שם משמואל, פסח כ״טShem MiShmuel, Passover 29
א׳לשביעי של פסח
1
ב׳כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק למה ביצי"מ הוצרכו ישראל למצות שיתעסקו בהם פסח ומילה, ולקי"ס לא הוצרכו לשום מצוה, ולא עוד אלא שנאמר להם ואתם תחרישון לא תתערו מלה, וכבר הגדנו בזה בעזה"י בכמה אנפי, ונראה עוד לומר דהנה כתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארמ"צ, ונראה דבאשר אז תהי' הגאולה בשלימות יותר מאשר היתה ביצי"מ וכמ"ש לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו', ואמרו ז"ל שיהי' שיעבוד מלכיות עיקר ויני"מ טפל לה, נראה דכל ענין יצי"מ וקי"ס הי' לפועל דמיוני על לעתיד כאשר שמע למצרים יחולו כשמע צור, וכך יהי' לעתיד היציאה מגלות ופריקת עול שעבוד מלכות הרשעה לבד, וענין קי"ס שהוא התגלות הנעלם לבד, ונראה עוד לומר דלעומת דביצי"מ הוצרכו לשתי מצות פסח ומילה, וכבר פרשנו שהוצרכו שתיהם כי ישראל הי' צריכין גאולה בכפלים, לצאת מתחת יד שעבוד מצרים, וזה לבד לא הספיק, כי ישראל אין להם מציאות בסדר הטבע ומשטרי הכוכבים ומזלות כי אברהם לא הי' ראוי להוליד מצד הטבע, וכל מציאות ישראל הוא רק מהשי"ת לבדו, ע"כ היציאה ממצרים לבד עדיין לא הספיקה, אלא נוסף לזה הוצרכו שיקחם השי"ת לו לעם, וכן מפורש בלשונות הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי בחד פסוקא, ששלשה לשונות אלו מורים היציאה משעבודם, ואח"כ קרא אחרינא ולקחתי אתכם לי לעם, וע"כ הוצרכו למצות פסח ומילה, ומילה היא סילוק הפסולת זה מעורר סילוק שעבוד מצרים, פסח הוא הזמנה למיכל על פתורא דאביהן זה מעורר הלקיחה לו לעם, וזהו ענין הפקודה כפולה שהי' מסורת ביד ישראל שהגואל יזכיר פקודה כפולה, דבלא"ה אי אפשר, ואחר כל זה עדיין הוצרכו לקי"ס התגלות הנעלם אחר הגאולה, וכך יהי' לעתיד שכתיב ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, וענין משפט איננו בין האדם לחבירו לבד, כי בגלות אין או"ה נותנין לנו רשות לעשות משפט, אלא הפירוש כבש"ס מגילה (ט"ו:) ולרוח משפט זה הדן את יצרו, היינו שהאדם ידין א"ע כמה הוא גבוה ולאן הוא נוטה, וירחיק את חלק הרע ממנו בכל כחו, והנה כמו שישראל עוסקין לדחות את כחות החיצונית מהם מעוררין למעלה להוציאם מן הגלות, וענין המשפט בגאולה האחרונה הוא מעין מילה [הקרוא נמי משפט כבמדרש ריש וירא] בגאולת מצרים, וצדקה שהיא התקרבות להעני כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מענין מצות צדקה, והנה כתיב אני את דכה, א"כ בהתקרבות להעני ע"י הצדקה מעורר נמי למעלה התקרבות ודיבוק כלל ישראל באביהן שבשמים, א"כ מצות הצדקה מעוררת בגאולה האחרונה כענין פסח בגאולת מצרים, וזהו שענין גאולת מצרים היתה לפועל דמיוני על גאולה העתידה, וכן נמי יש לומר בקי"ס שהי' פועל דמיוני על לעתיד, שכל התגלות הנעלם שהי' בקי"ס הוא רק הכנה ופועל דמיוני על לעתיד שיהי' יותר רב וגדול ועצום מאד, וכמו שבכלל אז יהי' שיעבוד מלכיות עיקר ויצי"מ טפל לה, כך יהי' הענין קי"ס שיהי' רק טפל להתגלות הנעלם שיהי' אז:
2
ג׳והנה המצות שיהיו לעתיד כדי שיגאלו הם משפט וצדקה כנ"ל שזה אפשרות ביד ישראל לעשות, כי מעולם לא פסקו מישראל אנשים ששופטים את יצרם ומארי דחושבנא, אך לעורר את התגלות הנעלם שתהי' אז, זה בודאי אי אפשר בעודנו בגלות ותרעין סתומים, ובהכרח שזה יעשה השי"ת ברוב חסדו בלתי שום אתערותא דלתתא, וע"כ קי"ם שהי' פועל דמיוני לזה נמי בא בלי אתערותא דלתתא כלל:
3