שם משמואל, מקץ י׳Shem MiShmuel, Miketz 10
א׳שנת תרע"ט.
1
ב׳במדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים, והכל תמהו שיש סתירה מיני' ובי' דפתח אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, ומסיים ע"י שאמר וכו' ניתוסף לו שתי שנים, ומדהגיע לו עונש מוכח שהי' זה העדר הבטחון, ועוד מה חטא הי' בזה ליוסף, הכי אסור ליושב בבית האסורים לעשות השתדלות ע"י אנשים שונים שידברו עליו טובות להוציאו לחירות, וכך הוא מנהגו של עולם להשתדל בכל מה שיכול ולהתפלל להשי"ת שיצליח בהשתדלותו, ולא לסמוך לגמרי על נסים, ובספרי וברכך ה' בכל אשר תעשה יכול אפי' יושב ובטל ת"ל בכל אשר תעשה, וכבר דברנו בזה הרבה, אך אין ביהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש לקמן פ' צ"ח הן יהרוס ולא יבנה משהרס הקב"ה עצתן של שבטים עוד לא נבנה, ויש להבין איך יתכן בזה לומר עצתן, דמשמע שעצה ותחבולה הי' שם, הלא הם טעו וחשבוהו לרודף והתירו את דמו, ובאמת לא כך הי', ואיך שייך לומר ע"ז עצה, ועוד מדקאמר עוד לא נבנה משמע שרק עדיין לא נבנה אבל עתיד לבוא יום שיבנה עצתן, אתמהה, וכבר דברנו בכמה אנפי:
3
ד׳ונראה עוד לומר דהנה בשבת אין אומרים בו הלל ואין בו מצות שמחה ולא מצות ראיית פנים בעזרה, וביו"ט איתא כל הני, ובש"ס ערכין הטעם על שאין אומרים הלל בשבת משום דלא איקרי מועד, אבל הא גופא צריך פירוש למה לא יקרא מועד, וברמב"ן פ' אמור וז"ל וזהו מדרש חכמים שאמרו מה ענין שבת אצל מועדות כי אין השבת בכלל מועדי ה' כלל רק סמכו הכתוב להם, וטעם מקראי קודש שיהי' ביום הזה כולם קרואים ונאספין לקדש אותו כי מצוה הוא על ישראל להקבץ בבית אלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לאל בכסות נקי' וכו' עכ"ל, והנה גם לשון מועד הוא מלשון קיבוץ והתוועדות כמ"ש בפ' קרח נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם, היינו שנקראים להתועד באסיפת העם, ועי' ברמב"ן שמות כ"א, וא"כ מועד ומקרא קודש בני בקתא חדא נינהו, וכמו ששבת נקרא ג"כ מקרא קודש שלדברי הרמב"ן ע"כ משום שגם בשבת כולם קרואים ונאספין בבית האלקים לתפילה ולקרות בתורה, למה לא יקרא מה"ט גופי' גם מועד, ועוד שכל קדושת יו"ט נסתעף מקדושת שבת, ובמהר"ל שכל המועדים יחדיו הם כמו שבת אחת, ואיך יתכן שיהי' ביו"ט מה שאין בשבת:
4
ה׳ונראה דהנה חכז"ל פירשו מועד התוועדות העליונים ותחתונים היינו שקדושה מעולם העליון נמשך למטה, וע"כ גם ר"ח איקרי מועד, כי ר"ח הוא ממועדי הכנעה, וכתיב אני את דכא, וזהו מדתו של דהמע"ה, אך בשבת מחמת שהקדושה הוא כ"כ גבוה ושבת היא מעין עוה"ב, ואין בו תפיסת יד האדם, אין בכח האדם למשוך הקדושה כ"כ למטה, אבל יו"ט ור"ח שאין הקדושה כ"כ גבוה ויש בו תפיסת יד האדם שבי דינא מקדשין לי', לעומתו יש בו מעלה שיכולין למשוך יותר למטה, באופן שכל אחד יש בו מעלה על זולתו, שבת יש לו מעלה שהקדושה שבו הוא יותר גבוה ומעין עוה"ב שהוא עולם המצפון ונעלם, ויו"ט ור"ח יש לו מעלה שנמשך הקדושה למטה ביותר, וע"כ הלל ושמחה וראיית פנים שהוא מחמת המשכת הקדושה עד שגם גשם הגוף מתעלה ושמח ונעשה ראוי לבוא להשתחוות להראות, וכן הלל שבא מצד התפעלות ורגש הנפש בהתגלות כמ"ש הרמב"ן שהוא בכלל שמחת יו"ט, ע"כ באין רק ביו"ט אבל לא בשבת שהקדושה כ"כ גבוה מעולם