שם משמואל, משפטים א׳Shem MiShmuel, Mishpatim 1
א׳שנת תרע"א פשרת שקלים
1
ב׳כי תקנה עבד עברי, כ"ק אאמו"ר זצללה"ה דקדק למה כתיב כאן לשון עברי בשינוי לשון מכל התורה דכתיב בלשון ישראל, ואמר הוא זצללה"ה דהנה בזוה"ק אמור בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם מאי קא בעי הכא אלא לאחזאה חכמתא מעבר הנהר מעולם אלא ההוא נהר עולם איקרי, ושם עברי הוא ע"ש עבר הנהר ושם ההוא מורה על מהות ישראל שהם מפנימיות ומעולם החירות, ולכן לא נמצא אצל עבד עברי שיעבוד לעולם אחר שהוא בעצם מעולם החירות ואף שבעוונותיו נתקלקל ונתגלגל עליו שיהי' עבד, הוא רק בשש שנים שהם שש הקצוות, אבל בשביעית שהיא הפנימיות שב ובא למקורו עולם החירות, ולכן נאמר פה בלשון עברי משום שזה מורה טעם המצוה הזאת עכתדה"ק, ולפי"ז יש להוסיף עוד מה שדווקא גנב נמכר בגניבתו אבל לא גזלן וכדומה דהנה מרע"ה כשראה בישראל דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראוין להגאל, והוא כעין מ"ש המהר"ל ז"ל דהטעם שמרע"ה ידע מעלת ישראל שהם פנימיים ומעולם החירות, ולהם אין ראוי שיעבוד, אך אחר שראה בהם דלטורין ויצאו מהפנימיות לכך אמר אכן נודע הדבר שהם משועבדים, ומעתה יש להבין החילוק שבין גנב לגזלן, דגזלן אף שעובר עבירה אבל אין משתמש בעבירה זו במעלת ישראל, משא"כ גנב שהוא משתמש במעלת ישראל, שהיא סוד ופנימיות והוא לוקח המעלה ההיא להעבירה שעושה, וזה הטעם שרוב גנבי ישראל, דעכו"ם סתמן מיפעי פעי כמבואר בעירובין והוא היפוך הסוד והבן, ולכך בשביעית יוצא שאז נתגלה עולם החירות וכנ"ל, ובזה יש להבין ענין נרצע שדוקא ביובל יוצא, דאחר שאומר לא אצא חפשי א"כ לא נתעורר בשביעית לכך עובד הוא עד היובל כיון שעוד לא יצא מהחיצוניות, ובזה מדוקדק לשון הכתוב שאומר העבד אהבתי וגו' את אשתי ואת בני, אף דאמת שאין זה אשתו והבנים אינם בניו, רק באשר שבחיצוניות נראה שזו אשתו והבטם נראים כבניו, אבל בפנימיות אין לו שום קשר והתחברות עמם, והתורה אמרה האשה וילדי', אבל לא אשתו ובניו, והוא שקרא אותם אשתי ובני הוא מורה על עצמו שעדיין נמשך אחר החיצוניות, ע"כ ועבדו לעולם, אך ביובל יצא דיובל מרמז ליובל הגדול דהחיצוניות כלה ונכלה בהכרח וכמ"ש הרמ"ע מפאני גיהנם כלה והם אינם כלים שהרשעים ישארו ויתקנו, דגיהנם הוא חיצוניות וגיהנם העליון הוא מזיעתן של חיות וגיהנם התחתון בחי' אחרונה צואה רותחת, דענין צואה הוא דפנימיות המאכל נתקבלו לחלקי הזן וחיצוניות המאכל נדחו, והמכונים בצואה רותחת בגיהנם הוא הזוהמא מהחיצוניות, וזהו תהי' כלה והם בעצמם לא יהיו כלים כי יהיו נזדככים ע"ש, וביובל שהוא רמז ליובל הגדול נדחה החיצוניות לגמרי בהכרח לכך ביובל יצא:
2
ג׳ויש לומר דענין זה הוא ג"כ שבת, דהנה החטא הידוע הוא כעין גניבה שהוא יוצא מהמוח והוא פנימיות וכעין הי' בהם דלטורין כנ"ל ולכך כמו שהעבד עובד בשש כן צריך האדם לעבוד בששת ימי המעשה כאמור ששת ימים תעשה מעשיך, וכדרך שאמרו במדרש בראשית עשאו עבד מכודן בפ"ע אי לא לעי לא נגים וכמו שהעבד תחת השעבוד אצל אחר, כן האדם עבד לעצמו ומזה נתהוה כל הדוחק שיש לאדם בפרנסתו הכל לעומת חטא הזה וכמו שכל גלות הכללי בא עבור חטא הזה כמ"ש האר"י ז"ל בפסוק כי גר יהי' זרעך שכל הגרות והגלות והשיעבוד הוא מחמת חטא הזרע, כ"כ שיעבוד הפרטי שיש על כל איש ואיש בטרדת מזונותיו הוא ג"כ מחמת חטא הזה, אך התיקון לזה הוא שבת דשבת היא יומא דנשמתא שהיא פנימיות לכך יוצא, כעין שנאמר ובשביעית יצא לחפשי חנם, והוא רק דוקא אם האדם רוצה עכ"פ להטהר מעונותיו ואם לאו אינה מועילה לו השבת, וכמו בעבד עברי שאם אומר לא אצא חפשי אינו יוצא:
3
ד׳ובזה יש להבין הירושלמי בשקלים כל העובר כל דעבר בימא יתן, דהנה משקלים עושין קרבנות ציבור ובקרבנות אמר המדרש ע"ז הפסוק רעיתי מלשון רוענו זונינו ופרנסינו שכביכול ישראל מזיינין ומפרנסין להקב"ה, והוא רק מצד מעלת ישראל שהם פנימיים ומעלתם גבוה מאד, והיא הבחינה של עברים, דהיינו מעבר הנהר וזהו עברו ים דמחמת שהם עברו הים והם למעלה מהים ים התחתון וים העליון ומצד זה הם באין למעלה הזו לעשות קרבנות ציבור וזהו דעבר בימא יתן השקלים לקרבנות ציבור:
4
ה׳לכפר על נפשותיכם, הקשה אאמו"ר זצוקלה"ה הא אין הכפרה אלא בדם ואמר הוא זללה"ה דהשקלים מועילים שיוחזר להכלל ישראל דמצד העוונות נדחה מהכלל ישראל, וכמ"ש כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם דא"י אינה מחזקת עוברי עבירה כמו כן כלל ישראל ובזה הוחזר לכלל ישראל עכתדה"ק, וצריכין להבין הענין האיך ע"י השקלים באין לכלל ישראל אחר שעדיין לא נתכפר עד שיוקרב הדם, והנה להבין ענין שקלים נראה דהנה אמרו ז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל והקדים שקליהם לשקליו, ויש לפרש דהנה אמרו ז"ל כמין מטבע של אש הראה הקב"ה למשה ואמר לו כזה יתנו נראה לפרש דכסף הוא אהבה מלשון נכסוף נכספת, והוא של אש היינו שלא להיות האהבה בקרירות אלא רשפי' רשפי אש שלהבתי', והיינו דהחטא הוא שנתקרר בעבודה לכן צריכין ליקח א"ע נגד זה בחמימות ובאש לעבודת הש"י וזהו כפרה ותיקון על התקררות זהו ענין שקלים, וזהו שאז"ל הקדים שקליהם לשקליו דבעמלק כתיב אשר קרך בדרך ופירש"י צננך והפשירך מרתיחתך שהיו כל או"ה יראים מישראל בא זה וקירר אותם, והפירוש בזה דאם האהבה אצל ישראל להקב"ה כראוי להם רשפי' רשפי אש, אז האומות יראים מהם, כמ"ש והי' בית יעקב אש בכן או"ה יראים מהם, כמו מי שמתירא לקרב אצל אש שלא יכוה וכאשר רפו ידי ישראל מהתורה בכן הי' בכחו של עמלק לקרר אותם לגמרי ועי"ז יש מציאות לאו"ה להלחם נגד ישראל, והתיקון בזה לגמרי יהי' רק לעתיד שיהי' הכסא שלם והשם שלם, ובכחו של עמלק בא המן ימ"ש להתגבר על ישראל ואמר ישנו עם אחד ובמדרש שבא לומר שישראל ישנו מן המצוות, ולכך אמר השי"ת תקדים שקליהם לשקליו, שבכל שנה ושנה נתעורר הכח ההוא לעורר האהבה ברשפי אש להשי"ת ובכח ההוא התגברו ישראל על המן ימ"ש, ומעתה מובן האיך באין ע"י שקלים לכלל ישראל דצורת ישראל היא שמשתוקקת ומתרפקת על דודה באהבה כידוע ובכן אף אם האדם עושה כל המצות ואינו עושה אותם בחמימות עדיין הוא מחוץ מכלל ישראל ומצד השקלים שהוא מטבע של אש רשפי אש שלהבת יה בחמימות נעשה מחובר לכלל ישראל:
5
