שם משמואל, פסח ג׳Shem MiShmuel, Passover 3
א׳שש"פ
1
ב׳במ"ר אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר"ב בשם ר' אבהו אעפ"י שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז משל למלך כו' מה בין המלך לאגוסטוס אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב כך אמרו ישראל וגו' אלא כביכול עומד שנא' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר, ונראה לפרש עפ"י מאמר כ"ק אאמו"ר זצללה"ה בפי' דברי המ"ר פי' פתחה בחכמה מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל, ואמר הוא ז"ל שכל הנסים שהיו עד הנה, כגון אברהם מכבשן האש הי' לצורך הצלתו וכדומה שלא הי' ניצול אם לא נעשה הנס, אבל בים הי' יכולים להנצל אף בלעדי הליכתם אל הים, ובתוס' שבאותו רוח שנכנסו יצאו ולא עברו לרוחב והנס נעשה רק בשביל שיהי' דביקות ישראל בהשי"ת בלי לבוש הטבע כי כל הנבראים דבקים בהשי"ת באמצעות ההשפעה מהשי"ת אליהם, ואם ההשפעה היא בדרך הטבע הרי הדביקות מלובשת בהטבע וכאשר היתה ההצלה דרך נס בלא לבוש הטבע היתה הדביקות בלי לבוש, והם בחכמתם הבינו שזה כוונת הנס ע"כ אמרו שירה להדבק בהשי"ת בלי נרתיק הטבע ודפח"ח:
2
ג׳והנה ההפרש בין המלך לאוגוסטוס שהמלך עומד ואגוסטוס יושב יש לפרש נמי כה"ג, דעומד הוא ללחום מלחמתם ולהצילם מכל צר ואויב והוא לצורך הצלתם, אבל יושב הוא להורות שזה מנוחתו בהיותו דבק עמהם, כענין כתפארת אדם לשבת בית, והוא צורה להם וזהו דברי המדרש משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך היינו שלכאורה בהשקפה ראשונה הי' נראה על הים ג"כ בחי' עמידה להצילם מחרב פרעה, אך במה שאמרנו שירה שהיא הוראה שהכוונה לדביקות נתיישבה מלכותך וכסאך נכון והבן:
3
ד׳במדרש הה"ד נופת תטופנה שפתותיך כלה אמר משה רבון העולמים במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך וכו' משל למדינה כו' כך אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני שחטאתי לפניך באז שנא' ומאז באתי אל פרעה והרי טבעת אותו בים לכך אני משבחך באז הה"ד אז ישיר, ונראה לפרש דהנה ידוע דלשון אז הוא למעלה מהטבע אחד רוכב על שבעה כמ"ש המהר"ל, ויש לפרש דזה הי' כוונת משה באמרו ומאז באתי אל פרעה, דידוע דחומר הוא מתפעל ושכל הוא בחוזק ומפני זה אמרו ז"ל גוים קרובי תשובה הם מפני שהם חומרים ומתפעלים, אבל ישראל הם עם קשה עורף, וזה מורה על מעלתם שהם שכליים, וע"כ בראות משה שפרעה הכביד עוד העבודה והרע לעם הזה הי' הדבר תמי' בעיניו כי מצריים הם חומריים והי' להם להתפעל בנקל אחרי שמעו קולו של משה ששכינה מדברת מתוך גרונו ובלי ספק שהי' נורא מאוד והם עוד התחזקו והרעו לעשות, ואף שמה שלא שמע פרעה לשלח לא הי' לו לפלא אחרי שכבר נאמר לו ואני אקשה את לב פרעה, אבל מ"מ הי' לו להשאר אבן דומם ולא להתחזק עוד להיפוך, ע"כ חשב שאדרבה זה עצמו הי' החסרון שמחמת שהי' הדיבור למעלה מהטבע וכאשר לא הצליח לרכך לב פרעה השיג מזה עצמו עוד התחזקות, אבל באם הי' נביא אחר שאין שכינה מדברת מתוך גרונו אף אם לא הצליח לרכך לב פרעה כמו שכבר נאמר לו ואני אקשה את לב פרעה עכ"פ לא הי' עוד מתחזק בכח למעלה מהטבע, וז"ש מרע"ה ומאז באתי אל פרעה היינו בשביל שבאתי אליו בכח למעלה מהטבע הרע לעם הזה וזה הי' חטא למרע"ה שהרהר אחר מדותיו של מקום מחמת שלא הי' יכול לסבול צערן של ישראל והי' לו לבטוח בהשי"ת שבודאי כן צריך להיות, וכך יפה להם, כי באמת הי' נצרך דווקא שישיג פרעה כח שכלי וכח החיזוק מאד למעלה מן הטבע, שאל"כ לא הי' בא לידי כך שירדוף אחר בנ"י בעוד ראה אתם עמוד אש וענן שהוא יוצא מהיקש הטבעי, ולא היתה קריעת י"ס כלל, וז"ש והרי טבעת אותו בים מזה אני יודע ומכיר חטאתי לכך אני משבחך באז, היינו במה שהי' השליחות באז למעלה מן הטבע כנ"ל:
4
ה׳במד"ר ר' בני אומר בזכות אברהם אני בוקע להם את הים בעבור מה שעשה שנא' ויבקע עצי העולה, ואומר ויבקעו המים, נראה לפרש עפ"י דברי הזוה"ק האי אעא דלא סליק נהורא מבטשין לי' כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא, והנה אברהם שבקע עצי עולה למען אחז בהם האש בכל חלקיו כי כמו שהוא עץ עב אין האש נאחז בתוכיותו והוא נעשה דוגמא לזרעו שנהורא נשמתא דלהון ואחז בכל חלקיהם מבית ומחוץ והגוף לא יאפיל את כח הנשמה ואדרבה יזדכך הגוף וישוב כולו אור, וזה חילוק בין זרעו של אברהם לנביאי וחסידי או"ה שבהם אין השכל והחומר נעשים יחד כולו שכל רק שנפרדים זה מזה וכבר דברנו מזה במק"א, וע"כ נבקע מפניהם הים שהים הוא חומרי ואינו עומד בפני שכלי ומאחר שגם גופם נעשה שכלי ע"כ נדחה מפניהם הים ויבקעו המים:
5
ו׳יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות ופי' כ"ק אאדמו"ר זצללה"ה שכמו שבא לראות הדר כבוד שכינתו כך יראה בעצמו ויבחין אם הוא ראוי לכך ודפח"ח, ואין הפי' שיתמרמר על מהותו היותו רחוק מהנדרש ממנו, כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצוב ולדאוג על רחוקו מהשי"ת ובזוה"ק הקשה על בע"ת במאן אנפין יקום קמי' מארי' הא ודאי ברוח תבירא ברוח עציב אן הוא שמחה אן הוא רננה עי"ש, ומאחר שיו"ט מחוייבים בשמחה [וכן הוא אומר בעזרא אל תעצבו ואל תבכו כי חדות ה' הוא מעוזכם וזהו בר"ה שאין בו מצוות שמחה מה גם ברגלים שיש בו מצוות שמחת הרגל] אי אפשר שהמצוה תהי' שבירת הלב ויתאונן אדם חי גבר על חטאיו, רק הפי' הוא עפ"י דברי הש"ס חגיגה עבד שרבו מצפה לראותו, וכה יחשוב אדם בנפשו ויביט בעצמו ובמעמדו ושאעפ"כ הקב"ה מצפה לראותו, מזה יתלהב לבו באהבת השי"ת עד שכל נפשו ומאודו יתן באהבתו, ומזה בא שמחת יו"ט בשלימות:
6