שם משמואל, קרח ח׳Shem MiShmuel, Korach 8
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳ויקח קרח, יש לתמוה איך נהיתה כזאת שאיש רם המעלה כמוהו שהי' הגדול שבשבט לוי כבמדרש ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך מכאן שכל השבט לוי טפל לו, ופתע פתאום נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, וכבר דברנו הרבה מזה, אך עוד לאלוק מלין:
2
ג׳ונראה דהנה בליקוטי התורה מהאריז"ל דע כי כשתסיר הבל ממשה ישאר קרח, והענין כי בהבל היו בו ל"ז נצוצים טובים וכל ש"ח רעים רק במשה נתקנו כולם, ואמנם הש"ח שהיו מתאחזים בהבל מצד הרע הנה הם סוד גלגול קרח כי הוא גמט' ש"ח נמצא כי גם קרח עקרו מהבל אמנם כאשר נאמר פרשה זו שהוא עון ויקח קרח אז נתעבר בו רוח קין מצד הרע וז"ס ויקח קרח שארז"ל שלקח מקח רע לעצמו ואז נאבד מן העולם, עכ"ל, הנה מבואר ששני מיני ש"ח היו שם, היינו ש"ח ניצוצות רעים שהיו מעיקרו של הבל הם נתקנו במשה, אך הי' שם עוד ש"ח כנגדן שהם מתאחזים בהבל מצד הרע, היינו שהיו מתאחזים בש"ח העיקרים, הם באו בגלגול קרח לתקנם ולא נתקנו אדרבה נתעבר בו עוד רוח קין מצד הרע ונאבד מן העולם, ואף שאין לנו עסק בנסתרות מ"מ יש לדבר בו ולקרב הדברים אל השגה, עפ"י מה שכבר דברנו מענין קין והבל שקין הי' כשמו מלשון קנין כמאמר חוה קניתי איש את ה', והיינו שהי' בעיני עצמו שהוא לבדו כל קנין העולם ואפס זולתו, והבל הי' כשמו בעיני עצמו כהבל שבהבלים, ובשניהם היו חלקי טוב וחלקי רע, חלקי טוב שבקין להיות לבו מוגבה בדרכי הש"י וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, וחלקי הרע הם גסות הרוח שממנו תוצאות כל הרעות שבעולם, וכן לעומתו בהבל חלקי הטוב ענו ושפל ברך וכניעה להש"י, וחלקי הרע הם יאוש ומרה שחורה והעדר החיות וכמ"ש והבל הביא גם הוא, שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן אלא נגרר אחר קין:
3
ד׳והנה אמרו ז"ל תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, ובודאי כמו בגשמיות כן ברוחניות כאשר דברנו הרבה פעמים דתרוייהו בחד מתקלא סלקא, והיינו דאוש שיש לו חיות דקדושה וכל מעשהו בהתלהבות ורגש הנפש אין צריך שמירה שלא ידבקו בו כחות חיצונים, אבל מי שהוא בקר רוח ומרה שחורה גוברת עליו הוא צריך שמירה יתירה כי הוא עלול שיאחזו בו כחות חיצונים, ומובן שסילוק השמירה ברוחניות מסלקת השמירה גם בגשמיות:
4
ה׳ולפי האמור יש לפרש דברי האריז"ל שש"ח רעים היו מתאחזים בהבל מצד הרע, היינו שלעומת ש"ח ניצוצות רעים שהיו בהבל מעיקרו שהם קרירת רוח ויאוש ומרה שחורה כנ"ל שסילקו השמירה ממנו נאחזו בו לעומתן ש"ח רעים מן החוץ, וכמו ברוחניות כן בגשמיות נסתלקה ממנו השמירה מפני קין, והרגו:
5
ו׳ולפי האמור יובנו דברי המדרש בראשית פרשה כ"ב בפסוק השומר אחי אנכי שאמר קין אני בעי לי' גבך ואת בעית לי' גבי, פירוש שטענת קין היתה שסילוק השמירה הרוחנית גרמה, ועוד שם קול דמי אחיך צועקים אלי, ל"ב אתליטין שהיו עומדים ומתגוששים לפני המלך אלו רצה המלך פירשן ולא רצה המלך לפרשן נתחזק אחד על חבירו והרגו והי' מצווח ואומר מאן יבעי דיני קדם מלכא כך קול דמי אחיך צועקים אלי, עכ"ל:
6
