שם משמואל, כי תצא ח׳Shem MiShmuel, Ki Teitzei 8
א׳שנת תרפ"ג
1
ב׳ברש"י אם שקרת במדות ובמשקולת הוי דואג מגירוי האויב, נראה לפרש איך זה מדה במדה יתר משאר עבירות, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד במ"ש בשלמה המע"ה (מ"א ג' כ"ח) כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט כי ההפרש בין איסור להיתר שזה מצד הקדושה וזה מהסט"א איננו כ"כ רבותא כמו להפריש בין דברים ששניהם מסטרא דקדושה אלא שזה שייך לזה וזה לזה, וצריכין לזה חכמה ותירה, וזה עצמו הי' הענין מה שתיקן שלמה עירובין ונט"י, כי עירובי חצירות ששניהם רה"י אלא שזה של זה וזה של זה, דומה קצת לפי היישרת חכמתו מעין רה"ר ורה"י, וכן נט"י להורות שיהי' מובדל גם מדבר היתר עכת"ד, והנה לעומת זה באדם להפריש לעצמו בין איסור לבין ההיתר איננו כ"כ רבותא כמו לקדש עצמו במותר לו, אף שהכל היתר לזה צריך פלס ומאזני משפט להיות רודף אחר כוונת התורה, ויש לומר שמצות צדק משקולות בפועל היא מסוגלת להיות בכחו לפלס מעגל דרכיו לרדוף אחר כוונת התורה, כי המודד נקרא דיין כברש"י, פ' קדושים ומסוגל להיות דיין לעצמו כדרך הנ"ל, ומובן שלהיפוך אם שיקר במדות ומשקולות שוב אין בכחו לשפוט משפט צדק לעצמו:
2
ג׳והנה מה שיש בכח אומה"ע ללחום נגד ישראל הוא מחמת קטרוג מה נשתנו אלו מאלו באמרם שנמצא גם בישראל בעלי עבירות, ולהיפוך נמצא גם באו"ה עושי קצת מצוות כבש"ס ב"ב (יוד:) בפסוק ביבוש קצירה תשברנה כשיכלה קצת מצוות שעושין האומות עיי"ש, אך ידוע שאו"ה אינם רודפין אחר כוונת התורה וקצת מצוות שעושין הוא רק מה שנאמר בפירוש, ובלעם שהי' נביא או"ה והי' מבקש קרבת אלקים כתיב בי' לא אוכל לעבור את פי ה', ודייק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה מלשון את פי היינו הנאמר לו בפירוש, וע"כ אף שהבין שאין רצונו של הקב"ה לקלל את ישראל הי' מהדר ועושה כל טצדקי אולי יעלה בידו לקלל, ומדה זו היא בכל האומות אפי' בכשרים שבהם, וע"כ כשישראל מקיימין מצות מדות ומשקולות ומחמת זה יש בידם פלס ומאזני משפט ורודפין אחר כוונת התורה, בזה נסתם פי המקטריגים, ומובן שאם ח"ו להיפוך אם שקרת במדות ומשקולות אז הוי דואג מגירוי האויב:
3
ד׳ונראה שזה ענין מלחמת ישראל ביום ר"ה, ומחמת שישראל קדושים הם ורודפים אחר כוונת התורה ומקדשין עצמם במותר להם ע"כ נצחין דינא, אבל אין יוצאין בדיבור לבד, וצריכין לזה הכנה דרבה שיהי' קבוע בלב ולא לשעתי' בלבד, ונראה שמיוסד לזה חודש אלול שנפתחו י"ג מכילין דרחמי, לעומתו מתעורר בישראל עומק נקודת הלב יותר מכדי מדתו, ואיש הנלבב יוציאה לפועל יום אחר יום עד שיעשה קבוע בנפשו כיתד שלא תמוט וישראל נצחין דינא:
4
ה׳זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' יש להתבונן למה כל הפרשה כולה נאמרה בלשון יחיד, ונראה דהנה ישראל הם עם אחד היפוך האומות שהם ענפין מתפרדין, ואף שמצד הטבע באשר הם בעלי שכל ואין דעתו של זה דומה לשל זה ומושך להתפרדות הדיעות כמ"ש מהר"ל בס' באר הגולה, מ"מ נמשלו לשה שאין להם אלא קול אחד כן ישראל במעלתן הם כאיש אחד בלב אחד, והטעם מפני שישראל נשפעים מעולם העליון עלמא דאתכסיא שם יוד הא כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ק ישראל לסגולתו, וידוע בחכמי האמת ששתי אותיות אלו נקראין תרין רעין דלא מתפרשין, זה גורם התאחדות לבב ישראל, וזה שאנו אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ויש לפרש היות ידוע בחכמי האמת שלפעמים אתה רומזת לאות יוד שבשם הגדול בסוד כי אתה אבינו ושמך לפעמים לאות הא בסוד ומה תעשה לשמך הגדול ועיין בספר קהלת יעקב, וע"כ בשביל שאתה אחד ושמך אחד ע"כ מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:
5
ו׳והנה עמלק נקרא קוצץ והוא המפריד בין יוד הא לאותיות ואו הא ובפסיקתא כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאילו הפנים של מעלה מכוסים, וכתיב כי יד על כסי' ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ויש לומר דהא שהי' מטמאם במשכב זכור כברש"י, כוונה רעה היתה לו בזה, כי בכתבי האריז"ל שחטא זה פוגם באו"א, גימטריא מילוי שני שמות אקי"ק הוי' במילוי יודין ורצה לפוגמם בשורשם, אך נפל שדוד לפני ישראל ויהושע [וי"ל שבכוונה שלח מרע"ה את יהושע שבשמו אות הא ואו מחוברין היפוך עמלק המפריד] ונתקיים בישראל מן המיצר קראתי יי"ק ענני במרחב י"ק [וי"ל שתיבת במרחב בו אותיות חרב רומזת להא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וכך היא מכת חרב מפרידה בין הראש להגוף, נמדד לו כמדתו, ונהפוך הוא שישראל השיגו מעלת החיבור כנ"ל, ועמלק מכת חרב היפוך אתוון מן חבר] וע"כ לעולם זאת על ישראל שבכח החיבור שבהם שהם עם אחד מטעם הנ"ל נוצחין את עמלק, וע"כ נאמרה כל ההפרשה בלשון יחיד:
6
ז׳ויש לומר שזה הענין הוא בימים הנוראים שאומה"ע באין ומקטרגין וישראל מעוררים בשופר קלא פנימאה את עולם העליון כנ"ל ואח"כ ביוהכ"פ המקטרג עצמו מעיד עליהם שהם עם אחד ושלום מתווך ביניהם וע"כ נאחזו בשורשם כנ"ל, בזה עצמו נצחין דינא נגד עמלק ראשית גוים ואחריו כל הגוים נמשכים, וישראל יוצאים בדימוס:
7
ח׳וי"ל דהיינו הך דבסוכות ישראל יוצאין ובאיין בידם לאות שנצחו דינא, דהנה אמרו ז"ל בד' מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות ושנים אינם עושין פירות יבואו אלי ויכפרו על אלו והפירוש כבר הגדנו שכל אחד מוסר זכוותו לציבור והוא תכלית התאחדות, א"כ בזה מראין ישראל את הכח שבו נצחו דינא:
8