ו׳בירושלמי שקלים פ"ב הלכה ג' פלוגתא על מה באו השקלים, וז"ל לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל חד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין, ר' יהושע בי רבי נחמי' בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יתן כל אחד עשרה גרה ר' ברכי' ר"ל בשם רשב"ל לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף כו' ונפל לכאו"א מהם טבעה לפיכך יהי' כאו"א נותן שקלו טבעה, ע"כ, לפי הנראה דמ"ד שחטאו במחצית כו' סובר שהוא לכפרה על חטא העגל ומ"ד לפי שמכרו כו' סובר שהוא לכפרה על חטא מכירת יוסף, והענין בזה י"ל דמ"ד הראשון סובר דהחטא הי' שנתנסו אם יעמדו בלא השכל כי השטן הביא חושך וערבוביא לעולם, והיו צריכין לעמוד בזה בלא שכל וזהו חטאו בשש, דהוא גופו של אדם שש קצוות מדות של אדם כנודע וע"ז באה כפרת השקלים, ומ"ד הסובר דהוא לכפרה על חטא שכנגד השכל דמכירת יוסף היתה בשכל רק שהי' עיוות הדין שהי' להם לשפוט בשכלם כראוי והי' עיוות הדין אבל הי' בשכל וא"כ הי' החטא בשכל, והנה אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם אמת וצדק, ובזה יש להבין מה שבענין שקלים יש שני סוגים אחד המספר ואחד שיהי' דווקא טיבעא מטבע של כסף, דמצד המספר הוא כנגד העגל שש שעות כמ"ש בירושלמי ומה שהוא דוקא כסף דהמהר"ל כתב ובכל מאודך זהו השכל דלבא בכסא תלי והאהבה של אדם שוכבת בה ומצד זה נקרא כסף, וזה הפי' במשנה בכורות כל הקדשות נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים שדוקא בכסף יע"ש, והוא מטעם זה והבן כל זה, ובזה יש להבין מאמרם ז"ל שאמר הקב"ה תקדים שקליהם לשקליו של המן, דהנה אז בימי המן הי' החטא בשניהם שנהנו מסעודתו של אותו רשע והשתחוו לצלם א"כ הי' החטא בהגוף ושכל, ולהנ"ל היו השקלים שפיר כפרה ותיקון על שניהם הגוף והשכל כנ"ל והבן:
6
ז׳להבין למה לא נזכר בתורה השקלים רק אם יהי' מנין לא הקרבנות, הנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר דכמ"ש בזוה"ק טעם השקלים מחמת שישראל הם פנימיים ושם ברכה שורה ואם באו במנין בא התגלות ושם אין ברכה ממילא יוכל לשלוט ההיפוך נגף ח"ו, כמו כן בבריאת העולם שהי' בר"ה בהעלם שזהו הרת העולם ובניסן בא מההעלם אל הגילוי, ובכל שנה ושנה כשבא ניסן בא ונתעורר ענין הבריאה מההעלם אל הגילוי, אם כן יוכל לשלוט ההיפוך מהברכה ח"ו לכן אמרה תורה חדש והבא קרבן, א"כ היא היא ענין שקלים שבמנין וענין קרבן, עכתדה"ק, ולי נראה להוסיף בזה וקצת בענין אחר דהנה בר"ה איתא בזוה"ק בשלח שצריך אדם להיות בתוך הכלל כי זה הוא סוד ר"ה בתוך עמי אנכי יושבת, ובפסח שהוא זמן גאולה אז משגיחין על כל אדם בפרט בפ"ע כמ"ש רש"י נצבים דגאולה כאלו הקב"ה אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בנ"י, א"כ צריך להיות כל אחד ראוי לעצמו ואף שבניסן נגאלו בחסד ולא הי' משגיחין אם הם ראויים כמ"ש ואת ערום וערי', אבל עכ"פ צריכין הי' לרצות לצאת והראי' אותן שלא רצו לצאת מתו בג' אפילה, וא"כ היה כענין מנין, לכן אמרה תורה חדש והבא קרבן:
7