ז׳והנה משרע"ה תיקן את ש"ח ניצוצות הרעים העקריים שבהבל, והיינו שמשרע"ה עם כל ענוה שבו מכל אדם אשר ע"פ האדמה, הי' נמי לבו כלב הארי' בעבודת ה' והי' לו גודל ורוממות הנפש עד להפליא, כמו שנראה מתחילת ענינו שביציאה הראשונה הוכיח לרשע למה תכה רעך וביום שני הרג את המצרי, ואח"ז הי' איש יחידי לבדו מתנודד מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, ולפי דברי הימים למשה הי' מלך בכוש מ' שנים, ולא ראה שום איש מזרע יעקב, ומ"מ לא נתקרר בעבודתו ולא נתייאש והגיע למעלות רמות אשר לא הגיע זולתו, ובמדרש ריש ויקרא גבורי כח עושי דברו במשה הכתוב מדבר עיי"ש, ע"כ בזה תיקן את ש"ח ניצוצות הרעים שבהבל, וש"ח הנאחזים שנתגלגלו בקרח היו צריך ג"כ לתקנם באופן זה היינו שעם גובה לבו של קרח שהי' לוי מטועני ארון ובעל רוה"ק והי' כאש להבה בוער בעבודת ה', הי' צריך להיות ג"כ ענו ושפל ברך ולהיות בעיני עצמו הבל שבהבלים אז הי' מתקן גם ש"ח אלה, אבל הוא לא עשה כן אדרבה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל, וא"כ לא די שלא תיקן אלא הם משכו אותו למה שהן, והיינו דכמו שהוייתן הוא מחמת סילוק השמירה כנ"ל בהבל, כן פעלו עליו סילוק השמירה, לעומת שעד כה הי' משומר כמאמר הכתוב רגלי חסידיו ישמור:
7
ח׳והנה בספר פנים יפות בפסוק והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל פירוש שמחשבת האספסוף שהוא הערב רב נפלו על בני ישראל, וזהו וישובו שאותן מחשבות של האספסוף שבו על בנ"י ועשו אותם לבכות, וזה ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רעה, שמשרע"ה בענותנותו היתירה נתיירא שלא יפגמו ח"ו גם אותו, עכת"ד, ונראה שמה שהי' ביכולת המחשבות ההם לפגום את בנ"י הי' מחמת חטא מתאוננים שקדום, כי אונן הוא חסר והיינו שנתקררו בעבודתם ושע"כ התאוננו ואמרו כמה לבטנו בעינוי הדרך, דאם הי' בהתלהבות ורגש הנפש היו נשמרים ולא הי' ביכולת המחשבות ההם לאחוז בם, אך באשר הי' חסר להם חיות והתלהבות הי' כענין הבל שנסתלקה ממנו השמירה כענין עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, ומשרע"ה בענותנותו היתירה חשב א"ע כמקצר בחיות והתלהבות בעבודת ה', ע"כ הי' נתיירא שמא ח"ו תסתלק ממנו ג"כ השמירה ויפגמו גם אותו ח"ו, אבל באמת לא כן הי' ואדרבה שהרי הוא תיקן חטא הבל כנ"ל:
8
ט׳והנה כבר אמרנו שבחטא מרגלים פגמו בתורה שבע"פ, ואף שעשו תשובה לא נתכפר להם חטאם, והיתה מחשבתם בפגם תורה שבע"פ עדיין מרחפת לפגום את גדולי ישראל כענין האספסוף וישובו ויבכו גם בנ"י, אבל באשר היו אז ישראל שבורי לב כבתנא דבי אליהו שאמר הקב"ה למשה עניים הללו יצא לבם, ע"כ נתקיים בהם רגלי חסידיו ישמור, אך קרח שהי' מסולק השמירה כנ"ל שוב נפגם במחשבת ישראל ונכנס בו רוח עועים לפגום בתורה שבע"פ, וזה שאמר דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, וכבר פרשנו שאמר שמשה מדעתו אמרן והסכים הקב"ה על ידו, וזהו התפקרות בתורה שבע"פ שבאמת הוא הפירוש של תורה שבכתב והיא גופי תורה ומפורש שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימה ב"ד של מעלה, מכלל דכל תורה שבע"פ לאו כה"ג הוא, וזה סמיכות פרשת קרח לפרשת שלח, וכן הוא ברש"י ורמב"ן שמעשה קרח הי' אחר מעשה מרגלים:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש מה שראשית מרידתו היתה שפקר במצות ציצית טלית שכולה תכלת, וכן במצות מזוזה, דהנה בתדב"א וימצאו איש מקושש עצים