שם משמואל, נצבים ד׳Shem MiShmuel, Nitzavim 4
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם וגו', ויש להתבונן בתיבת כולכם שנראה לכאורה מיותרת, גם יש להבין כל ענין קבלת הברית למה היתה באה, שאין סברא לומר שאין בה תועלת רק ליראם ולבהלם שלא יעברו על מצוות ה', שהרי כבר אמר להם ברכות וקללות בפ' תבוא:
2
ג׳ונראה דהנה בדתן ואבירם כתיב יצאו נצבים ופירש"י בקומה זקופה, והענין בקומה זקופה פי' בלי פחד ומורא וכמ"ש בפ' בחוקותי ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות שפירש"י בקומה זקופה ובת"כ מסיים בה ולא יהיו יראים מכל ברי', וזה שאמר להם משרע"ה אתם נצבים בקומה זקופה בלי שום פחד ומורא מכל צר ומסטין בין למעלה בין למטה, אף כי ידוע שכל שרי האומות מתנגדין לישראל והם הרודפין אחר ישראל להכניס בהם מחשבות רעות ומהם בא בלב אומתם בתתתונים להתנגד לישראל בפועל וכמ"ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ובתרגום לא נחשיא צבן דייטב לדבית יעקב ואף לא קסמיא רען ברבות בית ישראל, וא"כ ישראל שקבלו עליהם הברית להיות לעם לה' ידעו מראש כמה כחות מעליונים ותחתונים שיתנגדו להם, ומ"מ הבטיחם שיעמדו בקומה זקופה ולא יתייראו משום ברי', והטעם משום שישראל יש להם אחוזה בכנסת ישראל שהיא אדם לשבת על הכסא ושבעים שרים סובבים את הכסא ומהם נשתלשלו שבעים שרי האומות, וזהו שדייק תיבת כולכם שישראל מתאחדין להיות כאיש אחד מפאת אחוזתם בכנסת ישראל למעלה, אך זה לא דבר נקל הוא להיות אחוז בכנסת ישראל למעלה לאדם קרוץ מחומר, והעצה היעוצה לזה באם מעשה עבודתו ותורתו בהתפעלות הנפש גדולה מאד, אז מעשיו נחשבים מעשה הנפש שהיא מן העליונים ולא מעשה הגוף הנגוף לבדו, כי כל הנעשה בלתי התפעלות הנפש עצומה עדיין נחשב רק מעשה גופני ומעט מעט שיקלוט על ידו בכנס"י למעלה, ובזוה"ק כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה דא נשמתא דבר נש, וא"כ אם הוא בכח דהיינו בכח התפעלות הנפש אז מתיחס המעשה להנשמה, ומובן שאיש שמעשיו בהתפעלות הנפש ביותר עד שמשליך אחר גיוו כל עניני גופו, הוא נקלט ביותר בכנס"י למעלה, וביותר אינו מתירא משום ברי':
3
ד׳ולפי"ז יש ליתן טעם על צורך קבלת הברית עפ"י דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ברות שאמרה באשר תמותי אמות ופירשו ז"ל שאמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב"ד והשיבה רות באשר תמותי אמות, ומדוע לא אמרה שתזהר לבל תתחייב מיתת ב"ד, אך אמרה שלו יהי' שמחמת גיירותה יצמח לה שתתחייב מיתת ב"ד [שהרי קודם שנתגיירה אם תחלל שבת אין בה מיתה] נמי נוח ומקובל לה להתגייר שהחביבות עלי' להיות יהודית עולה על הכל, וזהו תכלית רצון והתפעלות הנפש ומשום זה נקראת רות מלשון רעותא דליבא, עכת"ד:
4
ה׳ואף אנו נאמר דזה הי' ענין קבלת אלות הברית, שבזה הראו בפועל שאפי' ח"ו ע"י קבלתם זו יבואו להם האלות והקללית, נמי נוח ומקובל ומרוצה להם להיות לעם לה', וזהו תכלית התפעלות כחות הנפש, ובאמצעות התפעלות הנפש זו נאחזו בכנס"י כנ"ל ושוב נצבים בקומה זקופה ואינם יראים משום ברי':
5
ו׳ובזה יש לפרש תיבות לפני ה' היינו שבהתעוררות כחות הנפש נאחזו בשורשי נשמתם שהם לפני ה', ויבוא הכתוב לנכון אתם נצבים היום [בקומה זקופה] כולכם לפני ה' [באשר אתם מתאחדים בכנס"י בשורשי נשמתם שהם לפני השם] לעברך בברית ה' ובאלתו, היינו בשביל היותך עובר בברית ה' וקבלתם עליכם מדעתכם הברית והאלה הזאת, שבזה הראתם את גודל התפעלות הנפש שלכם, ושוב אין אתם יראים משום ברי', וכל בחי' הרעות מתעברין ומתרחקין מכם:
6
