שם משמואל, פסח י״דShem MiShmuel, Passover 14
א׳יום ב' של פסח
1
ב׳יש ליתן טעם מה שאנו מתחילין לקרות בתורה הקריאה של יום בפרשת שור או כשב וגו' אף שלכאורה אין לו ענין עם פרשת המועדות שלאחריו, ונראה דהנה במדרש פ' אמור תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה תועבה הביאו לפני קרבן שנאמר שור או כשב או עז ברעתם ישמחו מלך, עכ"ד, וכן מאריך בפייט עפ"י דברי המדרש שפרשה זאת מורה על כפרת עון עגל, והנה הא דברעתם ישמחו מלך הוא מורה עוד יותר מכפרה שהוא סילוק עון לבד, אבל זה מורה כענין זדונות נעשו כזכיות שברעה עצמו משמח את המלך והוא התהפכות מדת הרוגז לרחמים, והיינו מחמת תשובה הגדולה שעשו ישראל אף שלא מהם היתה התקלה אלא מן הערב רב, מ"מ מחמת גודל שבירת לבם קבלו על עצמן להיות דייש לטלאך המות ומרמם למלכיות, וזה גרם למעלה רחמנות גדולה על ישראל, ומי הביא לרחמנות זה הלוא הרוגז המוקדם, ובאשר הרוגז הי' סיבה להרחמים ע"כ נעשה מהרוגז רחמים, ומהרעה עצמה שמחה ורצון לפניו ית"ש וכעין שאמרנו מענין העומר בפסח, ע"כ קורין זה בפסח:
2
ג׳משכני אחריך נרוצה פירש"י אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה להיות לך לאשה, נראה לפרש עפ"י דברי המדרש במדבר ג' אשרי תבחר ותקרב, יש נבחר ולא נתקרב, נתקרב ולא נבחר, נבחר ונתקרב, אברהם יעקב משה נבחרו ולא נתקרבו אבל הם קירבו את עצמם, יתרו רחב קירבם הקב"ה אבל לא נבחרו, אהרן ולוי נבחרו ונתקרבו, והנה עוד שם במדרש ישראל נבחרו שנאמר ובך בחר ה' אלקיך ולא מנינו שנקרבו, ובזה יש לפרש הכתוב משכני שמעתי משליחיך שאמרת למשכני היינו לקרבני, אך ישראל לא המתינו אלא מאחר שנבחרו לא המתינו עד שיתקרבו אלא הם קירבו א"ע וזה אחריך נרוצה בלתי משיכה ובלתי קירוב, וכמו אברהם יעקב משה שהם קירבו א"ע, ובשביל זה עצמו הביאני המלך חדריו:
3
