שם משמואל, מקץ ו׳Shem MiShmuel, Miketz 6
א׳שנת תרע"ה. מקץ ושבת חנוכה
1
ב׳במדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים, ותמהו כל המפרשים שאדרבה שנראה שיוסף פנה אל רהבים ח"ו וכבר דברנו מזה, אבל אין בהמ"ד בלא חידוש, ונראה דהנה בזוה"ק אתר דהוה בי' נשיו קם קמי' מה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כיון דאמר ולא זכר שר המשקים מהו וישכחהו אלא וישכחהו אתר דאית בי' שכחה ודא הוא קץ דסטרא דחושך, שנתוים ימים מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית בי' זכירה:
2
ג׳ונראה לפרש עפ"י מ"ש הזוה"ק בטעם טומאת מת דמת ישראל מטמא ומת גוי אינו מטמא [היינו באוהל] משום דכל מקום שהי' שורה קדושה עליונה ונתרוקן מהקדושה שורה בו לעומתו כחות חיצונים, וע"כ ישראל שהי' בו נשמה קדושה, כשנסתלקה שורה במקומה כחות הטומאה דוגמתה, משא"כ במת גוי:
3
ד׳והנה כבר אמרנו מה חטא הי' ליוסף שעשה השתדלות ע"י שר המשקים הלא כך הוא מנהגו של עולם לעשות השתדלות ולהתפלל להשי"ת שיצליח בהשתדלותו, וכן כתיב וברכך ה' בכל אשר תעשה, ובספרי יכול אפי' יושב בטל ת"ל בכל אשר תעשה, ונראה משום דהנה הכל תמהו מדוע בכל כ"ב שנה שפירש יוסף מאביו למה לא הודיע לאביו להחיות את נפשו ואין לך כיבוד אב גדול מזה, והרמב"ן נתן טעם משום שידע שזה דרך נכון שיתקיימו החלומות, ואינו מספיק דבהדי כבשי דרחמנא למה לו, ולא הי' לו להניח מצות כיבוד אב בשביל זה, ועוד אחר שמלך למה לא הודיע תיכף לאביו, אך הטעם פשוט עפ"י מה שפירש רש"י שיצחק הי' יודע שיוסף חי ולא גילה ליעקב משום שאמר הקב"ה אינו מגלה לו ואני אגלה לו, זה הטעם עצמו הי' ליוסף שלא הודיע לאביו, שאמר אם הי' ברצון הקב"ה שיהי' הדבר נודע ליעקב הי' מגלה לו, ואם הקב"ה רוצה שיהי' בלתי נודע ליעקב בודאי כך טוב, וזהו תכלית מדת הבטחון כמו שביאר בחובת הלבבות שלא יהי' בוטח שבודאי ישתנה הדבר לטובה אלא יהי' מאמין ובוטח בהשי"ת שבודאי חפץ להטיב לבריותיו יותר ממה שהם חפצים להטיב לעצמם וכל מה שהשי"ת עושה עמו הכל לטוב לו אף שהוא איננו יודע ורואה את הטובה, ואילו הי' יודע הי' בעצמו בוחר בזה, ובאמת זה מדה טובה שאין כמוה כמו שביאר הרמב"ן בספר האמונה והבטחון, וע"כ אנו מתפללים בעבור אבותינו שבטחו בך, כי זהו הגדולה שבזכותם, ויש לומר דמה שאבות הם המרכבה ועליהם הי' שורה שם ה' מחמת מדה זו היתה כי אף שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואלמלי הקב"ה התוכח עם האבות לא הי' יכולין לעמוד בתוכחתו, ואין הקב"ה שורה באתר פגום, מ"מ מחמת מדה זו מדת הבטחון שהי' מסורים בכל בחינתם להשי"ת, אף בדבר הבלתי מובן להם ובלי חשבון כמרכבה הבטלה לרוכב, לעומתם השי"ת הי' שורה עליהם ממש כמו נשמה בגוף להבדיל, וכן יוסף הי' מרכבה כנודע, והכל מחמת מדת הבטחון, והוא נקרא דרגא דאית בי' זכירה:
4
ה׳ולפי האמור יובן אשר מה שעשה השתדלות ע"י שר המשקים, הי' לא לפי מדת בטחונו שלפי מדת בטחונו בהשי"ת עד שלא רצה להודיע לאביו כנ"ל, לא הי' לו לעשות השתדלות מאומה, אף שלאדם אחר אין זה נחשב חטא וכך מנהגו של עולם, אבל עכ"פ איננו לפי מדתו, שלפי מדתו לא הי' צריך לעשות השתדלות מאומה, וכמו שהשיב יעק"א ע"ה לרבקה בשעה שאמרה לו דבר הברכות הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, ובמדרש עשו אחי איש שעיר גבר שדין כד"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמ"ש כי חלק ה' עמו, ופי' שאנכי איש חלק ואינני צריך לעשות