ז׳וכעין זה יש לפרש מה שאנו אומרים בשבת בכגוונא וכל שלטני רוגזא ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה, דהנה בשבת כתיב שבת וינפש ופירשו ז"ל שבת לעולמו, וכן נמי צריכין לפרש וינפש היינו שהכניס בהם בחי' נפש שהיא לשון רצון שכל ישראל יש להם רצון בשבת, רצון והשתוקקות לאביהן שבשמים ובשביל זה דווקא דבקים בכנס"י למעלה כנ"ל, וזהו רזא דאחד שהגופים נפרדים אלא באשר ישראל בשבת הם בהתפעלות הנפש וענין זה אצלם לעיקר ע"כ הכל בטל לבחי' זו, ושוב הולכין בקומה זקופה ואין יראים משום ברי' וכולהו ערקין ואתעברו מינה, וכ"כ גורם למטה אפי' ע"ה אימת שבת עליו, ובאמת כי העיקר בשבת להתענג על ה' וזה תכלית הנרצה מהאדם:
7
ח׳ובזה יש לפרש מאמר הזמירות ימינא ושמאלא ובנייהו כלה בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין, יחבק לה בעלה וביסודא דילה דעביד ניחא לה יהא כתיש כתישין, ימינא ושמאלא הן מצות המתיחסין לימין ולשמאול ובמדרש מימינם זה מזוזה ומשמאלם זה תפילין ונ"ח, ובכלל מצ"ע מתיחסין לימין ול"ת לשמאול, ובנייהו כלה, היא נפש הישראלי שכלתה אל ה', בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין הם תורה ומצות שהן קשוטין לנשמה ומהן נארג חלוקא דרבנן הידוע, היינו שע"י תורה ומצות שעושין זוכין להיות בבחי' זו לקיים כלתה נפשי אל ה', יחבק לה בעלה ביסודא דילה, היינו שנרצים מצד היסוד שבה שזהו יסוד נפש הישראלי להשתפך אל חיק אבי', כי זהו תכלית הנרצה מכל קישוטין ומאנין ולבושין שהם רק המסבבים לבחי' זו, ובשביל זה כתיש כתישין לכל כחות המתנגדים ומונעים את דיבוק הנכבד הזה וכענין נצבים בקומה זקופה:
8
ט׳והנה פרשה זו נקראת לעולם בשבת שקודם ר"ה, כי יש בה רמז לר"ה ובזוה"ק דכל מקום שנאמר ויהי היום זה ר"ה א"כ נצבים היום רומז נמי לר"ה שאומה"ע באין ומקטרגין על ישראל מה נשתנה אלו מאלו כבמדרש ויקרא (פ' כ"א ד'), ע"ז אמר אתם נצבים היינו לעמוד בקומה זקופה שלא להתירא משום ברי', משום שישראל עבודתם ותפילתם אז ברגש והתפעלות הנפש עצומה, ובזה דבקים בכנס"י כנ"ל ונסתם פי כל המקטריגים, כענין שבמדרש בלק (פרשה כ' י"ט) מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עלי' כלום יש לו חיים ואלו חבלתו ונחלתו וסגולתו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והייתם לי סגולה, ולכה זועמה ישראל, מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו ואמר אדם שאינה כלום יש לו חיים ואלו כתיב בהם ישראל אשר בך אתפאר:
9
י׳ויש לומר עוד שזה עצמו המסתים פי המקטריגים מה נשתנה אלו מאלו, כי בזה עצמו נראה מעלת ישראל הדבקים במקום באמצעות רגש הנפש שבהם, אשר אין נמצא זה באומה"ע אפי' להטובים שבהם, שכל מה שעושין עושין רק בקרירת רוח בלי רגש הנפש כלל:
10
י״אובזה יש לפרש ענין תקיעות דמיושב ומעומד, כי ענין תקיעות מורה על רגש נפשי מעומקא דליבא למעלה מה' מוצאות הפה, וברמב"ם שרמז יש בדבר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו', וכאשר התעוררו ישראל ברגש נפשי מאד ע"י תקיעות דמיושב, עושין שוב בשעת הברכות שהיא עת הדין כנודע בספרים תקיעות מעומד, ובזה השטן מתערבב שהרי אין לו עוד פתחון פה לומר מה נשתנה אלו מאלו כי הם מתפללין ותוקעין ברגש נפשי שכבר הקיצו מתרדמתם ע"י תקיעות דמיושב, ואם אעפי"כ ידחוק עצמו להסטין יאבד את חיותו כבמדרש הנ"ל ומתבהל ולא עביד קטיגוריא:
11
י״בובזה לימוד גדול להאיש הנלבב בימי הנוראים אלו שלא להיות קר רוח אלא יעשה כל עבודת חודש השביעי בהתלהבות יתירה וברגש עצום, ובכח זה עומדין בקומה זקופה ומנצחין דינא, וכל איש ואיש לפי מדריגת התלהבותו, זוכה בדין, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:
12
י״גלמען ספות הרוה את הצמאה ובת"א וברש"י לענוש על השוגגין עם המזידין, והדבר צריך פירוש למה יענוש על השוגג שקדום, ונראה דהנה בירושלמי דאם מרד אחר יוה"כ איפלגו אם מחשבים העונות שכפרו עליהם ביוה"כ:
13
