שם משמואל, פסח ט״זShem MiShmuel, Passover 16
א׳שנת תרע"ה יום א' של פסח
1
ב׳מה שמברכין טל בפסח יש לומר דהנה ישראל היו במצרים במ"ט שערי טומאה, ובחסד הש"י הוציאם, אך באשר הש"י אוהב משפט, עצת הש"י היתה להופיע עליהם התגלות אלקית כאמרם ז"ל לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, והיינו שבאמת הם חלק אלקי ממעל והיו צריכין תמיד להתלהב באהבה עד כלות הנפש אל חיק אביהם שבשמים, אך באשר האלקית הוא בהעלם והסתר בעוה"ז, אינם מרגישין כ"כ בנקל, אבל כאשר נגלה עליהם שוב התלהבו באהבה ועשו תשובה מאהבה, ותשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, וא"כ נתהוו להם פתאום חבילות חבילות של זכיות, ותמורת שהזדונות הביאום למ"ט שע"ט, נהפוך הוא שהחבילות שנעשו זכיות הביאום למ"ט שערי קדושה, ואחר שהיו במ"ט שע"י קדושה שוב הופיע עליהם משער הנ', וכבזוה"ק שלכן הזכיר יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים להורות ששער החמשים הוציאם ממצרים, ובלשון הזוה"ק האי יובלא אפיק לישראל ממצרים, אך זה שהקדים להם התגלות אלקית זהו חסד גמור והוא בזכותו של אברהם איש החסד, ובמדרש שכל החסד שמתגלגל בעולם הוא בשבילו ע"כ זכה בדין לעשות עם זרעו חסד זה להקדים ההתגלות ושוב הי' יציאת מצרים, במשפט צדק, וע"כ השלש מועדות שהם בזכות שלשה אבות, פסח הוא בזכותו של אאע"ה לכ"ע, [אלא בשבועות וסוכות יש מרבותינו ז"ל שמיחסים שבועות ליצחק כי התורה מפי הגבורה נתנה ושופר אילו של יצחק הי', וסוכות ליעקב כמ"ש ויעקב נסע סוכותה, וי"א ששבועות ליעקב כי תורה שבכתב הוא תפארת ישראל מדתו של יעקב, וסוכות ליצחק], וה"ט דבניסן שהוא זמן חסד נגאלו, אף שהשי"ת אוהב משפט כי הכל במשפט צדק:
2
ג׳ויש לומר נמי דהא דבניסן עתידין להגאל, דבפייט של פרשת החודש יסד הקליר דצדיקים ישיגו הגאולה בתשרי, ולא לעדרי צאן קדשים, עת קץ ששה חדשים, עד בוא ראשון לחידושי חדשים, כי שאר העם שאין זכותם מגיע לגאולה, ימתין עמהם הש"י עד ניסן שמצד החסד כימי צאתינו מארץ מצרים יראנו נפלאות ויהי' התגלות אלקית עצום מאד, ואז כולם יעשו תשובה מאהבה ויזכו להגאולה במשפט צדק כנ"ל, ובזה יש לפרש הכתוב ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, היינו שהגאולה תהי' במשפט, ומפרש הנביא איך יהי' זה שיזכו כל ישראל להגאולה במשפט, ואמר ושבי' בצדקה, שבצדקת הש"י יעשה שיעשו תשובה מאהבה:
3
ד׳והנה במדרש פרשת לך פ' ל"ט סי' ט' לפי שהי' א"א מתפחד ואומר תאמר שיש בי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים, ופרשנו שם ענין פריחת עונות, דאין הפירוש כענין טומאה פורחת ממנו הנזכר בדבריהם ז"ל דא"כ הו"ל למימר עונותיך פורחים ממך, והעיקר חסר מן הספר ועוד מה דמיון זה לטל, אבל הפירוש הוא דעונות לעולם הם יורדים לשחת ושמה נוטלים נקם ממי שהמציאם בסוד תיסרך רעתך, אבל ע"י תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות ועולין ופורחים לשמים לריח ניחוח, וזהו הדמיון לטל שעולה לקראת החמה אחר אשר הרוה את הארץ ואת הזרעים ועשה את שליחותו כן ע"י תשובה מאהבה שהזדונות עצמן שנהפכו לזכיות הם מרווין את האדם להעשות כגן רוה וכמו הזכיות שבמדרש תנחומא שהמצות הם שליחי הש"י, ואחר שעשו שליחותם עולים למעלה לריח ניחוח. וכמקרה שקרה לא"א ע"ה שעונותיו נעשו כטל פורח, כן הי' ענין בניו במצרים, וכן הגאולה העתידה, וכן בכל שנה בעתותי פסח שבליל התקדש חג כל ישראל זוכין להארת אהבה וכל ישראל כל אחד לפי ערכו עושה תשובה מאהבה ע"כ אז זמן להתברך בטל, וזה שיסד הפייטן אות ילדות טל להגן לתולדות:
4