השתדלות להשיג הברכות, כי אם ברצון השי"ת שאשיג הברכות בודאי אשיגם בלי השתדלות, ואם לא אשיגם בודאי כך טוב לפני כי באשר אני חלק ה' השי"ת בודאי יעשה הטוב לפני, ככה הי' לו ליוסף לחשוב, וע"כ במה שעשה השתדלות שהוא היפוך הבטחון נסתלק ממנו שם ה' השורה עליו כנשמה בגוף כנ"ל שהוא דרגא דאית בי' זכירה, ולפי טעמו של זוה"ק בטומאת מת ישראל, יש לומר שכעין זה הי' בכאן שלעומת שם ה' שנסתלק ממנו בא לעומתו כח חיצוני, והיינו הא דבזוה"ק אתר דהוה בי' נשיו קם קמי' וכו' אתר דאית בי' שכחה ודא הוא קץ דסטרא דחושך, ובודאי איש אחר שעושה השתדלות אין שורה עליו אתר דאית בי' שכחה, כי לפנים לא הי' שורה עליו שם ה' דרגא דאית בי' זכירה לפי מדת הבטחון, והוא כענין מת גוי שאינו מטמא כנ"ל:
5
ו׳ולפי האמור יובן הטעם שהי' העונש להתמרק עוד שתי שנים דכתב הזוה"ק דתב דרגא לדרגא דאית בי' זכירה, היינו שנה אחת לדחות את כח החיצוני דרגא דאית בי' שכחה, ושנה אחת שישוב עליו דרגא דאית בי' זכירה, וכמו שאמרנו במק"א לפרש דברי המדרש חטאו בכפלים ולקתה בכפלים וכו' היינו עפ"י מה שכתב כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברות אשר לא יכילו המים, זהו הענין חטאו בכפלים לא די שעזבו את המקור מים חיים היינו שנסתלק מהם הקדושה אלא עוד חצבו להם בורות נשברות שהכוונה שנשתאב בקרבם כחות רעות, וע"כ לקתה בכפלים, אחד למרק ולהדחות כחות הרעות ואחד כדי להשיב עליהם את הקדושה וכענין זה הי' ביוסף:
6
ז׳וישלח פרעה ויקרא את יוסף וירצהו מן הבור וגו' ויש להתבונן מאי אשמעינן הא דוירצהו מן הבור שהרי שם הי' נתון ובודאי משם הרצהו, ונראה לפרש ששפלותו הי' בדיוטא התחתונה והי' נכנע מאד זה גרם לו לעלות לגדולה כ"כ ועומק רום לפי עומק תחת, וכענין ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שתפילה נקראת קשת דכמו הקשת כל כמה שנמתחה לאחור ביותר, כך מורה החצים לפנים ביותר, כך התפילה באותה מדה שהוא מיצר ונכנע כך הוא עולה למעלה למעלה, עכ"ד, וכן מלחמת החשמונאים עם היוונים נקרא בכתוב קשת כי דרכתי יהודה לי קשת, כי אז היו בתכלית השפלות והצרה עד שהתפרץ כחץ מקשת, ומסרו נפשם על קידוש השם, ע"כ זכו נמי למדריגה גבוה מאד, כמו שנראה ממנין ימי חנוכה שהם שמונה שמורה המספר שהוא על הטבע, וכן הנס נעשה בשמן ששורשו בחכמה וע"כ מקום ששמן זית מצוי חכמה מצוי' בהם:
7
ח׳ויגלח משום כבוד מלכות, פי' כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאל"ה לא הי' מסיר ממנו ההכנעה כמו מרדכי ששב לשקו ולתעניתו, עכ"ד, ונראה עוד לומר דהנה יש לתמוה מדוע הוטב הפתרון שפתר יוסף בעיני פרעה ועבדיו יותר מכל פתרון של החרטומים, והרי הם לעולם נמשכין אחר השקר ולא אחר האמת, ויש לומר שיוסף התירא מזה והי' עצתו לחלוק לו כבוד מלכים וידוע דכבוד מוצאו מהקדושה דהסט"א מנוולא הוא כמ"ש הזוה"ק, מה גם כבוד שחלק לו יוסף, כי הכל לפי המכבד ולפי המתכבד כמו שאמרו הכל לפי המבייש והמתבייש, וידיעת הפכים אחד, ובאמצעות הכבוד המשיכו להיות נמשך אל האמת והוטב בעיניו ובאמצעותו הוטב בעיני עבדיו:
8
ט׳ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות, נראה דהנה חמש הרגשות באדם כידוע, וצדיק הוא שכלל חמש הרגשותיו מיוחדים לשמים, וע"כ הוא מחבר שמיא וארעא, והנה בזוה"ק שבנימין הי' ממלא מקום יוסף והי' צדיק יסוד עולם, ובנימין נקרא צדיק דלתתא ויוסף צדיק דלעילא, וזה שרמז לו יוסף שיודע ומרגיש מעלתו וכאלו נתן לו תודה על שמילא את מקומו:
9