הנעלם והמצפון, וע"כ שבת יומא דנשמתא ולא דגופא כבזוה"ק, ואינו נמשך כ"כ למטה, וכמו ששמעתי מכ"ק אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר שזהו מה שיסד האריז"ל בזמירות רשימין וסתימין בגו כל עלמין ברם עתיק יומין הלא בטיש בטישין, היינו שקדושת שבת לרגלי רוממותיו הוא סתום ונעלם אפי' בעולמות העליונים וניכר רק רשימו בעלמא, ובדין הי' שלא יהי' בעוה"ז ממנו כלום, אלא שעתיק יומין בטש בי' ומשפילו למטה למען יקבלו התחתונים ג"כ בצד מה מקדושת שבת עכ"ד, ע"כ אין בו לא הלל ולא שמחה ולא ראיית פנים בעזרה:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש בענין יוסף והשבטים, שיוסף הוא בחי' שבת כידוע שמוסף שבת הוא יוסף, והיינו שרחל תפסה פלך שתיקה לפיכך עמדו כל בני' בעלי מסתורין, וכל שהוא בהעלם ביותר כחו גדול ביותר, כמו שהגדנו כמה פעמים בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, ע"כ כחו של יוסף למשוך קדושה ממקום הגבוה ביותר, אבל לעומת מעלת מדריגתו יש בו זה שלא הי' מושך למטה מטה כ"כ כענין שבת כנ"ל, אך השבטים ויהודה בראשם אף שלא הי' להם מדריגה זו למשוך ממקום גבוה ביותר כ"כ כיוסף, לעומת זה הי' בהם מעלה זו שהי' בכחם למשוך הקדושה למטה מטה בהתגלות:
6
ז׳ומטעם זה נמי אין זרעו של עשו נופל אלא ביד בני' של רחל, ויוסף נקרא שטנו של אותו האיש, עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכחו של עשו הוא כ"כ גדול מפני שכח טומאתו הוא בהעלם, ונמשל לחזיר שהסימן טומאה שלו הוא בפנים ופושט טלפיו ומראה שהוא טהור עכ"ד, ע"כ נתבקש להשפילו איש שכחו כ"כ גבוה וממשיך מעולם הנעלם:
7
ח׳וזהו מה שאמרו ז"ל בש"ס סוטה יוסף קידש ש"ש בסתר לפיכך ניתוסף לו אות ה' משמו של הקב"ה, יהודה שקידש ש"ש בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה, כי כל אחד קידש ש"ש כפי מהותו ומדתו, יוסף הי' כחו כ"כ גבוה ונעלם שא"א שיהי' כ"כ למטה למטה בהתגלות, ע"כ נזדמן לו נמי לקדש ש"ש בסתר בלתי התגלות, אבל יהודה שמדתו הי' להמשיך קדושה למטה בהתגלות ע"כ נזדמן לו קידוש ש"ש נמי בפרהסיא:
8
ט׳ולפי האמור יתבאר הענין מה שבין יוסף להשבטים, יוסף רצה שיהי' הנהגת העבדות ה' כפי מהותו ומדתו מדת שבת שיהי' כל העבודה בהצנע לכת ובהסתר למען למשוך קדושה מעולם ההסתר ונעלם שהוא קדושה יותר עליונה, וכמו קדושת שבת, ואף שלא תהי' מגיע הארת הקדושה למטה כ"כ, מ"מ הוא יותר טוב מלהמשיך ממקום נמוך מזה אף שתהי' למטה מטה ובהתגלות, והשבטים ויהודה בראשם דעתם הי' שיותר טוב להמשיך למטה מטה בהתגלות יותר אף שלא תהי' ממקום כ"כ גבוה וכמו קדושת יו"ט, וטעמם י"ל כי העיקר אצלם הי' להוריד השכינה למטה שיהי' התגלות אלקית בעולם, וזה הי' כל עבודת האבות עד מרע"ה שהורידו את השכינה מרקיע הז' עד לארץ כבמדרש ששבעה צדיקים אלו הורידו את השכינה מרקיע לרקיע עד מרע"ה שהורידה לארץ, ע"כ הי' העיקר אצלם ההמשכה למטה מטה אף ממקום שאינו כ"כ גבוה:
9