י״דויש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהנה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות, ובודאי שלא יתכן לומר שח"ו אם מרד יחזירו הזכיות לעונות שכבר קלטו מזבח ואפי' הפסולין שהי' פסולן בקודש אם עלו לא ירדו, כ"ש הזכיות שכבר קלטתן הקדושה וגמירי דטבא לא הוה בישא, אך תשובה מיראה שזדונות נעשין כשגגות ועדיין שם חטא עליהן בזה יש לומר הואיל ומרד נחזק בהם כח הטומאה וחזרו להיות זדונות כדמעיקרא וכענין ויקץ כישן בפיגול, ומר מיירי בעשה ביוה"כ תשובה מאהבה, ומר מיירי מיראה:
14
ט״וובכגון זה יש לפרש הא דלמען ספות הרוה את הצמאה, שעשה תשובה מיראה ולא נשאר אלא כשגגות ואח"כ עבר עוד במזיד מחשבין שוב השוגגין שנעשו מעיקרא כמזידין:
15
ט״זושב ה' אלקיך את שבותך, ובתרגום יונתן ויקבל מימרי' ברעוא ית תיובתכון, וכבר דברנו מזה, ונראה עוד לומר עפ"י דברי הש"ס ר"ה (ד' י"ז.) תנא דבר"י מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו, ע"כ, והנה מדה טובה יתירה על מדת פרענות, א"כ כמו שבעונות ראשון ראשון שהעביר אי איכא רובא עונות בהדייהו מתחשבין הראשונות ג"כ, בודאי כן הוא בעניני תשובה שאם אינה מספקת או אפי' הרהור תשובה לבד שלא בא לפועל ונדחה, מ"מ כשנתקבצה מכל אלה תשובה אחת שלימה מתחשבה נמי תשובה הדחוי' ומצטרפת ומכפרת על הכל כי תשובה אחת מכפרת על כל עבירות ואפי' מרד כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו רשעתו ומדה זו נוהגת תמיד בכל יום ובכל שבת ובכל חודש ובכל שנה, אי איכא מכל היום או השבוע או חודש או שנה כדי לצרף לתשובה שלימה מצטרפת, אף שמקודם הצירוף הי' כמו פסולי המוקדשין ונדחה לחיצוניות וכן נמי לעת מיצוי הנפש מצטרפות כל התשובות שעשה בכל ימי חייו:
16
י״זובזה יש לפרש הלשון בתנא דבי ר' ישמעאל וכך המדה היינו לטובה לעולם, ובכן אל יפול לב האדם עליו בהעריכו את מעמקי לבו שאינו יכול לעשות תשובה כראוי, מ"מ אל ימנע מלעשות זה המעט כי כל פרוטה ופרוטה משלמת להחשבון, וא"כ אשוריו שבזה המעט זכה להשלמת קומת התשובה, ולהיפוך ח"ו אולי בשביל חיסור זה המעט הוא מאבד טובה הרבה:
17
י״חולפי הדברים האלה יובן מה שאיתא בספרים שכל איש ישראל עושה תשובה לעת מיצוי הנפש, אף שאז אין בכחו לעשות תשובה כראוי, מ"מ היא משלמת את החשבון, וכן נמי יש לומר בכללות ישראל שהתשובה מכל ישראל ומכל ימי הגלות מצטרפת לתשובה אחת שלימה כראוי אף שעד כה היתה בגדר הדיחוי, הש"י השיב את נדחה, וזהו שתרגם יונתן שהש"י ישוב את התשובה ממקום שהיתה נדחה שמה ויקבל אותה ברעוא, וע"כ מובן אפשרות התשובה אפי' בדורות הנמוכים ולבבות אטומים כמונו היום, כי בדור היותר אחרון איננו חסר רק מעט להשלים, ולא יפלא בעינינו בכל יום ויום לחכות על ביאת משיח צדקינו אף שצריך לזה תשובה שלימה שאיננה נראית בזמן הזה, מ"מ צריכין להתחזק בעת האחרון ביותר כי קרובה ישועתי לבוא אכי"ר:
18
י״טומל ה' אלקיך את לבבך, הנה האדם יש לו שני לבבות, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך פירש"י בשני יצריך, יצה"ט ויצה"ר, וא"כ יש להבין, איך תתכן מילת יצה"ט:
19
כ׳ונראה דהנה אמרו ז"ל בברכות (ס"א.) יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, ביאור הדברים שידוע שהלב יש לו שני חללים, חלל ימיני מלא רוח ובו משכן נפש אלקית, חלל השמאלי מלא דם ובו משכן נפש הבהמית, כמבואר בתניא, ותעודת שניהם, חלל הימיני להתפשט על כל כחות הנפש להכניע כל הרצונות לאלקית, וחלל השמאלי לקבל הארת נפש האלקית, והנה היצה"ר יושב בין שני מפתחי הלב, היינו חלל הימיני וחלל השמאלי שבהן שוכנים שני היצרים, אלא שיצה"ר עולה ממשכנו הקבוע בחלל השמאלי ויושב בין שני המפתחין כנ"ל, ויסיר ה' אותו משם למשכנו בחלל השמאלי ואז יהי' ראוי לקבל הארת נפש האלקית ויהפך הכל לטוב:
20
