שם משמואל, פסח י״גShem MiShmuel, Passover 13
א׳שנת תרע"ד יום א' של פסח
1
ב׳ולקחתם אגודת אזוב, ובטעם שרק פסח מצרים טעון הזאה באגודת אזוב ולא פסח דורות הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דהנה ישראל היו כעובר במעי בהמה ולא היו נחשבים ברי' בפני עצמן אלא נכנעין לפרעה ולמצרים, וע"ז נצטוו שיגביהו את ההכנעה להיות נכנע לשמים כי כל לשון קיחה הוא הגבהה, אבל פסח דורות שישראל הם שלימים במוחין וכל חיות הנפש ומדות וצריכין להגביה הכל להש"י שוב אין ענין לאגודת אזוב עכת"ד, ולי נראה להוסיף בה דברים עפ"י מה שהגדנו במק"א שבדם הקרבן מתקרב נפש המקריב, כי הדם הוא הנפש ובאיברי ואימורי הקרבן מתקרב גם גוף המקריב, והנה בספר הישר לר"ת שנפש האדם באשר היא מן העליונים טבעה להתנשאות ונמשכת אחר הכבוד והגאוה, והגוף טבעו נוטה לחומרית ותאוה עכת"ד ומובן שלעומת שהנפש באשר היא מן העליונים טבעה להתנשאות ממילא הגוף שהוא מן התחתונים טבעו להכנע אף שנוטה לתאוה מ"מ מדת הגאוה אין בו, וע"כ בכל הקרבנות שנתקרבו שניהם הגוף והנפש לעומת שהגבהת הנפש גורם התנשאות ויש חשש שימשך אחר כבוד וגאוה טבע הגוף שנתקרב להש"י גורם הכנעה ונעשה ממוזג, אך במצרים שלא הי' הקרבת אימורים כלל ובש"ס פסחים מאן לימא לן דלאו שויסקי עביד פירש"י צלי, והטעם יש לומר שעוד לא הגיע הזמן שיתקרב גם הגוף שעדיין היו צריכין לזכך את נפש הבהמית עד מ"ת שפסקה זוהמתן, ולא נתקרב אז אלא הנפש לבד, ויש לחוש שיגרום התנשאות יותר עד שימשך מזה גסות הרוח ועזות, ע"כ היו צריכין לאגודת אזוב עם הזאת הדם למען יהי' ג"כ דבר שמושך להכנעה. אבל בפסח דורות שיש הקרבת אימורין שמושך את האדם להכנעה אין צריכין לאזוב:
2
ג׳ענין טל שמברכין בפסח, הנה טל הוא בא בלי הרגש שאין אדם מרגיש בירידתו ובא בחשאי היפוך הגשם שבא בקולי קולות וברגש כדכתי' קול המון הגשם, והנה בש"ס תענית שישראל שאלו שלא כהוגן ויבוא כגשם לנו והש"י השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל, היינו שהם שאלו שיבוא להם בהרגש, אך זאת הוא שלא כהוגן שיכול לצמוח מזה גיאות ח"ו אנא צריך שיהי' כטל בלי הרגש היינו שלא ירגיש שעושה שום רבותא במעשיו הטובים ולעומתו כל מה (מה) שמשיג הארות אלקית, כמו שאדם אינו מרגיש שיש בו רוח חיים והכל מצד ביטולו להש"י, והנה יצחק אבינו חשב את עשו למדקדק במעשיו, ואף שלא הי' חשב אותו לצדיק גמור, מ"מ חשב אותו שהוא בטל אליו שהרי מקיים כיבוד אב ובאמצעותו הוא בטל להש"י ואינו בעל הרגש ע"כ רצה לברכהו בטל, אך באמת נהפך הוא שעשו הי' בתכלית הישות ועשוי כבן שנים הרבה שפי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כאיש שלם במעלות ומדות טובות הנקנה לאדם לא ביום אחד ולא בשנה אחת אלא בשנים הרבה, היפוך מדת הטל, וטל שייך ליעקב הוא הקטן בעצמו שלא הי' לו בחי' ההרגש כלל, ע"כ מאת ה' היתה זאת שברכת טל הסיב להראוי לה:
3
ד׳והנה בפדר"א שבלילה הזה נפתחים אוצרות טל, וע"כ הי' הזמן מסוגל ליציאת מצרים שהיו ישראל בטלין להש"י. כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה בלי שום הרגש, וע"כ נאסר להם ליום הזה עכ"פ חמץ שהוא מורה התנשאות והרגש, וזה נשאר לדורות ע"כ מתפללין אז על טל:
4