י׳ולפי האמור יובן הא דהגואל שבימי המן דהוא מרדכי הי' בא משתי משפחות יהודה ובנימין, ומה שאסתר שלחה בגדים להלביש את מרדכי ולא קיבל, דהנה במהר"ל דאסתר נקראת ע"ש מדתה שהי' לה כח נעלם גדול מעולם המצפון וההסתר עכ"ד, וי"ל שנצרך גואל כזה לעמוד כנגד המן מזרע עשו שהי' לו כח גדול מחמת שהי' רשעתו בהסתר, ואת זלע"ז עשה האלקים, כשם שבקדושה כח הנעלם ובהצנע ובהסתר הוא גדול ביותר, כך לעומתו בחיצוניות, וע"כ ויאמר המן בלבו, ובפרדר"א דרכן של הרשעים להיות מחשבין את הסוד בלבם ואינן מגלין בפיהם ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו, ע"כ לעמוד נגד המן הי' צריכין לגואל מזרע רחל שתפסה פלך שתיקה שיהי' לו כח נסתר וע"כ כפי מדתה שלחה בגדים להלביש את מרדכי, היינו כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שרמזה לו שצריכין לעשות הכל בהסתר ובהצנע לעומת כחו של המן, אך מרדכי לא קיבל וכבר הגדנו טעם בזה:
10
י״אונראה עוד טעם, דהנה בש"ס מגילה ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' מאי אמר [פירש"י כשצעק צעקה גדולה מה הי' אומר בצעקתו] רב אמר גבה המן מאחשורוש [שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש] ושמואל אמר גבר מלכא עלאה ממלכא תתאה [כינוי הוא להיפוך בלשון נקי'] ויש לפרש שרב אמר שהצעקה הי' בשביל המן, ושמואל סובר שהצעקה הי' בשביל אחשורוש מלכא תתאי, ובודאי אלו ואלו דא"ח, שהי' צועק על שניהם שנזדמנו לפונדק אחד וכמשל בעל התל ובעל החריץ בש"ס שם, והיינו שהמן הי' לו כח גדול כנ"ל, וזהו גבה המן מאחשורוש שכחו גדול וגבוה יותר מאחשורוש, לעומת כחו של יוסף להבדיל בקדושה, אבל כמו שבקדושה שהיותר גבוה אינה יורדת כ"כ מטה מטה, כן הוא להבדיל בטומאה, וע"כ בשביל המן לבד לא הי' כ"כ רע בתכלית, אבל אחשורוש מלכא תתאי, אף שלא הי' לו כח גדול כ"כ, מ"מ הי' בו כח המלכות, להמשיך כ"כ מטה מטה, לעומת כחו של יהודה בקדושה וע"כ כשהתאחדו שניהם יחד הי' רע בתכלית, זה מושך כח ממקום גבוה ביותר וזה מושכו למטה מטה, ועל אלה יש לזעוק זעקה גדולה ומרה, גדולה מחמת כח המן, ומרה מחמת כח אחשורוש, וע"כ הי' עצת מרדכי לחגור שארית כחם בקדושה לא בהסתר לבד, אלא שאסתר תעשה מעשי' בהסתר בחצר המלך פנימה מלך העליון, ולהבדיל בפועל במלך התחתון, אבל הוא יעשה מעשיו באתגליא שיצעק מר צורח לעורר לבבות ישראל בתשובה באתגליא, וזהו הענין שמרדכי הי' בא משני שבטים שבט יהודה ובנימין, שיהי' בו שני הכחות, כח בנימין בנה של רחל שתפסה פלך שתיקה למשוך הישועה ממקום היותר עליון, וגם כח יהודה בהתגלות למשוך הישועה מטה מטה, אסתר תמשוך ממקום עליון גבוה ומרדכי ימשוך גם למטה מטה, ושניהם כאחד הם בקדושה לעומת המן ואחשורוש בטומאה, וע"כ לא קיבל הבגדים, היינו לעשות מעשהו בהסתר לבד, כי ענין זה של בגדים היינו לעשות בהסתר שייך רק לאסתר, וע"כ בדידה כתיב ותלבש אסתר מלכות וגו':
11
י״בוי"ל עוד דנערות אסתר וסריסי' שהגידו לה ממה שמרדכי הולך בשוק וצועק לא שמעו או שלא סיימו קמה אלא זה שגבה המן מאחשורוש, וא"כ לא הי' נצרך אלא לעמוד נגד כח המן לבד, ע"כ הי' עצתה לעשות הכל בהסתר אבל באמת הי' צעקתו גם בשביל כח אחשורוש כנ"ל וגבה מלכא עלאה וכו' ע"כ לא קיבל:
12
