שם משמואל, משפטים ג׳Shem MiShmuel, Mishpatim 3
א׳שנת תרע"ב.
1
ב׳אמר ר"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ונראה לפרש דהנה במדר"ת מחצית השקל על שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמוסין, ר' יוחנן אמר על שעברו על עשרת הדברות לפיכך יתן כל אחד עשרה גרה, ר"ל אמר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע לפיכך יתן כל אחד מטבע, וכבר אמרנו שלפי הנראה ת"ק ור' יוחנן סברו שמחמת חטא העגל הוצרכו לשקלים ור"ל סבר שהוא מחמת חטא מכירת יוסף, ובאמת כי שני אלה הי' בידם, וכן הוא בת"כ ריש שמיני שהוצרכו ישראל לקרבנן בשמיני למילואים שעיר עזים לחטאת לכפר על חטא מכירת יוסף, ועגל וכו' לכפר על חטא העגל, ולפי"ז יש לומר דהני תנאי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
2
ג׳דהנה ידוע דעבודת האבות לא היתה עבור עצמם לבד אלא לסלול דרך גם לזרעם אחריהם וכן יוסף הצדיק כבמדרש יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה לפיכך נגדרו כל הזכרים שבישראל בזכותו, ומובן שהנסיון של יוסף הי' צריך להיות לסלול דרך בפני כל ישראל ואפי' לא מכרוהו השבטים, והי' נתקיים באופן אחר והרבה שלוחים למקום, אך יש לומר דאם היו אז כל ישראל נמשכין אחר יוסף הצדיק והיו דבוקין בו והיו כגופו ממש היו כל ישראל מתוקנין באופן אחר, והיו כולם שומרי הברית בטבע בלי טרדת היצה"ר וכאמרו ז"ל אין תשיקת יצה"ר אלא לקין וחביריו, כי ישראל קדושים וטהורים בטבע, ובנסיון יוסף שלא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו היו כל ישראל נשארים במצב כזה וכמו שכן יהי' לעתיד בב"א, אך באשר היו נפרדים ממנו ולא עוד אלא שמכרוהו ופגמו בצדיק יסוד עולם ע"כ לא הי' יכול להשפיע עליהם כ"כ ממדתו [ועוד יש לומר דאלמלי היו אז כל נפשות השבטים קשורים בו באהבה הי' עולה הנסיון ביתר שאת ולא הי' אבד העשרה טיפין דרך עשר אצבעות ידיו, והיו הם מסייעין אותו והי' להם חלק בנסיונו, וע"כ היו מקבלים גם ממנו ביתר שאת, ולא הי' שייך בהם עוד חטא זה כלל, והי' כענין אנשי כנסת הגדולה שבטלו יצרא דע"ז כ"כ הי' אז בכחו של יוסף הצדיק לבטל יצרא דעריות וכמו שיהי' לעתיד שיתלבן מטינופא כבזוה"ק פ' תולדות, אך מחמת חטא מכירת יוסף לא הי' יכול להשפיע כ"כ] ודי שלאחר עבודה רבה יהי' ביכלתם לעמוד נגד יצה"ר זה:
3
ד׳והנה ידוע דפגם שמירת הברית הוא בכפלים שפוגם במחשבתו כאמרם ז"ל אין קישוי אלא לדעת ופוגם בעשי' לעומת שפוגם למטה פוגם גם למעלה בכפלים, פגם במחשבה העליונה בסוד ישראל עלו במחשבה, והיינו כי ידוע מ"ש המהר"ל שלכן לא נאמר קודם פרשת לך לך שהי' א"א צדיק שבזכותו זכה שיתבחר, דא"כ הי' במשמע שהוא אהבה תלוי' בדבר ואם ח"ו בטל הדבר בטלה אהבה, אלא הבחירה בישראל הוא למעלה מן הטעם ותלוי' ברצון ואין לבקש טעם לרצון, וע"כ אפי' ח"ו ישראל אינם זכאין כ"כ נמי לא נתבטלה הבחירה ועדיין לא זז מחיבתן, אך הפוגם בענינים אלו שהם פגם במחשבתו ובמדת הרצון שלו פוגם נמי למעלה ומטיל פגם בצד מה ברצונו יתברך לישראל כאמרם ז"ל, אלקיהם של אלו שונא