שם משמואל, מקץ ד׳Shem MiShmuel, Miketz 4
א׳שנת תרע"ג. מקץ ושבת חנוכה
1
ב׳יש להבין שלא מצינו חטא בימי חשמונאים ומדוע עמדה עליהם מלכות יון הרשעה, ובב"ח איתא שהי' מפני התרשלות בעבודה, וגם זה טעמא בעי מדוע באמת התרשלו אחרי שהי' עדה קדושה חסידים פרושים צדיקים אחר שמעון הצדיק שהי' נסים נגלים במקדש וישראל נרצים להשי"ת, מאין באה שהכלל ישראל נתרשלו בעבודה, אך בזוה"ק ח"ב (רנ"ח.) דשלטנא דילי' לא הוה כבית ראשון דהוה בי' שלמא תדיר בגין דמלכא דשלמא דילי' תדיר הוה בגוי' וע"ד הוה בשלם, בית שני לא הוי בי' שלם הכי בגין דערלה קטרוגא בי' תדיר וע"ד הוו כהנא זמינין בגוי' לקטרגא בהאי ערלה ולהו אצטריך מלה לקטרגא בהדה ולאגנא על בית שני עכ"ל, הנה מבואר בזוהר טעם דלא הוה שלם בבית שני [בודאי כוונתו על שנאת חנם שהי' שם] בגין דערלה קטרוגא בי' תדיר, ולזה הי' צריכין שהכהנים יקטרגו בהאי ערלה ובודאי הכוונה על החשמונאים בימי יוונים שהישועה הי' ע"י הכהנים, אך עדיין הדברים סתימין מהו קטרוגא דערלה איזה ערלה הי' שם, ומה ענין הכהנים נגד ערלה, ונראה דהנה אמרו ז"ל ש"ס ברכות (ד'.) ראוי' היתה ביאה שני' של ימי עזרא להיות כביאה ראשונה אלא שגרם החטא, וברש"י סוטה שהחטא מבית ראשון גרם, ומכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמעתי הפי' הא שלקחו נשים נכריות בבבל, ובודאי שניהם אמת שהחטא של בית ראשון גרר אחריו עבירה של הנשים נכריות, והנה ידוע דבא על הנכרית נמשכה ערלתו ולא מבשקר לי', וע"כ יש לומר דחטא זה הביא קטרוגא דערלה, והנה ידוע דבית ראשון הי' בזכות ג' אבות ובית שני הי' בזכות כנס"י, וע"כ לולא חטא הערלה הי' ראוי' לעשות להם נסים בימי עזרא כבימי יהושע, כמ"ש אחת היא יונתי תמתי ובמדרש חזית פרשה ה' ב' ר' ינאי אומר תאומתי כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני, אך בשביל חטא הערלה נתעכב האחדות ישראל וכבמדרש פ' לך אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ, וכבר אמרנו הטעם מה שתלוי' ביאתן לארץ במצות מילה, כי ביאת ישראל לארץ הוא התאחדות ישראל, כי לא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, ובעוד הערלה ביניהם אי אפשר להתאגד ולהתאחד וכמו שדייק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה מדברי הש"ס סנהדרין (פ"ח:) דאי לולב צריך אגוד גרוע ועומד הוא, דאם יש דבר זר וחיצון בהאגד מקלקל את כל האגד ולא שמי' אגד, ודפח"ח, וכן הוא הענין בערלה המעכב ביאתן של ישראל לארץ, והיא שעכבה את הנסים שהי' ראויין להיות בימי עזרא, וזה גרם בבית שני שהי' בו שנאת חנם מפני שהי' חסר התאגדות ישראל, וע"כ הי' חסר בו החמשה דברים, [ויש לומר כי רמזו במספר חמשה, כי באדם יש חמשה הרגשות והם אדם אחד, כי עיקר אגד הוא חמשה כבמשנה אבות ומנין שאפי' חמשה ת"ל ואגודתו על ארץ יסדה, אך אם אין האדם עושה מעשיו כראוי נעשה פירוד בין חמשה הרגשות שמקורן מחמשה בחי' שבו, וע"ז נאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי] והנה כמו שערלה היא המפרידה בין התאחדות ישראל לעומתו הם הכהנים זרע אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומאחד את לבבות ישראל זה לזה ומאחד את לבב ישראל לאביהן שבשמים ובלשון הזוה"ק שושבינא דמטרנותא, ע"כ הוו כהני זמינין לקטרגא בגוי' בהאי ערלה ולאגנא על בית שני:
2
ג׳ולפי"ז יש ליתן טעם מה שנטלו החשמונאים גם כתר מלכות שענין מלוכה היא התאחדות העם וכדכתיב זה יעצור בעמי, ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו', וע"כ כתר מלכות זכה דוד ונטלו מפני שהוא הי' מרכבה למדת כנס"י, ומטעם זה נתן יעק"א המלכות ליהודה שהוא בן הרביעי כידוע ליודעים, אך אז שמצד הערלה בלתי אפשר הי' להם להתאחד ע"י כנסת ישראל, וכל כח האחדות הי' ע"י כהנים לבד לכן להם יאתה גם המלוכה:
3
ד׳ולפי האמור דבחטא נשים נכריות שבבל הי' המשכת הערלה ובאמצעות זה התגברו היוונים, יובן שליטת היוונים לגזור גזירות רעות שתבעל לטפסר תחלה שהוא מדה במדה לחטא לקיחת נשים נכריות בבבל, ומזה בא שטמאו את השמנים שבהיכל, כי שמן רומז למוח החכמה, ומחמת פגם ברית נפגם מוח החכמה, ע"כ הי' להם שליטה בדוגמא דידי' לטמא את השמנים שבהיכל:
4
ה׳ולפי"ז יש לקיים גם דברי הב"ח שהי' שם התרשלות בעבודה, כי כמו שבגשמיות המוח משלח רוח חיים דרך חוט השדרה לבל האברים, כן הוא גם בעניני רוחניות שרגש חיות קדושה בא מהמוח, וידוע דאם אדם משיג דבר חדש מתרגש ומתפעל כאלו רוח חיים חדשים באין בקרבו, כי החיים באין מהמוח, וע"כ שומר הברית נקרא חי והוא מרכבה לצדיק חי עלמין, וכל עצמותיו הם בשמחה, כמו שפירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מקרא שנאמר תגלנה עצמות דכית מלשון טהרה כי טהור מתרגם דכי, והפי' עצמות שטהרת, ודפח"ח, ושם קאי על טהרה מפגם ברית, וממילא להיפוך פגם המוח מביא עצבות ומרה שחורה, ע"כ הביא התרשלות בעבודה, ואולי מחמת זה עמדו בעתים הללו פלסופים בעולם ונתרבה חכמות חיצוניות כי ידוע שבחטא ישראל לוקחין האומות את השפע בענין ההוא, וכמו שפי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דברי המדרש אסתר תנו ימים כנגד ימים שבחילול שבת שהוא מנוחה ושלוה לוקחים האומות המנוחה והשלוה, וע"כ מחמת פגם המוח לקחו הם מעלת המוח והשכל, ולפי האמור אין לתמוה מדוע בעתים האחרונים נתרבה כ"כ חכמות חיצוניות, וטובה השתיקה, והוא רחום יכפר עון:
5
ו׳ובזה יש לפרש דברי המדרש ביקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל, ביקש לץ חכמה זה חרטומי פרעה ואין, ודעת לנבון נקל זה יוסף, דהנה החרטומים בודאי היו בקיאים בפתרון חלומות דאל"ה לא הרהיבו עוז בנפשם לפתרו כי פן לא יתקיימו דבריהם ויחייבו את ראשם למלך, אך אחר שישב יוסף במאסר ותיקן את פגם המוח מהעשר טפין כידוע, או פגם לה"ר שהוא בדוגמא דידי', ולא ללמד על עצמו יצא אלא על כל הכלל יצא, ע"כ ניטל החכמה מהחרטומים:
6
ז׳ונראה דבמסירת הנפש על התורה ועל המצוה שהי' להם אז כמבואר ביוסיפון תקנו פגם המוח כי מסירת הנפש הוא עוד למעלה מהמוח, וע"כ בא להם הנס בשמן שהוא חכמה להראות להם שנרצו מעשיהם ותקנו פגם זה, והנה זה נתעורר בכל שנה, וע"כ יש בחנוכה תיקון לפגם ברית אפי' להחטאים שבקצת מקומות מהזוהר דלא מועיל תשובה, שכתבו הטעם משום דתשובה היא בלב כדכתיב ולבבו יבין, ופגם זה הוא במוח שהוא למעלה מהלב, אבל בחנוכה שנתעורר התיקון שבא למעלה מהמוח שוב יש תיקון על פגמים האלה, וזהו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה, ואיתא בספרים שפתילות ושמנים רומז לנפשות ונשמות, ולהנ"ל יש לומר דכוונו על החטא ההוא דשבת הוא תשובה כמ"ש בנוטריקון שבת בו תשיב, ולחטא ההוא הרי אינו מועיל תשובה, זולת מי שזוכה לעונג שבת שכתבנו במקום אחר שזה תיקון גם לחטא זה כי אין למעלה מעונג, אבל השבת עצמה אין תיקון לזה, אבל בחנוכה יש תיקון לכל אלה:
