שם משמואל, משפטים ב׳Shem MiShmuel, Mishpatim 2
א׳ר"ח אדר שנת תרע"א.
1
ב׳בגמ' הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, אדר הוא התחזקות כמ"ש אדיר במרום ה', והנה בכל דבר יש שני קנינים קנין חיצוני וקנין פנימי וכדרך שאמרו הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, ולהקנין פנימי צריכה התחזקות ביותר משום שהאדם רחוק ממנה, וכמו התוה"ק מחמת שהאדם רחוק ממנה כתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו, ונכסים היינו פנימיות דחז"ל אמרו שנקראת נכסים על שם שנכסה מזה ונגלה לזה, והיתה צריכה לכאורה להקרא נגלה, אך מחמת שהעיקר הקנין הוא הקנין הפנימי לכך נקראת נכסים ע"ש שנכסה, והתחזקות היא ע"י שהאדם לוקח א"ע ומקבל על עצמו להתחיל מחדש בכח עי"ז מחליף כח ונתחזק, וזה ע"י שמחה, כי באם יש לאדם שמחה שופע עליו חיות ממקור החיים, וממילא מחליף כח ומשתוקק בכל עת יותר ויותר, והנה חודש הזה שנקרא אדר שמו מורה עליו שהיא עת התחזקות והשתוקקת ישראל לאביהן שבשמים, וזה בלתי אפשר רק ע"י שמחה, וזה שאחז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, דהיינו ע"י השמחה מרבין הקדושה ולכך הצירוף מר"ח אדר שני ההין בראשונה ויוד ואו וידוע דיוד ואו נקראין דכרין ושני ההין נוקבין ועתה בר"ח ההין עולה למעלה והוא בסוד אשת חיל עטרת בעלה והיינו דצורת נוקבא להיות לה השתוקקת לבעלה וכנס"י משתוקקת למעלה ובר"ח אדר מתגברת השתוקקות ישראל לאביהן שבשמים, ועי"ז מעוררין למעלה שיעלה ההין למעלה ובאמת שבכל ראשי חדשים הוא השתוקקות ישראל לאביהן שבשמים ומזה בא התחזקות כנ"ל, והנה האריז"ל כתב דר"ח עולה עד נצח, והיינו בהשתוקקת מעוררין למעלה העלי' עד נצח שהיא מדת הניצוח וחיזוק, ועי"ז מתקיים לנצח וזהו דשלח לי' וסימנא דוד מלך ישראל חי וקיים, וידוע ששמואל הנביא תיקן מדת נצח ושאול פגם בה ולכך לא נתקיימה מלכותו, ובזה נוכל להבין למה חשב שאול את דוד למורד במלכות כשלא בא לסעודת ר"ח, דאחר דר"ח הוא נצח לכן חשב דדוד חושבו שאינו ראוי לסעודת ר"ח ע"י שפגם בנצח ואבד מעלת הר"ח:
2