זימה, וידוע דשנאה היא היפוך הרצון, וכמו שהוא בכלל כן הוא באדם פרטי שע"י חטא זה איננו נרצה כ"כ, לעומת שאר חטאים שאינם מקלקלים כ"כ את הרצון, ובמה שפגם בעשי' והשפיע במקום שאינו ראוי הוא פוגם למעלה בכנסת ישראל ובזוה"ק (כ"ו.) דכל מאן דמשקר בברית נוקמא דנקמין מיני' האי חרב הוא הה"ד כי תמה עונות חרב מאי טעמא בגין דמאן דמשקר בברית פריש תיאובתא ולא נטיר מאן דנטיר ולא יהיב לאתרי' דהא לא אתער לגבי אתרי' עכ"ל, וידוע דא"י למטה היא דוגמא לכנסת ישראל למעלה, וכמו שנאמר בפרשת עריות כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם שא"י אינה מקיימת עוברי עבירה, מובן שעאכו"כ שכנסת ישראל למעלה אינה מקיימת את פוגמי ברית והיא מקיאה אותו ונעשה נפרד מכלל ישראל, ולפי שכתבנו לעיל כ"א מסתעף מחטא מכירת יוסף:
4
ה׳והנה התיקון לחטא זה צריך להיות נמי בכפלים לשוב להיות נרצה למעלה [שזה א"א בלתי ששב להתאחד בכלל ישראל מקודם], והנה הקרבנות באין לרצות כדכתיב ונרצה לו לכפר עליו, שע"י שמתעורר בעצמו לרחם על נפשו האומללה איך הושפלה בת מלך מרום המעלות לחבוק אשפתות, כי זהו עיקר הקרבן, כמאמר הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה, בזה מעורר למעלה רתמנות כמ"ש וישוב אל ה' וירחמהו, יעתר אל אלקי וירצהו', אבל באם עומד עודנה מחוץ לכלל ישראל מי הוא אשר ערב לבו לחשוב שהוא נרצה מצד הפרט, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו כתיב, ע"כ אין עצה אלא לתקן בראשונה מה שפגם בכנסת ישראל, שישוב להתאחד בכלל ישראל, וזהו ענין מצות השקלים שמוסר כל אחד את כל כחות נפשו הנרמזים בעשר גרה להציבור, כי קרבנות ציבור איננם קרבן שותפין רק ששב הכל כאחד לאחד, וע"כ עומר ושתי הלחם נאכלים ואעפ"י שהכהנים נמי שוקלים אינם בכלל מנחת כהן שכליל תהי' לא תאכל משום שמוסר לציבור, כמבואר במשנה ומפרשים, והוא כענין ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם ובזה הוא שב להתאגד ולהתאחד בכלל ישראל, ואח"כ ע"י הקרבת הקרבנות נעשה נרצה כנ"ל וזהו התיקון בכפלים:
5
ו׳והנה כבר אמרנו שפגם שמירת הברית נמשך מחטא מכירת יוסף שפגמו במדת צדיק יסוד עולם כנ"ל, ויש לומר עוד אשר גם חטא העגל נמשך מחטא מכירת יוסף כי מבואר בספרים שענין חטא העגל שנסחפחו להם כחות רעות בגשמיות וברוחניות, בגשמיות זהו העירוב רב, וברוחניות שהשטן הראה להם דמות משה מוטל במטה וחושך ואפילה לומר ודאי מת משה, אבל ישראל בצד עצמם לא היו ראויין לאותו מעשה, והנה אמרו ז"ל ביוסף הצדיק עין שלא רצתה להנות ממה שאינה שלה תבוא ותאכל בכל הרואה ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דכמו שלא רצה להדבק במה שאינו ראוי לו, זכה לעומתו אשר כחות רעות לא יהיו להם שום כח ושליטה להדבק בו, וע"כ אוכלין קדשים בכל הרואה בלי מחיצה מפני שאין יכולת לכחות הרעות לבוא שמה, כי זהו טעם פסול יוצא חוץ למחיצה, אבל בחלקו של יוסף אין צורך למחיצה אדרבה כחות הרעות בורחין ממנו והוא כעין שבת דכלהו ערקין ואתעברו מינה עכ"ד, ובזה יובן שבלתי חטא מכירת יוסף שהי' ביכלתו של יוסף להשפיע מקדושתו על כל עדת ישראל הי' כל ישראל במעלתו זה שלא הי' ביכולת שום רע להדבק להם ולא היו באין כלל לאותה מעשה, והנה חטא זה הי' נמי פגם בכפלים שע"ז הוא פגם במחשבה וע"כ אין מחשבה מצטרפת למעשה אלא בע"ז כדאיתא סוף פ"ק דקידושין, והוא נמי פגם בכנסת ישראל כמבואר בספרים הקדושים שהיו רוצים למשוך מבלעדי כנסת ישראל, וע"כ נמי צריך תיקון בכפלים והוא ע"י שקלים כנ"ל:
6
ז׳ובזה יובן ענין צורך השקלים במנין ואיך השקלים מכפרים שלא יהא נגף, כי איתא בזוה"ק הטעם ששולט נגף ע"י מנין משום דברכתא לא שרייא במנינא כיון דאסתלק ברכתא סטרא אחרא שרייא עלי' ויכיל לאנזקא עכ"ל, ולפי דברנו הנ"ל דליוסף לא יכיל סטרא אחרא לשרייא עלוהי, והיינו טעמא דאינן מתייראין מעין הרע, וא"כ אלמלא חטא מכירת יוסף כל ישראל נמי הוו קיימין בהאי דרגא דילי' כנ"ל ע"כ להכפרה ע"ח מכירת יוסף צריכין לשקלים ובזה מסלקין כח הסטרא אחרא ושוב לא יהי' בהם נגף בפקוד אותם:
7
ח׳קיצור הדברים דהכל מודים דשורש החטא הוא מכירת יוסף, ומזה נמשך פגם ברית ומעשה העגל ונגף שע"י מנין, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומתוקן ע"י השקלים כנ"ל:
8
ט׳ובזה יובן מאמר הש"ס הנצב פתח דברנו עתיד המן לשקול על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו דהנה המן אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, והלשון מפוזר הוא שהם מפוזרים זה מזה מכח הגלות כבמדרש ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, אבל הרשע ההוא הוסיף לומר ומפורד היינו שהם נפרדים משורשם שהוא כנסת ישראל, ויתבאר עפ"י דברי הזוה"ק ח"ג (קנ"ח.) בפסוק ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה, לכה, לך מבעי לי', מאי לכה, אמר נזרז גרמן לההיא דרחיף בגדפוי עלייהו לההוא דשמי' כה, ועתה לכה נגח קרבא בההוא כה, ועתה לכה כד"א ועתה לשלל מואב אמר עד השתא לא הוה בעלמא מאן דייכול להו בגין ההוא פטרונא דאית להו השתא דשעתא קיימא לכה נעביד קרבא, ובג"כ כל עיטא דההוא רשע לכה הוה דכתיב ואנכי אקרה כה אעקר לההוא כה מאתרי' ותרווייהו בעיטא בישא הוו כד"א על ה' ועל משיחו ולא ידעו דהא לבתר האי כה אעקר לון מעלמא, עכ"ל, והנה המן באשר ידע כל זה חשב כי עתה ישראל הם נפרדים מכנסת ישראל באשר ידוע שישראל בבבל נשאו נשים נכריות ופגמו בשמירת הברית, ונתרחקו ונפרדו מכנסת ישראל, יהי' ביכלתו להתגבר עליהם, וכל אלו הרשעים אומרים שוטים היו הראשונים ועצתו תהי' טובה מעצתם, ובלעם הי' יודע דכל עוד דההוא דרחיף עלייהו דשמי' כה דרומז לכנסת ישראל קאים אי אפשר לו להזדווג להם והי' עצתו לעקר בראשונה לכנסת ישראל ח"ו, והמן בראותו מאי דסליק בי' דכנס"י עקר לי', חשב מחשבה אחרת שע"י שפגמו כנ"ל הם מופרדים מכנסת ישראל ועי"כ יהי' ביכלתו לשלוט עליהם:
9