7
ח׳א"ר הונא פתילות ושמנים וכו' בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, והקשו בתוס' מנ"ל דמותר להשתמש לאורה דילמא משום דכבתה זקוק לה ואינו יכול לתקנה בשבת, וכמה תירוצים נאמרו בזה, ונראה עוד לומר דהנה במדרש דשבת ברכו בנר, ולכאורה למה אין מדליקין בפתילות ושמנים הפסולין למה לא נימא דברכת שבת יעמיד לו שידלוק יפה, וכמו שהתחיל למוד את גורנו אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה וכבש"ס ב"מ (מ"ב.) וכתב הריטב"א שמברך בשם ומלכות, וע"כ לומר שאין הדבר ספק מדסומכין לברך ע"ז ברכה גמורה ולא חיישינן שמא לא נשלח ברכה והוה ברכה לבטלה ועובר על לא תשא, והטעם משום דמאחר שהבטיחה התורה עשר בשביל שתתעשר, שוב אין בזה שום ספק שבודאי כן הוא, ולמה לא נימא גם בשבת כן, אך יש לומר דהנה כל ברכה צריכה שמירה מהחיצונים, והגם ששבת אין צריך שמירה, היינו משום שישראל מקיימין מצות שמירת שבת והוא כבוד שבת וכמו שמירת המקדש אף שאין צריכין לשמור מפני גנבים, מפני שאמרו אינו דומה פלטין של מלך שיש עליו שומרים לפלטין של מלך שאין עליו שומרים, וכן היא מצות שמירת שבת שלא יהי' באפשר לבוא לידי חילול אף שבלא"ה נמי לא יבוא לידי חילול, ומחמת שמירת שבת שהיא לכבוד שבת כלהו ערקין ואין צריכה הברכה לשמירה ע"כ באם יש חשש שמא יטה אף שבאמת לא יהי' צריך להטות מפני ברכת הנר, מ"מ הוי כפלטין של מלך שאין עליו שומרים, והוא פגם בשמירת שבת, ושוב אין השבת שומר את הברכה, ושוב אין יכול להיות בו ברכה ושוב שייך באמת החשש שמא יטה, ומעתה נר חנוכה אי אמרת אסור להשתמש לאורה ואין בו חשש שמא יטה שוב סומכין על ברכת שבת שידלוק שפיר, זהו סברת רבא, ומיושב קושיית התוס', ובזה יש לפרש הא דא"ר זירא אמר רב וכו' מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול א"ר ירמי' מ"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה, אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קבלה משמי' דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירתיה לשמעתא מעיקרא מאי נ"מ לגירסא דינקותא, והקשו האחרונים מה פריך מה נ"מ הלוא כשלא קבלה הי' סבר מותר להשתמש לאורה ואולי הי' בא לכלל איסור, ונראה דהנה הפי' הפשוט דרק טעמא דמתיר רב לא קיבלה, דגוף שמעתא דרב לא אמרה ר' ירמי' אלא ר' זירא, וגם אביי לא יחלוק על שמעתא דרב, אלא ודאי אטעמא קאי, ויש להבין מדוע קשה הי' הדבר עליו לקבלו, כי הטעם פשוט לכל אחר שביאר רבא טעמא דאוסר מובן להיפוך טעם המתיר, כי ידיעת הפכים אחד, אך להנ"ל יובן דהרי י"ל דשפיר ס"ל כבתה זקוק לה ומ"מ מותר דלא חייש דילמא פשע ובודאי יתקנה דבאמת סברא דשמא יפשע קשה מאד מהיכא תיתי לומר שיפשע במצוה חביבה זו, ואיננו רחוק לומר שרב לא סבר לה לחשש זה, ובחול בפשיטות מותר אף דס"ל כבתה זקוק לה משום דלא חייש שמא יפשע, ובשבת מותר משום דס"ל אסור להשתמש לאורה ואין כאן חשש הטי', אלא מה תאמר אם ס"ל זקוק לה ליחוש שמא יכבה ולא יכול לתקנה בשבת ליתא, דמאחר דס"ל אסור להשתמש לאורה, וליכא חשש הטי' שוב סומכין על ברכת שבת שידלוק יפה כנ"ל:
8
ט׳ופרעה חולם והנה עומד על היאור וגו' יש לדקדק למה לא נאמר בפרות הרעות נמי רועות באחו, כשעומדים אצל הפרות הטובות, וכן בחלום השבלים בהטובות כתיב עולות בקנה אחד, ובהרעות לא נאמר בקנה אחד, ונראה דהנה בזוה"ק דהטובות הם מסטרא דקדושה והרעות מסטרא דמסאבא, והנה באילון דמסטרא דקדושה שפיר נאמר בהו ותרעינה באחו בחבורא באחוותא דלא אשתכח בהו פרודא, ועולות בקנה אחד שבקדושה הכל הוא באחדות, אבל בסטרא דמסאבא שהם ענפין מתפרדין לא נאמר בהו באחו, ולא בקנה אחד:
9
י׳ובזה יובן למה החרטומים לא מצאו הפתרון דבודאי חכמים היו כלשון התורה ובקיאין בפתרון חלומות אחר שהרהיבו עוז בנפשם לפתור למלך חלום במילתא דעבידא לאגלוי' וכמ"ש הרמב"ן שמות ח' י"ד כי חכמי החרטומים יודעין היו מה בכח ידם לעשות וכבר נסו כן מעשיהם פעמים אחרות, אך הטעם שלא מצאו ידיהם ורגליהם בפתרון חלום זה יש לומר עפ"י דברי הזוה"ק א"ר יהודה ח"ו דהוה ידע בלעם בקדושה דלעילא כלל דהא קב"ה לא אתרעי בעם ולישן אחרא דישתמש ביקרי' אלא בנוי קדישין עכ"ל, א"כ החרטומים לא היו יכולין לידע רק בענינים התלויים בסטרא דלהון, ולא ידעו להבחין מהו בסטרא דלהון ומהו בקדושה דלעילא תליא כי לא ידעו ממנה כלל, ע"כ פתרו לפי דרכם שבע בנות אתה מוליד שכל חיותם משלש קליפות הטמאות, וכן שבע אפרכיות אתה מכבש שזה ענין תליא במלכות שלהם שהיא מלכות הרשעה, אבל בדבר התלוי בקדושה דלעילא לא ידעו דבר:
10
י״אובזה יש לפרש דברי המדרש ביקש לץ חכמה ואין אלו חכמי פרעה וחרטומי מצרים ודעת לנבון נקל זה יוסף, דהנה במדרש בסמוך כל אומה ואומה שעומדת בעולם מעמדת לה חמשה חכמים שישמשו אותה ולא עוד אלא נותן בה הקב"ה שלשה דברים חכמה בינה וגבורה וכו', ויש לדקדק מדוע לא חשב גם דעת שבכל מקום שמזכירין חכמה ובינה מזכירין גם דעת עמהם, אך יובן עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שענין דעת היא להבדיל בין דבר לדבר וכמ"ש בדעתו תהומות נבקעו, וכמו שאמרו ז"ל אם אין דעת הבדלה מנין, עכ"ד, ולפי"ז יש לומר שענין דעת לא נמצא אלא בישראל, שיודעין בקדושה דלעילא וגם בחיצוניות ניתן להם בחי' דעת להבדיל בין קודש לחול או אפי' בין קודש לקודש כי בקדושה הכל מבורר היפוך תערובות, אבל אומה"ע שאינם יודעין בקדושה דלעילא כלל ושורשם מעולם התהו עד לא אתברר, ובמדרש שלאומה"ע נתן מצות גלומות שלא הפריש בהם בין טומאה לטהרה ע"כ לא ניתן להם בחי' דעת כלל:
11