י״גולפי דברינו אלה יש להציץ כמציץ מן החרכים בענין מכירת יוסף שנקרא עצתן של שבטים, שהי' עצה עמוקה בדבר להכניס את יוסף תחת שליטת יהודה עד שמכרוהו לעבד, ועבד ידו כיד רבו, וע"כ יהי' מדת שניהם כאחד, יוסף ימשוך הארה האלקית ממקום היותר גבוה ליהודה ויהודה ימשוך אותה הארה מטה, וכמו להבדיל בטומאה המן ואחשורוש שהמן הי' עבד לאחשורוש ומשועבד אליו הי' מושך כח גדול להרע, ואחשורוש שהי' מלך עליו הי' מושך את הרע למטה מטה כנ"ל, כך הי' חושבים שיהי' בקדושה יוסף ימשוך ממקום היותר עליון עד יהודה ויהודה יהי' מלך עליו ואדון לו ימשוך למטה מטה [וידוע מענין אדנות ומלכות שמפרנסת את התחתונים בסוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי'] ובודאי שבקדושה שהכל הוא באחדות הי' עולה הדבר בתכלית שלימות אלפי אלפים פעמים יותר מענין המן ואחשורוש שהם ענפין מתפרדין, וע"ז כתיב הן יהרוס ולא יבנה משהרס הקב"ה עצתן של שבטים עוד לא נבנה, שעדיין לא הי' יחוד כזה, ומ"מ עוד יבוא היום שיבנה עצה זו לעתיד, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שיהיו שניהם לעץ אחד, משיח בן יוסף ימשוך ממקום היותר גבוה ומשיח בן דוד יהי' מלך עליו, וימשכהו מטה מטה וכמ"ש וראו כל בשר יחדיו, שאפי' בשר האדם יראה האלקית, וכתיב ישמח ה' במעשיו, היינו אפי' עולם העשי', וכמ"ש אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד:
13
י״דולפי האמור יובן מה שלעתיד יהי' עליית וראיית פנים גם בשבת כמבואר בפסיקתא וכמ"ש והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני, שהמשכה ממקום היותר גבוה, ע"י משיח בן יוסף יתמשך גם למטה מטה ע"י משיח בן דוד, וגם גשם הגוף יתעלה עד שיהי' ראוי לראיית פנים בקדושת שבת, ואולי גם הלל יאמרו אז בשבת, ה' יודע:
14
ט״וולפי האמור יש לפרש נמי דברי המדרש הנצב פתח דברינו, דודאי ח"ו לומר על יוסף שלא הי' בוטח בה' חלילה, אלא שתפסו עליו מטעם אחר, דהנה בודאי כמו שמהותו של יוסף למשוך הארה אלקית ממקום היותר עליון, כן נמי ישועתו וחירותו בא ממקום היותר עליון, ובודאי שגם חלום שר המשקים שהי' מתחילה מעותד לישועת יוסף הי' בא ממקום גבוה כזה, וכבמדרש ובזוה"ק שעיקר החלום הי' על ישראל וגאולתן, וע"כ לא הי' נצרך שיהי' בו תפיסת יד אדם, אלא הכל הי' בא ממילא בהעלם בלי כוונה ודיבור יוסף, שהרי יוסף הוא שבת ואין בו תפיסת יד אדם וא"א למשוך כ"כ בהתגלות, ובדיבור יוסף כי אם זכרתני והזכרתני, הרי עשה בישועתו תפיסת יד אדם, ולא המתין שיבוא מאליו בלי אומר ובלי דברים, ע"כ נעשה פגם בהישועה, ע"כ נתמהמה עוד שתי שנים, ומעתה שוב אין שאלה הלוא כך הוא מנהגו של עולם לעשות השתדלות כנ"ל, דשאני יוסף וישועתו שהי' בבחי' שבת וממקום גבוה מאד שכל השתדלות ותפיסת יד אדם נחשב נמוך ושפל לעומת מדריגתו, וממילא נחשב פגם, אך יוסף בענותנותו היתירה לא הרהיב עוז בנפשו לחשוב שישועתו תבוא ממדריגה כ"כ גבוה, אלא כישועת שאר כל אדם נמשכת מטה מטה מלובש בטבע:
15
ט״זומעתה יובנו דברי המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שהוא הי' בחי' שבת שאין בו תפיסת יד אדם אלא הכל בא מאליו, לפי מסת בטחונו בהשי"ת, שהרי בשביל שאמר זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים, אף דלשאר כל אדם איננו נחשב לפגם כלל, א"כ מוכח מכאן דשאני יוסף וכנ"ל שמהותו הי' כמו שבת שאין בו תפיסת יד אדם, אלא ה' ממלא כל רצונו ומבטחו, היינו כל הדברים שהוא בוטח בהשי"ת שיתן לו, והפירוש שם ה', היינו שהשי"ת הוא מֵשים ועושה מבטחו מאליו, ואינו דומה לשאר כל אדם שנצרך לתפיסת ידו כבספרי וברכך ה' בכל אשר תעשה יכול ישב בטל ת"ל בכל אשר תעשה, אבל יוסף אינו כן אלא כמו שבת שאין בו עשי':
16