שם משמואל, נשא ג׳Shem MiShmuel, Nasso 3
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳ענין ג' מחנות לוים, וכבר אמרנו בפ' במדבר שענין לוים לקשר את ישראל באביהן שבשמים, ויש להוסיף בה דברים דהיינו ענין ג' מחנות שיתקשרו בגוף ונפש ושכל, קהת עבודת הקודש עליהם וטועני ארון שהיא התורה שכולה שכל, גרשון נושאי היריעות שהם המשכן כאמרם ז"ל משכן קרוי משכן ואין הקרשים קרואים משכן והמשכן הוא בנפש ותוכו רצוף אהבה שהוא התלהבות שבלב מכחות הנפש, מררי נושאי הקרשים שהם נגד הגוף נושא הנפש, ובכח עבודתם שבשיר ששוה בכולם שהוא דביקות ממטה למעלה המשיכו את ישראל אתם להתקשר ולהדבק בשורשם, זה בשכל וזה בנפש וזה בגוף:
2
ג׳והנה סמוך לו פרשת שלוח טמאים מן המחנה, ויש לומר שג' מחנות, שכינה, לוי', ישראל, הם נמי נגד גוף ונפש ושכל, שכל איש ישראל ישר הולך יש לו הארה אלקות בכל ג' אלה, אך מי שעושה מעשים טובים ולימוד התורה רק עפ"י סדר טבעי בקרירות רוח בלי חיות ובלי התלהבות, זה לאות שהוא בלתי כח הנשמה שהיא ממקור החיים מוצאה, וזהו שבזוה"ק בכחך דא נשמתא ובהעדר כח הנשמה מזדווג לו כח רע לעומתה, וזהו ממש כענין ט"מ לפי טעם הזוה"ק ומשתלח ממחנה שכינה שדוגמת הנשמה שבאדם, ומי שהוא חוטא, וביותר בפגם ברית ר"ל, וברמב"ם שעושה מצוה וטורפין לו בפניו שכבר פרשנו שהסט"א חוטפין אותם מלשון טרף טורף יוסף, זהו דמיון זבים שכח הולך לאיבוד כידוע בטבעיים ומשתלח ממחנה לוי', שלוי' הוא לשון חיבור ובמקום חיבור הקדושה שנאבד ממנו נתלוה עמו חיבור הסט"א ומאחר שהסט"א יש להם חיבור עמו למצוץ את לשד חייתם א"א לו להיות לו חיבור ודביקות קדושה, ומ"מ עדיין יש לו מקום התעוררות מצד הכלל, כי לעולם אין הקב"ה מואס בתפילתן של ציבור וכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם, אעפ"י שהם טמאים שכינה עמהם, וזהו מצד מעלת כלל ישראל, אך מי שפורש בכללו מעדת ישראל הכשרים, או חטא לה"ר ומשלח מדנים בין אחים שפוגם בכנס"י, וכן פגם הברית שהפגם מגיע לכנס"י כידוע ליודעים זהו דמיון המצורע המשתלח חוץ משלש מחנות, ובלתי שיתעורר מעצמו בתשובה אין לו לקוות התעוררת מצד הכלל, וסמיך לי' פ' התשובה שאף איש כזה אל יאמר ח"ו נואש, ולעומת ג' אלה הם ג' חלקי התשובה עזיבת החטא להבא שלא יוסיף לעשות מעשים מכוערים זהו תיקון פגם הגוף, חרטה הוא במחשבה הוא תיקון פגם השכל, ווידוי דברים הוא תיקון פגם הנפש שהדיבור מתיחס לנפש שהוא חיבור גוף ושכל כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ומתרגמינן לרוח ממללא, וא"כ בתשובה שהיא כוללת ג' דברים, עזיבת החטא חרנוה ווידוי מתקן ג' חלקי האדם שהם גוף ונפש ושכל:
3
ד׳ויש לומר שג' תיקונים אלו הם בכל שבת, ערב שבת הוא תיקון פגם הברית כידוע בסה"ק, והוא תיקון פגם הגוף כנ"ל, שבת דמעלי שבחא שהאדם משליך מעליו כל מחשבת עבודה וכסופין דהאי עלמא וכאלו כל מלאכתו עשוי' בא לעומתו בהשתוקקות הקדושה, וכמו ששמעתי מכ"ק אדומו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר שאמר אזמר בשבחין למיעל גו פתחין, כשהוא עדיין מבחוץ היאך יכול לזמר ואמר שהוא כמו העומד לפני החנות של בושם שקולט הריח ומחמת התשוקה שהוא נדבק אחר הריח הרי הוא כאלו הוא שם ויכול לזמר, וזהו שמסיים דבחקל תפוחין דאינון קדישין וזהו תיקון פגם הנפש, שבת דיממא הוא זכור שהוא במוח והוא תיקון השכל:
4
ה׳ענין סוטה, למה עוד כי נקתה נזרעה זרע, הלא סוף כל סוף עברה על יחוד, ועוד קושיית זוה"ק למה בא ע"י כהן איש החסד, ונראה ליישב עפ"י מאמר כ"ק אבי זצללה"ה בענין סוטה שהעלה אותה למקום גבוה שאם נטמאה לא יכלה לסבול, עכ"ד:
5
ו׳ויש לבאר הדברים עפ"י דברי המדרש ששם י"ה בין איש לאשה ע"כ, ואם הכל ביושר הרי הם דוגמא שם שלם, ובמדרש הארץ מהיכן נבראת תחילה נטל עפר מתחת כה"כ וזרק על המים, ומהם נעשה ארץ, ויש לפרש שזה צירוף שני אותיות י"ה שהוא עלמא דאתכסיא, ובדוגמא זו עפר אשר יהי' בקרקע המשכן על מים קדושים, ובכח שם הקדוש הנמחק על המים מעורר בה את כח שם י"ה עלמא דאתכסיא עולם הנסים. ואם טהורה היא הרי היא כמו ארץ שנבראת כנ"ל וע"כ נתוסף בה כח הבריאה והתולדה ונזרעה זרע, ובאם לאו אין הקדושה יכולה לסבול ובורחת ממנה ונדבק בה מה שהוא לעומתם והוא כענין טומאת מת וכמו שע"י צירוף שני אותיות הנ"ל נבראה הארץ כן כאשר נדבק בה דבר שהוא לעומתם היא נשחתת, ומכח זה צבתה בטנה ונפלה יריכה וכענין שכתב מבטן מי יצא הקרח, ואמרם ז"ל מה ירך בסתר והבן הדברים, וזה שכתב הרמב"ן שאין במשפטי התורה תלוי' בנס כמו זה, והטעם מפני שהוא לעומת שם י"ה עלמא דאתכסיא עולם הנסים, והנה הכהן לא עשה בה שום דינים רק להיפוך שעורר בה כח שני אותיות כנ"ל, ואם נטמאה ופרחה ממנה הקדושה ונדבק בה כח רע לעומתה, זה לא עשה הכהן:
6
ז׳ברש"י למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, נראה לפרש עפ"י מה שאמרנו דענין סוטה הוא מחמת שפרחה ממנה הקדושה נדבקו בה כחות רעות לעומתה, והנה בענין נזיר שהוא מעלה גבוה מאד יש להתבונן, שהרי לפי פשטות הדברים איננו כ"כ דבר גדול שיפריש מן היין והתגלחת והטימאה רק שלשים יום, ומה עינוי הוא זה כ"כ עד שהוא נקרא קדוש וכתיב ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים שהוא מעלה גדולה מן הנביא, אבל הענין הוא עפ"י מה שכבר אמרנו ששלשה דברים האלו הם נוגעים לדברים עליונים מאוד, שערות הם על מוח הראש למעלה מן הכל, טומאה היא טמטום הלב, היפוך חכמה, יין הוא התגלות הנעלם משנכנס יין יצא סוד, וכשהוא פורש מדברים אלו שורה עליו לעומתם בקדושה, וזהו הרואה סוטה בקלקולה מה שאירע לה בשביל שפרחה ממנה הקדושה באו לעומתה כחות רעות שהם משחיתים אותה, מזה יקח מוסר להיפוך לפרוש משלשה דברים אלו אף שנראה קטן בעיניו, מ"מ יבוא לעומתם בקדושה עליונה:
7
ח׳סמיכת פ' ברכת כהנים לנזיר נראה ששלשה ברכות שבברכת כהנים הם ממקום גבוה מאד, וכענין נזיר דכתיב כי יפליא ופלוני אלמוני מתרגם כסוי וטמור וע"ז באו שלשה מצות שבנזיר יין תגלחת טומאה והוא עולם הנעלם ומשם זוכין לברכת כהנים שהיא שלשה ברכות:
8
ט׳והענין מה שהנשיאים השיגו כולם רוח הקודש בסגנון אחד והשוו כולם בקרבנותיהם מה שאין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, עפ"י המדרש ויהי ביום כלות משה אותו יום נמסרו ישראל למשה כמו כלה לחתן, נמסרו פירוש שנמסרו ונתבטלו מכל וכל בדעתם וברצונם ולא הי' להם שום גוון בפני עצמם, כמו דמצינו לענין קידושין משויא עצמה כהפקר, משום זה השיגו כולם כאחת, אבל גבי נביאים מצינו הלשון קבלו נבואתם, שכ"א יש לו גוון שלו, למשל כמו השמש שזורח על הכל בשוה אכן כל גוון מקבל האור כפי גוון שלו, משום זה אין מתנבאים בסגנון אחד, ובשבת יש ג"כ זה הענין בהכנת שבת בא האור לכולם בשוה, וישראל נקראו כלה מלשון כלתה נפשי ע"י התשוקה שיש להם להשבת, ובשבת עצמו כל אחד הוא כפי מדריגתו:
9
י׳ברש"י וימשחם ויקדש אותם שנמשחו ואח"כ הקריבו, הענין הוא דבכל מקום מעלין בקודש, והנה המשיחה בשמן המשחה הביא בהן קדושה, וקרבן נשיאים נמי משך להם קדושה, ואם המשיחה היתה מקודם ואח"כ הקרבת הנשיאים זה מורה שקרבן הנשיאים הוא יותר במעלה עוד משמן המשחה, וזהו שבמדרש פ' צו שקרבן של נשיאים חביב לפני הקב"ה כשני לוחות הברית:
10