שם משמואל, פסח א׳Shem MiShmuel, Passover 1
א׳שנת תרע"א שבת חוה"מ
1
ב׳מפטירין העצמות היבשות, וכתבו הגאונים משום דקבלה בידינו שבפסח יהי' תחה"מ, וי"ל עוד טעם דהנה ביום א' של פסח השיגו ישראל הארות גדולות למעלה מכפי מדריגתם, וממילא דבעוד שהי' אור הגדול שופע עליהם לא הרגישו מיעוט מהותם כמובן, אך אחר יום שניטלו מהם כל האורות הגדולים וחזרו למוחין דקטנות כמבואר בדברי האריז"ל, ממילא אז הביטו בעצמם מהותם האמיתית מה היא לעומת מה שהי' ביום אתמול והיו בעצמם כעצמות יבישות, וכמ"ש ביחזקאל ל"ו שלעתיד ראשונה יהי' קיבוץ גליות ואח"כ ונקוטותם בפניכם על עוונותיכם, שבעודנו בחושך הגליות אין אנו מרגישין עד כמה נתרחקנו ללכת מדרך האמת, אך אח"כ נבין בעצמינו, וכ"כ במצרים שבעודם במצרים אף שהיו במ"ט ש"ט כל דרך איש ישר בעיניו, ורק כשיצאו וטעמו וראו ביום הראשון את האור כי טוב, ואח"כ כשניטל מהם נשבר לבם בקרבם והיו בעצמם כלא היו וכעצמות היבישות שכבר הי' בהם לפני זמן כביר רוח חיים הוא קבלת האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ויצא מהם הרוח מחמת טומאת הגלות, ע"כ הבינו שהם מחוייבים להתחיל בספירה לטהר את המדות לשוב למעלותם הראשונה במ"ת ולהיות סוד ה' עלי אהלם:
2
ג׳בש"ס ברכות דבר נא באזני העם וישאלו אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמר אותו צדיק כו', וכבר האריכו בזה המפרשים דלמה דווקא משום שלא יאמר כי בלא"ה הקב"ה מקיים הבטחתו, ונראה דהנה כתבו ז"ל דבאם היו ישראל כל הת' שנה במצרים שוב לא הי' עוד שום גלות, וצריך להבין כי הרי הגלות באה על חטאים של אח"כ ולא על העבר, אך י"ל דבאם היו ישראל כל הת' שנה ולא נדבקו בתועבת ותאוות מצרים היו זוכין לעומתם בת' עלמין דכסופין והיו דבקים מאד באהבת השי"ת עד שכל העולם ותענוגיו לא הי' עוד תופס מקום נגד האהבה הגדולה ההיא, וממילא שלא היו באין לידי שום חטא שנמשך רק מאהבת חיצוניות, כי הכל הי' אפס ואין, ובאמת האהבה הזו היא הרכוש גדול, וזולתו הבל, אך באשר לא יכלו להתמהמה שהיו עומדים על פי פחת שער הנ' שבטומאה, ע"כ לא זכו לאהבה הגדולה כנ"ל, ואפי' כנגד הרד"ו שנה שהוו במצרים לא הי' באפשר לפתוח להם את היכל האהבה למען לא ימשך מזה אהבות חיצוניות, וכבר דברנו מזה בשבת הגדול, אבל זה נשאר לעתיד כשיזדכך זיכוך רב וימחה זרעו של עמלק עשו וד' מאות איש, לעומתם ירשו ד' מאות עלמין דכסופין הנ"ל, אך מצד שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם, היינו שמאחר שמ"מ קישוי השיעבוד השלים לד' מאות שנה, ע"כ יש להם עכ"פ מצד החסד ליתן להם בצד מה מהרכוש גדול הנ"ל, אף שאין מגיע להם מצד הדין, ששכירות אין משתלמת אלא לבסוף, מ"מ מצד מדת החסד יש ליתן להם, ואם אינן יכולין לקבל את האהבה להשי"ת מופשטת, מטעם הנ"ל, יש ליתן להם עכ"פ בלבוש הגשמי שהוא כסף, וכ"ז הוא בזכות אברהם שמדתו חסד, וזה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, שכסף הוא אהבה וזהב הוא יראה, וכסף שהוא הרכוש גדול לא היו יכולין לקבל רק נקודות נקודות ולא הרבה כנ"ל, אבל בים השיגו מדת היראה כמ"ש ויראו העם את ה', זה בא להם בשפע כי מיראה אינו יכול למשוך לחיצוניות ח"ו כמובן:
3
ד׳ברש"י פ' אמור סמיך פ' מועדות לשבת לומר כל המחלל את המועדות כאלו מחלל את השבתות, נראה כי שבת הוא במוח וכאמרם ז"ל שבת יעשה כולו תורה, ויו"ט הוא בלב, וע"כ שמחה היא ביו"ט ולא בשבת, כי שמחה היא בהתפעלות ורגש הלב, ושבת הוא במוח בלי התפעלות והרגש כי המוח הוא קר, וזה לעומת ימות המשיח ועוה"ב, כי שבת מעין עוה"ב, ויו"ט מעין ימות המשיח, והוא כנגד תפילין ש"י ותפילין ש"ר, שתפילין ש"י הוא להיות נקשר כל רמ"ח לעבודתו באהבה וכמאה"כ בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ותפילין ש"ר הוא במוח וראו כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו ז"ל אלו תפילין שבראש, והנה כ"ז שבין עיניך יהיו שתים כי מוח בלי לב אינו כלום, ואדרבה חכמתו מרובה ממעשיו כו' וע"ז נאמר למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, וע"כ המחלל את המועדות הוא מקלקל את לבו, וברמז שהוא נמשך אחר אהבות חיצוניות והוא מקושר בהם, ממילא הוא כאלו מחלל את השבתות וחכמתו ותורתו כאלו אינם כלל, והם מחוללים עד ישוב בתשובה ויתקן הכל אכי"ר:
4
ה׳יש להבין מדוע בסוף פ' תשא הוזכר שבת אחר חג המצות, משא"כ בכל התורה כולה שהוזכר שבת קודם כל המועדות, ונראה דהנה כבר כתבנו במק"א שבבריאות עולם הי' שבת אחר ששת ימי המעשה, וכ"כ לפי הכנת ששת ימי המעשה זוכין להארת שבת, וזה שבת זכר לבריאות עולם שבדברות הראשונות, אך כשחטאו בעגל ונפלו ממעלתם, שיהי' ביכולתם להכין מעצמם בימי החול כנ"ל, נאמר בדברות אחרונות זכר ליצי"מ, והיינו שכמו יצי"מ שהיו בלתי מוכנים וכמאמר הרבי ר"ב זצללה"ה ופסח ה' על הפתח, היינו דאמרו ז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כו', וישראל במצרים לא היו יכולין לפתוח אף כחודה של מחט וזהו ופסח על הפתח הזה והביא הגאולה, בחסד עליון לבד עכת"ד, ויש להוסיף שהגאולה היתה מטעם בהוציאך וגו' תעבדון את אלקים על ההר הזה, וא"כ הרי נותן להם השי"ת כח והארה מקודם למען יוכלו אח"כ לעבוד, וכ"כ השבת נותן השי"ת הארה וקדושה לעמו ישראל מקודם למען יהי' ביכולתם לעבוד ה' בששת ימי המעשה, ולפי"ז יובן שבפ' תשא שהיא אחר חטא העגל שהשבת הוא זכר ליצי"מ ע"כ נזכר אחר חג המצות:
5