צ"א:) ובד"א לזוה"ק פרשת לך שאז באין בו כל בחי' נפש רוח ונשמה ואז כל מיני הכחות מקבלין תועלת מהמילה:
5