י׳והנה אמרו ז"ל מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליי' ח"ו, מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר או מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ויש לומר שחטאים האלו נמשכים מחטא נשים נכריות, הגם כי רק מעט מעט מהעם שחטאו בזה כמבואר בכתוב מ"מ בגללם הוטל פגם בהכלל כולו, וכעין שאמרנו לעיל שמחטא מכירת יוסף נמשך חטא העגל שנספחו להם כחות רעות מבית ומבחוץ, כן מחמת פגם נשים נכריות שפגמו בברית נספחו להם כחות רעות מבית, ונבוכדנצר מבחוץ, והטעו להשתחוות לצלם כי איתא בספה"ק וכן הוא בתוספות שלא הי' ע"ז להדיא, וכן מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע נמשך נמי מפגם הנ"ל שבני בקתא חדא נינהו, ומבואר במדרשות מה היתה כוונתו של אחשורוש שהוא להמשיכם לזנות רח"ל, ומעשה ושתי לעד, ובזה הכח הי' המן חושב להתגבר עליהם ורצה לקנותם מאחשורוש, אבל הקב"ה הקדים שקליהם לשקליו, והיינו כמו שכתבנו לעיל שענין שקלים לעשות כולם אגודה אחת לעשות רצונו יתברך בלב שלם ובזה הם שבים להתאחד לחסות תחת כנפי כנסת ישראל, ומצות שקלים היא מצוה והבטחה לישראל שאף שיהי' איך שיהי' והחיצוניות נתקלקל אצלם מ"מ הפנימיות שלהם ישאר לעולם קיים, ואם ישובו לעשות אגודה אחת כנ"ל יתפשט כח הפנימי שלהם עד שישובו לכנסת ישראל, וכענין שאמר הכתוב בעבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם שפנימית היהודי הוא מעולם החירות ורק בחיצונית נתקלקל וגנב או קנה אדון לעצמו, ע"כ א"א שיהי' עליו שעבוד יותר משש שהשעבוד אינו אלא בחיצוניות וכשהאיר שביעית שהוא נקודה הפנימית ממילא נפסק השעבוד ושב לכלל ישראל שהיא מדה השביעית כנודע, כן פירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, וכבר אמרנו שמעין זה הוא בכל שבת ששת ימים תעבוד כבמד"ר ריש בראשית עשאו עבד מכודן לעצמו דאי לא לעי לא נגיס ובשבת שהיא יום השביעי שנפתחה הפנימית שב לכלל ישראל רזא דאחד ע"כ כאלו כל מלאכתך עשוי', וזה עצמו מעוררין ע"י השקלים, וזה הקדים שקליהם לשקליו:
10
י״אובזה יובן הטעם שמקדימים וקורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח אדר ולא סגיא לי' בר"ח, כי שבת בלא"ה רזא דאחד ונפתתה הפנימית וכל ישראל באין לחסות בצל כנפי כנסת ישראל ע"כ אז הוא זמן להתחיל בשקלים:
11
י״בבפייט של שקלים גזלתי שקלי מתת כופר נפש, ואינו מובן אנה נמצא שישראל לא רצו ליתן שקלים, ובימי עתליהו המרשעת ובני' לא היתה המניעה מישראל רק שהמרשעת בטלה עבודת בהמ"ק כמ"ש הרד"ק שם, אבל מה פשעו ישראל בזה, ונראה עפ"י מ"ש הזוה"ק ריש ויקרא שאפי' חייבון דבהון [היינו בזמן בית ראשון] הוו ידעו גו אתוון והיתה השגתם גדולה מאד, ומהשגה נמשכה אהבה, כי בינה נקראת נועם כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו, וכמ"ש טעמו וראו כי טוב ה', אך הם השתמשו באהבה הלז לחיצונית, וזה נקרא גזל, וכעין מ"ש הזוה"ק או מצא אבידה וכחש בה דקאי על נשמה עיי"ש, וזה גזלתי שקלי כי זהו הענין שקלים שהוא כסף מלשון נכסף נכספת שהיא אהבה וכמין מטבע של אש הראה לו וכבר כתבנו במק"א שהוא להורות על האהבה הגדולה רשפי' רשפי אש שלהבתי', וכאשר לקחו אהבה לחיצונית זהו גזלתי שקלי, ובזה תוכחת מוסר לכל איש שישמור עצמו מאד בזמנים המקודשים ובש"ק שבהם נפתח היכל האהבה, שלא ישתמש לאהבה חיצונית, והבן:
12