ח׳ויען כל העם כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ולאחר כריתת הברית כתוב ויען וגו' נעשה ונשמע, להבין שינוי הלשון בזה נראה דהנה רש"י פי' שפרשה זו קודם מ"ת נאמרה וכן הוא במכילתא שהי' בה' בסיון ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות, והרמב"ן הביא דעת אחרת ממכילתא שאמר בו ביום נעשו כל המעשים ופי' הרמב"ן בו ביום לאחר מ"ת וכתב שלזה שומעין שאומר כהלכה והנה דברי הרמב"ן קשה להבין הלא מצינו בכמה מקומות בש"ס ובשאר מאמרי חז"ל שאמרו ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולשיטת הרמב"ן אי' מצינו שאמרו כן אם לא בפרשה הזו ולדידי' זה אחר מ"ת הי', ולדברי הרמב"ן צ"ל שהכתרים שקשרו להם המה"ש היו ג"כ אחר מ"ת ואין זה במשמע, ועו"ק מה שסיים לזה שומעין שאמר כהלכה הלא הלכה מפורשת להיפוך שישראל נכנסו למ"ת במילה וטבילה והרצאת דמים, והרצאת דמים הלא רק בזאת הפרשה מפורשת, הרי דקודם מ"ת נאמרה כדעת רש"י, ועו"ק מדברי המדרש ויקרא פרשה ט' בפלוגתא אי בני נח קרבו שלמים מתיב ר"א לריב"ח. וישלח את נערי בנ"י וכו' ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים עיי"ש הרי דקודם מ"ת הי', וסוגיא זו איתא גם בזבחים על קודם הקמת המשכן אבל במדרש איתא על קודם מ"ת ומוכרח דכל הפרשה היא קודם מ"ת, ובאמת שלא אבין מנא מוכרח לומר בדברי ר' יוסי ברי' שאמר בו ביום נעשו כל המעשים שפירושו אחר מ"ת, ויהי' קשה קושיות הנ"ל מנעשה ונשמע, ומהרצאת דמים, אימא דבו ביום קאי על יום ד' בחודש דלת"ק הפרשה דואל משה אמר נאמרה בד' בחודש והרצאת דמים הי' בה' בחודש כפשטו דקרא ויבוא ויספר ויאמרו ויכתוב ואח"כ וישכם בבוקר, דמשמע יום המחרת, ור"י ברי' סובר דבו ביום היינו שהכל הי' בהשכמה ביום ד' בחודש, ויותר יוצדק הלשון דבו ביום היינו היום דאיירי בי' עד השתא שהוא רביעי בחודש, מלומר דבו ביום קאי על מ"ת שעדיין לא איירי בי', ולדברי כולם הפרשה קודם מ"ת נאמרה:
8
ט׳ומעתה לפי"ז יש להבין שינוי הלשון דהנה יסוד כל המצות וראשיתם לקבל עליו מלכות שמים, והיינו לעשות ככל אשר נצטוה בלי שום התחכמות וידיעת הטעם כמו עבד העושה צואת רבו, ואחת הוא לו אם הדבר נראה בעיניו שטוב ונכון לעשות כן, או להיפוך, מ"מ הוא אדעתי' דרבי' קעביד, וכן צריך להיות בעשיית המצות שאפי' שכלו יגיד לו שאין הדבר נכון ושלא יצמח לו מזה רק רע ח"ו, מ"מ עושין המצות מחמת צואת השי"ת, ואחת היא אם נבין הטעם ואיך זה מביא לאושר האמיתי או ח"ו אפילו נראה בעיני אדם להיפוך, מ"מ עושין מחמת ציווי השי"ת, וזהו מחמת הביטול האמיתי שישראל בטלין להשי"ת שאין להם בחי' עצמם כלל, וכמ"ש דהמע"ה נפשי כגמול עלי אמו, ואיש אשר אלה לו מותר להסתכל ולהשיג טעם המצות, כי אפי' אם ח"ו השכל יטעה אותו לחשוב שאין זה נכון לא יטה מני הדרך באשר יודע היטב שבאמת זהו הדרך הנכון ותולה החסרון בעצמו שאיננו מבין, אבל איש שאיננו כ"כ דבק, יותר טוב לו שלא ידע שום טעם ויעשה הכל בתמימות גמורה, כי באם ידע טעמו של דבר פן יטעהו השכל וע"כ תיכף כששמעו ישראל ממ"ת היו יראים לנפשם לומר נשמע פן ואולי אם ישמעו הטעמים אולי יגיד להם שכלם שאינו כן, ופן ח"ו ינטו אף קצת מדרך הישר או אפי' יתקררו מעט לכן אמרו סתם נעשה ולא רצו לידע שום טעם בדבר רק לעשות בתמימות לרצון ה' בלי ידיעת שום טעם, אך אח"כ כששמעו שאמר להם מרע"ה הרי אתם קשורים תפוסים ענובים א"כ שוב לא הי' להם לחשוש פן ינטו ח"ו מדרך הישר ע"י שכלם כי הבינו שכבר נקשרו היטב לרצון הש"ית ואף אם שכלם יורה ויגיד להם ההיפוך, יבינו בטוב ששכלם שקר להם שאינם מבינים בטוב מאמר השי"ת ובין כך ובין כך ישמעו לכן אמרו גם נשמע כי אז כבר מותר לידע הטעם ולחקור בדבר והבן:
9