י״בויש לומר עוד להמתיק הדברים עפ"י דברי המדרש שמות ט"ו שישראל נקראים בכור בן השנואה, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שישראל הם תמיד שנואים בעיני עצמם ומוצאים בעצמם חסרונות ומבקשים להכשיר מעשיהם, אבל אוה"ע הם תמיד שלמים בעיני עצמם ואהובים שאינם מוצאין בעצמם שום חסרון ודפח"ח, ובאמת כן אמרו ז"ל צדיק אחד הי' באומות ולא בא אלא בתוכחות, ומשה רבינו שהי' מובחר מין אנושי לא בא אלא בלשון תחנונים, והנה זה עצמו שהאדם יודע ומכיר את ערכו לעומת גדלות השי"ת זה הוא בחי' דעת שיודע להבדיל בין דבר לדבר, ובמדרש ויקרא א' ט"ו ויקרא אל משה וכו' מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו תדע לך שהוא כן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים וכו' ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר ויקרא, ודייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזהו בחי' דעת, ואם לאו אפי' הוא ת"ח נקרא ת"ח שאין בו דעה, וע"כ ישראל שהם שנואין בעיני עצמם והוא בחי' דעת ניתן להם מהשמים דעת וכמו שאנו מברכים אתה חונן לאדם דעת והוא כענין יהב חכמה לחכימין שפירש"י למבקשי חכמה, וכן הוא בענין דעת שישראל המחפשים בחדרי לבבם אולי זה עוד לא לפי הראוי ואולי זה הנה הם מבקשי דעת ע"כ הם נחנין מהשמים בדעת:
12
י״גולפי האמור יובן דברי המדרש בקש לץ חכמה ואין אלו חכמי פרעה וחרטומי מצרים, היינו שהם בקשו פתרון החלום בבחי' החכמה כאמרם ז"ל יש חכמה באומות תאמין, ואלו הי' בהם בחי' דעת להבדיל הי' יודעין שפתרון חלום זה איננו תלוי בסטרא דלהון אבל הלוא אין בהם בחי' הדעת אלא בחי' חכמה לבד, ואין, שפתרון חלום זה איננו תלוי שמה, ודעת לנבון נקל שיוסף הי' לו בחי' הדעת והוא הבדיל בין קודש לחול והרגיש שחלום הטובות הם בסטרא דקדושה והרעות בסטרא דמסאבא ע"כ נקל הי' לו לעמוד על פתרונו:
13
י״דולפי הדברים האלה יש לומר הא דכתיב בשבת כי אות הוא ביני וביניכם, ולכאורה אינו מובן מה אות הוא זה כי כמה בטלני איכא בשוקא, ואם להמאמין שהשי"ת צוה את ישראל על השבת לזה אין צריך אות, שהמאמין יודע בלא זה שהשי"ת בחר בעמו כמפורש בכתוב, ולהבלתי מאמין בתורה מה אות הוא זה, אך להנ"ל יש לומר דהנה שבת הוא דעת כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם, כן איתא בספרים, והיינו דכל כמה שאדם משתדל בששת ימי המעשה להכשיר מעשיו באשר יודע ומבין כמה הוא רחוק מקדושת שבת שהוא גבוה מאד, ולפי הבנתו בערך חשובת ומעלת השבת הוא רואה את עצמו עדיין עומד מבחוץ, במדה זו זוכה בשבת לדעת ולהרגיש את קדושת השבת, ממילא אומה"ע שאינם בגדר זה לא ניתן להם השבת ואין בהם בחי' הדעת, א"כ זה האות ביני וביניכם שהרי יש בחי' הדעת בישראל ואפי' אומה"ע מודין שיש בחי' הדעת בישראל, ולו חכמו השכילו הי' להם מזה עצמו להבין שהש"י בחר בישראל ומאתו בא הדעת כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ובש"ס נדה ובמדרש תשא כי ה' יתן חכמה ולמי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה [ויש עוד לומר עד"ה מה שאינו בנמצא בחי' הדעת באומה"ע כי דעת היא פנימית הכתר, וידוע כי חוצפא מלכותא בלי תגא, והכתר נהפך להם לכרת, ע"כ אין בהם בחי' דעת כלל, והנה מקום אתי לפרש ולהסביר לעצמי הא דאיתא במקובלים שהכתר נהפך להם לכרת, והרי מצינו כמה פעמים בלשונם כתר דקליפה, ולפי דרכינו יש לומר על דעת שהיא פנימית הכתר ליתנייהו בקליפה דשם נהפך לכרת, לכאורה יש סתירה לזה ממכת צפרדע שבסידור האריז"ל, ויש לומר שזה בחי' עורף שזה היפוך הדעת דקדושה ע"כ נקרא בדרך השאלה דעת דנוקבא בקליפה, אבל חיצונית הכתר ישנו גם בקליפה, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי]:
14
ט״וולפי דרכינו יש לומר ענין היוונים שטמאו כל השמנים שבהיכל וכבר דקדקנו שלא אמרו נטמאו שהי' במשמע ממילא, ולשון טמאו מורה שבכוונה טמאו, והיינו כי דעת היא סדר טהרות, ובאשר ענין דעת לא נמצא באומות, וכבמדרש שהבאנו לעיל שנתן להם מצות גלומות, ולא הפריש בהם בין טומאה לטהרה כי זהו דעת, ויש חכמה באומות תאמין תורה באומות אל תאמין, ובפי' המשניות להרמב"ם בהקדמתו לטהרות כי סתם תורה היא הלכות טומאה וטהרה ומסתייע ממה שאמר הקב"ה לחגי הנביא שאל נא את הכהנים תורה שהכוונה על הלכות טומאה וטהרה, ע"כ היוונים באשר יש בהם קצת מעלת החכמה בצד מה לא הי' יכולים להתנגד כ"כ לחכמת התורה כמו שהי' מתנגדין לטהרות שהיא דעת שאין בהם בחי' זו כלל וכלל, ע"כ טמאו בכוונה השמנים שבהיכל שהוא רומז לחכמה, והיינו שכוונתם היתה שהחכמה תהי' בלי בחי' דעת, וע"כ הי' הנס בטהרת השמן דווקא להורות על ענין זה שיש בחי' דעת בישראל:
15
ט״זועם זה יובן מה שגזרו על שבת חודש מילה, כי שבת ומילה הם דעת ועיין בסידור הרב שער המילה, וחודש הוא נמי התחדשות בכל חודש צירוף אחר כידוע, וכל התחדשות בא אחר ההעדר היינו שלעומת שהוא ידע את ערכו כנ"ל בא לו בר"ח הארה חדשה, והוא בחי' דעת כנ"ל ע"כ הי' מתנגדים ביותר לשלשה אלה:
16
י״זבמדרש הן יהרוס ולא יבנה משהרס הקב"ה עצתן של שבטים עוד לא נבנה, וכבר דקדקנו מלשון עוד לא נבנה ולא אמרו שוב לא יבנה, שמשמעה שעתידה עוד להבנות, ויש להבין מה זה, וגם מהו הלשון עצתן של שבטים איזה עצה הי' שם, ובודאי לא קאי על גוף המכירה שיהי' עבד במצרים, שזה אין לומר שעתיד להבנות:
17
י״חונראה לפרש דהנה בש"ס סוטה (יוד:) יוסף שקידש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקידש ש"ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, פירוש, דהנה ידוע דה"א אחרונה שבשם הוי' ב"ה מורה על מדת מלכותו יתברך שהוא התגלות כבוד ה', וע"כ יוסף שמדתו הכל בהצנע, נזדמן לידו כמדתו קידוש שם שמים בסתר, וע"כ אין בו אלא שלש אותיות ראשונות שבשם הוי' ב"ה בלי ה"א אחרונה, אבל יהודה קידש ש"ש בפרהסיא נקרא כולו על שם של הקב"ה עם ה"א האחרונה המורה על התגלות כבוד ה':
18
י״טוהנה ענין התגלות כבוד ה' זהו תכלית הנרצה מכל הבריאה שיהי' התגלות כבוד ה' למטה בעוה"ז הגשמי, והאבות הקדושים התחילו להוריד השכינה למטה, ואברהם אע"ה הקריא שמו של הקב"ה בפי כל ברי', בא יצחק והוסיף בא יעקב והוסיף, ותכלית הכל יהי' ע"י משיח ב"ד ב"ב כי אז נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו' היינו שאפי' חומר האדם הנקרא בשר האדם יראה וירגיש כבוד ה' וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו וגו', והנה ידוע שמלך המשיח הוא דוד בעצמו כמו שאנו אומרים בהושענות שיסד הקליר, והוא רגל הרביעי שבמרכבה, היינו שג' אבות הם מרכבה לג' אותיות ראשונות שבשם הוי' ב"ה ודוד המע"ה מרכבה לה"א האחרונה והוא הבא מזרע יהודה הנקרא כולו על שם של הקב"ה עם ה"א האחרונה המורה על התגלות כבוד ה' כנ"ל, ועליו התנבא יעק"א ע"ה לא יסיר שבט מיהודה וגו' שאליו יאתה המלכות באשר הוא מרכבה למלכות שמים, שהוא התגלות כבוד ה':
