שם משמואל, פסח ד׳Shem MiShmuel, Passover 4
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳ענין שמברכין טל בפסח, הנה אמרו ז"ל בפדר"א כשרצה יצחק לברך את עשו אמר לו הנה הוא זמן שנפתח בו אוצרות טל, והענין כי טל לא מיעצר לעולם היינו כי הגשם בא מאתדל"ת, אבל טל הוא אף בלא התעוררת דלתתא, ולזה כשרצה יצחק אע"ה לברך את עשו אף שלא הי' מחזיק את עשו לרשע אבל בודאי לא הי' מחזיק אותו לצדיק שיזכה לברכות ע"י מעשיו ולהכי רצה לברכו בבתי' טל, שיתקיים אף שלא יהא ראוי, ובזה יש לפרש מאמר הש"ס תענית ישראל שאלו שלא כהוגן יבא כגשם לנו והקב"ה השיבם אהי' כטל לישראל, כי גשם פעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש, פי' דגשם הוא השפעה הבאה לעומת המעשים לטוב או למוטב וכשח"ו אין מעשים טובים מה גם להיפוך יכולה ח"ו לבוא השפעה להיפוך, וכעין גשם המבול, אבל בבחי' טל הוא לטובה לבד, ובא אף בלא אתעדל"ת, רק אם הוא כלי מוכשר לקבל, ולזה הי' צריך שיבואו הברכות ליעקב אע"ה על זה האופן, כי אם הי' יצחק אע"ה מברך ליעקב בידיעה שהוא יעקב והוא הי' ראוי להברכות מצד מעשיו ממילא אם הי' זמן שישראל ח"ו אינם ראויין לא הי' מקום להברכות לחול, אך כיון שיצחק הי' סבור שהוא עשו, ברכו בבתי' טל שיתקיימו הברכות לעולם בין ראוי בין אינו ראוי, והא דכתיב ויתן לך אלקים בדין כבר פרשנו במקומו:
2
ג׳בפייט שחרית יום ב' עולה ויחס שמות חמשה עגל פר אלף שור בקר כדת חמשה, זומן כיפור בעד נפש נקובת חמשה, נפש רוח חי' נשמה יחידה מחומשה ע"כ, פי' כל קרבנות באים לכפר כאמרם ז"ל תבוא נפש ותכפר על הנפש, היינו שנפשה של בהמה באה על המוקד תמורת נפש האדם, אך כל זה הוא לכפרת הנפש באשר הבהמה יש לה ג"כ נפש אבל רוח נשמה חי' יחידה שהם כוחות שכליים שאין דוגמתם בבהמה איך מתכפרים, אבל חמשה שמות שבשור מורים שיש לשור ג"כ חמשה מהותים כי שם של דבר הוא מהותו והיינו שיש לשור מעלה שהוא מלך שבחיות ויש לו מדת התנשאות, וזה היפוך מדת החומר שכל חומר מתפעל, גם יש לו דעת והכרה כמאה"כ ידע שור קונהו, ומספר חמשה מרמז שהוא יש לו השפעה מחמשה חומשי תורה, וע"כ יש לו ענינים שהם שכליים בצד מה ובקרבן שור מרמז לאדם שמבטל דעתו וכח השכלי שבו להש"י, ע"כ הוא כפרה ג"כ על כחות השכלי שבאדם, והנה גם בסוכות קורין זו הפרשה ולמה לא עשה הפייטן זה על סוכות אבל באשר פסח לחם עוני מורה על ביטול הדעת להש"י וכמו שכתוב זכרתי לך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, אף שלא היו יודעים לפי שכלם, איך יחיו, והוא כעין קרבן שור לבטל הדעת להש"י כנ"ל:
3
ד׳עוד שם רץ אל הבקר אב בזה מועד עת אשר גדודם להזמין ועד בכן זכרון שור אהג בזה מיעד ע"כ, היינו כי ענין זה שבישראל שביכולתם לבטל עצמם להש"י ולשכוח לגמרי עניני עצמותם הוא ירושה ממדותיו של אברהם שרץ אל בקר אף כי הי' זקן וחלוש ממילתו מ"מ עבור מצות הש"י ביטל את כל עצמותו ושכח לגמרי כי הוא חלוש, כי אלמלא שכח למה לא שלח לישמעאל להביא את השור כמו שנתן לו אח"כ לעשות אותו, אלא מחמת חביבות ואור המצוה שכח לגמרי את עצמותו, ומירושה זו יש בישראל ענין הביטול, ע"כ בא ענין זה בפסח דוקא:
4
ה׳קול צפצפה יונת אלם איך בי יבחר בקול ענות אשר שמעתי חג לה' מחר לפדה נתן שוע וכו' חגיגת שור לחג בחר, היינו כי מדת ישראל הוא ביטול כנ"ל וע"כ אמר הפייטן יונת אלם כמ"ש אחת היא יונתי תמתי, ובמדרש אצלי הם כיונה פותה אין לב, וא"כ חששו ישראל אולי בהעגל אבדו מעלתם במה שנמשכו אחר הערב רב כיונה פותה, אך בזה שלחגיגה נבחר שור כנ"ל לבטל דעתו להש"י, זה הי' להם תנחומין כי נרצו במדתם, ואדרבא מזה עצמו נראה מעלת ישראל איך הם מבטלים דעתם להש"י, כי לשעה קלה שהראה להם השטן דמות משה מת לא יכלו להתאפק אפי' שעה חדא ובקשו במקומו להיות להם לממוצע, כמו שכתבו ז"ל שלא הי' כוונתם ח"ו לע"ז וזה מורה שהי' כ"כ דבוקים בהש"י שלא הי' יכולים לחיות כרגע בלי דיבוק ענין אלקי, וכעין שאמר דוד המע"ה נפשי כגמול עלי אמו, וזה מורה מהנבחר לשור דאל"ה אין קטיגור נעשה סניגור ודו"ק:
5