אמר לו הקב"ה למשה חלל זה את השבת חמר לפניו רבש"ע אתה יודע בכל יום תפילין בראשו תפילין בזרועו ורואה אותן וחוזר בו עכשיו שאין עליו תפילין חלל זה את השבת אמר לו הקב"ה למשה צא וברר להם דבר שינהגו בו בשבת ובימים טובים שנאמר ועשו להם ציצית לדורותם וכו' הרי שמצות ציצית היא שמירה לשבת, ועוד מצינו בש"ס מנחות באחד שבא לעבור עבירה באו ד' ציציותיו וטפחו על פניו, הרי שמצות ציצית שמירה מפגם ברית, ועוד אמרו ז"ל שגמט' ציצית והחוטין והקשורין הם תרי"ג לעומת כל מצוותי' של תורה וכן כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', הרי שמצות ציצית היא שמירה לכל התורה, א"כ מפורש שמצות ציצית היא שמירה לנטריקן שבת, שהוא שבת, ברית, תורה, והוא כלל הכל, ונראה ששבת הוא כנגד ע"ז כאמרז"ל חמורה לי' שבת כע"ז, ברית הוא כנגד ג"ע, תורה היא כנגד שפ"ד שתורה היא עץ חיים היפוך שפ"ד וכמ"ש נוצרה כי היא חייך, וא"כ מצות ציצית הוא שמירה מע"ז ג"ע שפ"ד שהם אבות נזיקין של כל עבירות שבתורה, וע"כ קרח שמחמת העדר השמירה נכנס בו רוח עועים לפגום בתורה שבע"פ ולסלק השמירה לגמרי ממנו שלא יהי' לו תרופה הי' ראשית ענינו לפגום במצות ציצית שהיא שמירה לכלל התורה, וידוע שעיקר השמירה נתבקשת לתורה שבע"פ, וכן מזוזה היא לשמירה, וכאשר פגם בשתי אלה שהם לשמירה ונשאר בלי שום שמירה לגמרי שוב הי' כעיר פרוצה אין חומה ע"כ נתעבר בו רוח קין שהי' חטאו בע"ז ג"ע ושפ"ד כלל כל החטאים, ושוב אין תימה מה שכפר אח"כ בכל התורה ואמר שאיננה מפי הקב"ה רק עשרת הדברות לבדם כבמדרשות:
10
י״אוזה לימוד גדול לפני כל איש ואיש להתבונן היטב ולשמור עצמו שלא יטה מני אורח התורה כנקודה קטנה, כי זאת הנקודה היא ראשית ושער ומקור נפתח לחטאת ולנדה אם ח"ו לא יזהר בראשונה איננו בטוח שלא יאחזו בו אח"כ חטאים בחטאים אחוזים כאמרם ז"ל עבירה גוררת עבירה, שהרי התחלת חטא קרח הי' רק קנאה על נשיאותו של אלצפן בן עזיאל, ונעשה אח"כ מה שנעשה, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר חרשת:
11
י״בבמדרש פיסקא י"ד אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ויש להבין מה השמיענו המדרש שפשע בתורה הלוא זה מפורש בקרא שרצה לבטל בחירת אהרן הכהן שמפורש בתורה וא"כ זהו כל ענין קרח ומה השמיענו, ונראה לפרש עפי"מ שאמרנו בדרוש הקדום שקרח פגם בתורה שבע"פ, והיינו שחשב שמשה מדעתו אמר והסכים הקב"ה על ידו, [ומרעה אל רעה יצא עד שאמר שמפי הקב"ה הם רק עשרת הדברות] והוא התפקרות בתורה שבע"פ ובאמת הוא גופי תורה ואין שום דיבור שלא יהי' מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, ומפורש בש"ס שרק שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכים הקב"ה על ידם מכלל דכל תורה שבע"פ היא רק מפי הקב"ה לפרש את מה שנאמר בכתב וזה נצמח מחטא המרגלים שפגמו בתורה שבע"פ עי"ש:
12
י״גוהנה תורה שבע"פ בישראל היא דוגמת נשמה בגוף האדם, שאיברי האדם פרטים המה והנשמה שבו מאחדם עד שנעשה איש אחד כלול, וכל אבר כלול מאבר אחר שבו, כן תורה שבע"פ החרותה על לוח לבם של ישראל היא המאחדת את כולם ועושה את כל ישראל כאיש אחד, וכמו שהנשמה היא הכח והעוז של האדם כבזוה"ק כל אשר חמצא ידך לעשות בכחך עשה דא נשמתא דבר נש, כן נמי תורה שבע"פ היא הנותנת כח ועוז בישראל, וזשה"כ ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, שבמה שהש"י נותן התורה לישראל שהיא העוז שלהם בזה עצמו הוא ברכת שלום שנעשו כולם גוי אחד בארץ:
13
י״דוהנה קרח שפגם בתורה שבע"פ כתיב בי' ויקח ובתרגום ואיפלג שנחלק משאר העדה היינו מפני שנסתלק ממנו כח המאחד, וזה עצמו הביאהו לחשוב כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' היינו תוך כל אחד ואחד ואינם צריכים לכ"ג המאחדם, אבל זה טעות מפורסם שהרי לימות המשיח אחר גמר תיקון הכללי נמי יצטרכו ישראל למלך המשיח שהמלך היא המאחד את העם וכמ"ש זה יעצור בעמי שהמלך נקרא עוצר שהלשון הוא היפוך הפיזור, וכן יצטרכו לכ"ג וכבש"ס סנהדרין דדייק תחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן והלוא אהרן לא נכנס עמהם לארץ שיתנו לו תרומה אלא מכאן לתחיית המתים שאהרן יקום לתחי' וישראל יתנו לו תרומה, וכן מפורש ביחזקאל והכהנים והלוים בני צדוק שכל הפרשה היא עתידה, הרי שאף לעתיד אחר גמר התיקון יצטרכו ישראל למלך וכ"ג לאחדם, והטעם פשוט שכל זמן שהאדם מלובש בגוף והגופין אף מזוככים כאחר התחי' נמי נפרדים הם זה מזה ע"כ נצרכים למאחד, ותורה שבע"פ היא המאחדת בפנימיותם ומלך וכ"ג בחיציונותם, וקרח שפגם בתורה שבע"פ שהוא פגם בכנס"י בפנימיותן יצא לדון ולפגום גם בחיציונותן ונעשה נפרד ועשה קרחה בעולם היפוך מ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
14
ט״וולפי האמור יובנו דברי הזוה"ק (קע"ו:) דמשמע דקרח פליג על שבת, והיינו עפ"י מה שפרשנו מאמר הכתוב ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, היינו שבכל ששת ימי המעשה היתה הבריאה פרטים פרטים וכמו אברי אדם בלי נשמה שכל אבר הוא פרט בפ"ע, כיון שבא שבת הי' כמו נשמה באדם שמאחדת כל האיברים ועושה אותם כלולים, כן עשה השבת כלל אחד מכל הבריאה וזהו לשון ויכלו מלשון כלל, וע"כ קרח שפגם בתורה שבע"פ ובהתכללות ישראל כנ"ל הוא פלוגתא על שבת:
15
ט״זובזה יובנו נמי דברי המדרש בפסוק אל תפן אל מנחתם, הי' צריך קרא לומר אל תפן אל עבודתם מהו אל מנחתם, אלא כך אמר משה יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו מלבד עולת הבוקר ומנחתה והיתה של כל ישראל הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחהו האש ואל תאכלנו, עכ"ל, וכבר דקדקנו שעדיין לא תירץ כלום דמ"ש מנחה דנקט ולא עולת התמיד ולכאורה הי' לו לומר עבודתם והי' כולל הכל ולמה פרט מנחה דווקא, אך להנ"ל יש לומר דהנה בש"ס מנחות (ק"ד:) הכל באין בשותפות לא סילק הכתוב אלא מנחה שנאמר נפש, ומ"מ הרי ציבור מביאין מנחת חובה, והטעם מפני שציבור אינם כשותפין אלא כאיש אחד וקרינן בהו נפש, וכמו נשמה שכוללת את אברי האדם לעשותו איש אחד כן כנסת ישראל למעלה מאחדת את הכלל לעשותו כאיש אחד, וע"כ אלו שפירשו מהכלל ונדחו מכנסת ישראל אי אפשר לקבל חלק מנחתם שליתי' בשותפות ודו"ק:
16
י״זבוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, הנה במה שדחה אותם לבוקר ולא עשה הנסיון מיד, והי' מרויח שלא הי' שאר השבטים נמשכים אחריו כמ"ש ויקהל עליהם קרח את כל העדה וברש"י כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם וכו' עד שנתפתו כולם, הרבה טעמים נאמרו בזוה"ק ובמדרשים ובכל המפרשים:
17