19
כ׳ועם זה יובן מה שאמרו ז"ל ראש השלישים זה דוד שהוא ראש לשלשת האבות, שהרי הוא הגומר את כל עבודת האבות מה שהם התחילו, ואין המצוה נקראת אלא ע"ש מי שגומרה:
20
כ״אוהנה חלום יוסף והנה תסיבנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, ויש לפרש כפל הלשון, דהנה השתחואה יש על שני אופנים, או למלך שאין על גביו אלא ה' אלקיו, או לשר המושל אף שהוא תחת יד מלך מ"מ יש לו ממשלה על מי שתחתיו, והנה השבטים ששמעו החלום הבינו שיתקיים עכ"פ, אבל עדיין היו מסופקים אם יהי' מלך או מושל, וזה שאמרו המלוך תמלוך עלינו או משול תמשול בנו:
21
כ״בוהנה באשר ידעו שכל ענינם הוא פועל דמיוני על העתיד, ולעתיד הבינו שתכלית הנרצה הוא התגלות ה' כנ"ל ע"י משיח ב"ד, ע"כ הי' הדבר נדון בקרבם כי אם יוסף יהי' מלך והוא פועל דמיוני על עתיד, בודאי כן יהי' לעתיד ומזרע יוסף ימרדו על מלכות ב"ד ומלך המשיח, ועל ידו לא יהי' התגלות כבוד ה' כ"כ כמו ע"י מלך הבא מזרע יהודה כנ"ל, אך באם יהי' רק מושל יכול להיות לעתיד מזרע יוסף תחת יד מלך המשיח הבא מיהודה והוא יהי' מושל על כולם, ומ"מ יהי' נכנע אחת יד מלך המשיח, ואז שוב ע"י מלך המשיח יתגלה כבוד ה' כנ"ל, וכענין שהי' יוסף מושל במצרים על הכל ומ"מ הי' תחת יד פרעה, ובאשר החלום לא גזר אומר בהחלט שיהי' מלך, הי' אדיר חפצם שישתנה הוראת החלום על ממשלה לבדה, לזאת הי' עצתם שימכרנו למצרים ויהי' הוא נכנע תחתיהם ומלך שלהם הוא יהודה כמבואר במדרשות נמצא יהי' נכנע תחת יד יהודה, ואף שיעשה מושל באחד המקומות שירד שם לא יזיק כי לא יהי' פועל דמיוני על מלוכה אלא על ממשלה, וזה יתכן להיות תחת יד מלך המשיח ב"ד כנ"ל, וכעין שאיתא בזוה"ק (קפ"ד.) אשכחנא בספרי קדמאי דבעיין אלין בני יעקב לשלטאה עד לא יחות למצרים וכו' ומצראי הוו עבדין לי' אשתכחו ישראל דשלטו על כלהו, ולפי דרכינו י"ל כנ"ל, והנה כוונתם היתה רצוי' כדי שיהי' התגלות כבוד ה' באופן יותר נעלה לעתיד, ע"י משיח בן דוד:
22
כ״גוהנה מצינו שאמר לו יהונתן בן שאול לדוד אל תירא וכו' ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהי' לך למשנה, ואף שיהונתן נהרג קודם שמלך דוד, מ"מ בודאי מאחר שנכתב בכתבי קודש עתיד להיות כן והיינו שמלך המשיח הוא יהי' דוד בעצמו, ומשנה לו יהי' יהונתן, והנה יהונתן יש בו נמי ג' אותיות ראשונות של שם הוי' ב"ה כמו ביהוסף, ויתכן שאז יבוא יהונתן לזה העולם בזרע יוסף, ועכ"פ זרע בנימין נקרא ג"כ זרע יוסף שעשרה בני בנימין הם שהי' עתידין להיות מהעשרה טפין של יוסף וכנודע, והם בני רחל שתפסה פלך שתיקה ע"כ אין בהם ה"א האחרונה כנ"ל:
23
כ״דולפי האמור יובנו דברי המדרש הנצב פתח דברינו משהרס הקב"ה עצתן של שבטים עוד לא נבנה, שעצתן היתה שיוסף יהי' תחת ידם שהראש והמלך שלהם הי' יהודה, הרס ה' עצתן כי יוסף לא נעשה תחת ידם, אדרבה הם היו כולם תחת ידו והוא הי' המפרנס והזן אותם, ולא נבנה עצתן עוד עד לימות המשיח שאז יבנה עצתן שיהונתן יהי' משנה למלך המשיח והוא יכניע את כל העולם כולו ואת עצמו תחת יד משיח ב"ד, ואז ע"י משיח בן דוד יתגלה כבוד ה' באופן נעלה כהמבוקש וסוף מעשה במחשבה תחלה:
24
כ״הביוצר של שבת שני' של חנוכה אודך כי עניתני וכו' משאול העליתנו ארוממך ה' כי דליתנו, נראה דהנה מצינו שלא הרי הגאולה מיון כהרי הגאולות ממלכיות הקודמות, שמלכיות הקודמות נשפל מקודם מלכות מצרים ע"י עשר מכות ואח"כ נתרומם קרן ישראל, וכן בבבל וכן בהמן, אבל ביוונים הי' להיפוך שנתרומם בראשונה הלך רוחם של החשמונאים והרהיבו עוז ללחום עם היוונים ונתגברו עליהם, והיינו כי מלכיות הקודמות, ביטול הרע מקודם ואח"כ נתרומם הטוב משום שכן הוא הסדר באדם עצמו סור מרע ואח"כ ועשה טוב, וכך הי' במצרים שישראל עשו תשובה מקודם כבמדרש שאפי' אחד מחבירו לא ידע, ואח"כ פסח משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וגם שמלו באותו הלילה שכל אלה הוא ביטול והסרת הרע מקודם, וכן בבבל ווידוי דניאל ותפילותיו בעד כלל ישראל ובימי המן דברי הצומות וזעקתם, אבל קליפת יון היתה כ"כ גבוה עד שהחשיכה עיניהם של ישראל, ע"כ לא הי' עצה כי אם להתחיל מהתרוממות חלק הטוב שהקב"ה נשא לבם של חסידים וקדושי עליון אלה ולעומת זה נשפל ונכנע צד הרע, וזה שרמז הפייטן שהגאולה הי' מצד והעליתנו משאול ודליתנו היינו בעודי בשאול טרם נדחה חלק הרע הגבהתי אותי ורוממתני, וזה נשאר לדורות בימי חנוכה שאפי' איש שעודנה מצואתו לא רחץ יכול להתעורר ולקבל עליו להבא לעשות טוב וע"י קבלה זו ממילא ידחה הרע ממני, ואין חלקי הרע מעכבין אותו מלקבל עליו להבא, וזה שרמזו פתילות ושמנים וכו' מדליקין בהם בחנוכה:
25
כ״ופו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה ואיתא בספרים שרומז על אנשים שמגושמים ביותר ע"ד שאין להם עלי' בשבת מ"מ יש להם עלי' בחנוכה, ויש לומר הטעם דהנה מה שאין להם עלי' בשבת הוא מחמת גסות ועובי החומר שמפסיק וחוצץ בפני אור של שבת, אך חנוכה שזכו ישראל מחמת מסירת הנפש נשאר ג"כ לדורות שהחומר לא יחוץ, ושוב יש עלי' להחומר ג"כ:
26
כ״זמה שלא נשאר בגבולין מעבודת המקדש רק נרות חנוכה, יש לומר דהנה כל עבודת המקדש הי' ע"י כהנים, וגם הם אם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והטעם ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מפני שהם פנימיים צריכין ללבוש כמו הנשמה שצריכה להתלבש בגוף, וע"כ בגלות שהכל בהתגלות והחיצונים שולטין ע"כ אין מקום לעבודת כהנים אבל הדלקת המנורה דכשירה בזר ואפי' בחוץ, ע"כ נשאר ממנה גם זכר בזמה"ז, ובזה יובן טעמא דהדלקה עושה מצוה דלענין הנחה שצריכה כהן ובגדי כהונה אין מקום בזמה"ז:
27
כ״חובזה יש לפרש דברי המדרש ריש בהעלותך לגדולה מזו אתה מתוקן שאתה מטיב ומדליק את הנרות והיינו דענין הנשיאים שיצאו למעלה מגבול וגדר והקריבו קטורת נדבה וחטאת נדבה והיינו משום שנתגלה האור בלי לבוש ובלי כלים ולזה הי' אהרן מצטער שלא זכה לזה ונחמו בנרות, והיינו הדלקת הנרות אף שכשירה בזר מ"מ כתב הרמב"ן שכל זמן שאהרן קיים הי' הוא עצמו המדליק את הנרות, והוא ממש כעין ענין קרבן הנשיאים, ויש לומר שכל ענין זה שיהי' הדלקה כשירה בזר, ושעי"ז נסתעף נרות חנוכה כנ"ל הכל הי' ע"י שאהרן פתח הפתח לזה, ואתיא שפיר דברי הרמב"ן שרומז לנרות חנוכה, ודו"ק:
28
