שם משמואל, פסח י״חShem MiShmuel, Passover 18
א׳שבת חוהמ"פ
1
ב׳במדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו, יזיינני, יטהרני, ידביקני ישקני, יזיינני כדכתיב נושקי קשת, יטהרני כאדם שהוא משיק שני גבין והוא מדביקן, ידביקני המד"א וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה, ישקני יוציא לי נשיקות מתוך פיהו, עכ"ל:
2
ג׳ונראה לפרש דארבע ענינים אלו מקבילים לארבעה חלקי האדם, גוף, ונפש, ושכל, וצלם אלקים המחבר וכולל הכל, והיינו כי יזיינני כדכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ומבואר בכוונות ק"ש שעל המטה שהוא נגד כחות חיצונים שרודפים להתדבק בגוף האדם, וע"ז נאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באוהלך כי שם ה' הנקרא על האדם הוא הוא הזיין המפחיד את כחות הרעות שיתרחקו ממנו, כמו הזיין שביד האדם להפחיד ולהרחיק ממנו כל צר ואויב, וזה מתיחס לגוף הצריך שמירה כנ"ל, ואמר עוד יטהרני כאדם שהוא משיק שני גבים ומדביקן והוא כנגד הנפש שצריכה טהרה ממדות רעות ומכחות רעות שנתדבקו בה ע"י עבירות או עוד מעירוב טו"ר שע"י חטא אדה"ר, ונטהרת בהשקה למקור הטהרה וכמ"ש מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר אח ישראל, היינו מחמת שהקב"ה מתחבר עמהם ושוכן אתם בתוך טומאתם, כל איש שמכוין את לבו לזה נטהר בהשקה ועונותיו וטומאתו פורחות ממנו, ואמר עוד ידבקני כנגד השכל שהוא הנשמה שאינה נטמאת לעולם באופן שתהא צריכה להטהר, וכמו שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא, וכמ"ש האריז"ל שקודם שעובר אדם עבירה נשמתו מסתלקת ממנו, וע"כ אין הנשמה נפגמת ואין חסר לה אלא מה שהיא מתרחקת ומתפרשת מבית תענוגי', וכענין שכתוב ובת איש כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואין חסר להשכל לעולם אלא דיבוק אלקי וזהו ידבקני, ואמר עוד יוציא לי נשיקות מתוך פיהו שהוא נגד צלם אלקים שהוא מקיף וכולל הכל, וכמו שבמדרש כיצד הי' הדיבור יוצא מפי הקב"ה וכו' וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל וחוזר ומקיף מימינו של ישראל לימינו של הקב"ה וכו' עיי"ש, וכמו בכלל כן בפרט שצלם אלקים שעל ישראל הוא הנשיקות מתוך פיהו והוא אור המקיף על האדם:
3
ד׳ויש לומר עוד דארבעה דברים מקבילים לארבע עולמות שהאדם נמצא בהם עוה"ז, וימות המשיח, ותחיית המתים, ועוה"ב, שבעוה"ז רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה', וצריכין לזיין ללחום נגד כחות הרעות הממלאים כל חללו של עולם וזהו יזיינני, ולימות המשיח אז יוטהרו כל ישראל כענין טהרת השקה ורוח הטומאה תעביר מן הארץ וזהו יטהרני, ובתחיית המתים אחר שהגופים יעמדו מזוככים בתכלית הזיכוך אז גם הגופים יהיו ראוים לדביקות, כי בעוד הגוף הוא עכור וגם ממשכא דחויא אי אפשר בו הדביקות כי אפי' העליונים אינם סובלין כל שהוא מהאי עלמא כבזוה"ק ח"א (ד':) מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא, כ"ש להיות לו דביקות בהש"י, ואז אחר תחיית המתים יתדבקו ישראל בו יתברך דיבוק עצום וזהו ידבקני, ובעוה"ב אז הוא תכלית הנרצה כמ"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ובמד"ר במדבר פרשה כ' סי' י"ט ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעת"ל ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה וכן ה"א כי ליושבים לפני ה' יהי' סחרה לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק ואומר ולא יכנף עוד את מוריך והי' עיניך רואות את מוריך ומלה"ש רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה וכו', וזהו יוציא לי נשיקות מתוך פיהו בלי אמצעי:
4
ה׳ויש עוד לומר דארבעה דברים אלו מקבילים גם בשנה, היינו בארבעה מועדי ישראל, פסח, שבועות, סוכות, ושמ"ע, יזיינני הוא בפסח כמו אז במצרים הי' מכת בכורות ועל הים ובאלהיהם עשה ה' שפטים, כן נשאר לדורות הזיין שלופה נגד כל כחות הרעות וליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם, יטהרני הוא בשבועות כמו אז כשעמדו אבותינו על הר סיני פסקה זוהמתם כענין טהרת השקה, וכמו כן לדורות כמו שאנו אומרים בספירה כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם וכבזוה"ק לנטרא דכיא עלאה דמטיא בהאי ליליא, וסוכות הוא הדיבוק כמ"ש בזוהיק שימינו תחבקני הוא סוכות וכן הביאני המלך חדריו וזהו ידביקני, יוציא נשיקות מתוך פיהו הוא שמ"ע, וע"כ אנו עושין אז שמחת תורה, כי זה הזמן מקביל לזמן שנאמר בו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ואז הוא הוא זמן הסעודה קטנה כדי שאהנה מכם, מכם דייקא בלי אמצעי. ובזוה"ק מאן דיתיב עם מלכא שאיל מה דבעי, ויש לומר עוד היות שבת הוא שורש כל המועדות, ע"כ כל ד' זמנים אלו נמצא גם בשבת, תוספת שבת אז בקבלת שבת הוא הזמן המציל מכל כחות החיצוניות הרודפין אחר האדם, וכבר אמרנו שע"כ אנו אומרים אז המזמור של ארבעה הצריכין להודות, וזהו הענין תקיעות של ע"ש, וכעין שבזוה"ק ריש ויקהל שהראשונים הי' תוקעין בעת הוצאת המת ב"מ להבריח את כחות החיצונים, ואחינו הבבלים שובתין מתוך מריעין, וכענין שכתוב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות וגו' וכענין פסח שניצולו ישראל מפרעה, וזהו יזיינני, ואח"כ כשנכנס שבת כשישראל מתדבקין בקדושת שבת אז הוא טהרת השקה שישראל מתדבקין בשורשם וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין, ובשביל זה פרחה טומאתן מהם וערקין לנוקבא דתהומא רבא, וכמו הטומאה שפורחת מחמת הדיבוק למקום טהרה, וזהי יטהרני, שבתא דיממא הוא דביקות ישראל באביהן שבשמים ואז אין נצרך להפרחת טומאה שכבר נסתלקה מבערב הוא זכור שהוא בשכל ואז אומרים נשמת כל חי, וזהו ידבקני, במנחתא דשבתא אז הוא רעוא דרעוין והוא מעין עוה"ב, וזהו יוציא לי נשיקות מתוך פיהו, והנה הדברים מקבילים לעולם שנה נפש, ודו"ק:
5