י״חונראה עוד לומר דהנה אור שנברא ביום הראשון צפה הקב"ה במעשיהם של רשעים וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, וכבר פרשנו שאור שנברא ביום הראשון הוא חסד וגורם מדת אהבה רבה בעולם, ומפני הרשעים שלא יקחו אהבה לחיצוניות וטנופא דהאי עלמא גנזו לצדיקים, וזהו אור זרוע לצדיק, ומ"מ גם בזמן הזה מופיע קצת מאור ההוא לקיום העולם כן הוא בזוה"ק, ויש לומר שזה מתעודת כ"ג שהוא מרכבה למדת חסד למשוך בכל יום מאור הגנוז ולגרום אהבה רבה לישראל להשתוקק לאביהן שבשמים:
18
י״טוהנה מה שמופיע בכל יום מהאור ההוא מעט כדי קיום העולם זהו בבוקר זמן שליטת החסדים בעולם בוקר דאברהם, שאף שאין העולם כדאי לו מ"מ מפני מדת אאע"ה שכל החסד שמתגלגל בעולם הוא בשבילו זוכין לניצוץ אור ההוא, ובאשר שלא ימשך מהאור ההוא לרשעים ע"כ נתעורר עם האור ההוא גם מדת הצמצום, וזהו שפירש"י תהלים ה' פסוק ד' בוקר תשמע קולי בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעים כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וגו', ולכאורה אינו מובן שבבוקר הוא זמן שליטת החסדים כידוע, אך הוא הדבר שמחמת שהוא שליטת החסדים והופעת מעט מאור הגנוז מוכרח שיצטרך עמו משפט לרשעים, וכבר אמרנו לפרש הא דכתיב ואל זועם בכל יום, ובש"ס ברכות וע"ז שהוא בשעת זריחת החמה, והלוא אז הוא זמן שליטת החסדים, וכן שם אל הוא שם של רחמים כברש"י שמות ל"ד פסוק ואו, אך הוא הדבר שמחמת זמן החסדים שם אל שהוא רחמים זועם בכל יום:
19
כ׳ובכן יש להבין כ"ג שתעודתו להמשיך מאור הגנוז יש נמי חשש הרשעים כנ"ל והי' צריך דלשתכח בי' דינא, והלא כהנא צריך למהוי בנהירא דאנפין תדיר ולא ישתכח בי' דינא כבזוה"ק ח"ג (כ"ז.) וכהנא מסטרא דימינא קא אתי ורחוקא הוא מן דינא דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין, וכן בדף (קכ"ד.) דכהנא אסור לי' בדינא בגין דלא יפגום ההוא אתר דאחיד בי':
20
כ״אונראה עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דלעומת שהאדם יש עליו יראת ה' ועומד מרחוק מפני יראת הכבוד, כן לעומתו עומדים כחות החיצונים מרחוק ממנו, עכת"ד, וע"כ יש לומר באהרן דכתיב בי' ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא, ובש"ס כריתות וכן במדרש פרשה זו בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת אמר למשה אחי שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי ונתחייבתי כרת שאמר הקב"ה על בשר אדם לא ייסך וכו', ע"כ הוא יכול להיות כ"ג ולמשוך מאור הגנוז שכחות החיצונים מתרחקים ועומדים מרחוק, ובזה יש לפרש דברי האריז"ל במה שאמרו ז"ל שהי' אהרן בוש לקרב למזבח ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, הענין מפני שיש בך ענוה ובושה לכך נבחרת יותר משאר חברך להיות כהן, עכ"ד, כי מבלעדי זו המדה א"א להיות כהן:
21
כ״בוהנה קרח הי' היפוך מזה שאפי' במה שלא נקרא הי' דוחק א"ע ורצה לכנוס ולשמש בכהונה גדולה, אבל זה א"א מפני הרשעים כנ"ל, ומעתה יובן מה שאמר משה בוקר שהוא זמן שליטת החסדים, ומ"מ נצרך הא דאל זועם כנ"ל, ובאשר קטרת סליק רוגזא, א"כ ישארו אורות מאור הגנוז בלתי שמירה שלא ידבקו בו החיצונים, וצריך לזה רק מדת אהרן כנ"ל, ואתה שאין לך זה בהכרח שתדחה וכמ"ש ואש יצאה מאת ה' ותאכל את חמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת:
22