שם משמואל, פקודי י״אShem MiShmuel, Pekudei 11
א׳פקודי שנת תרפ"א
1
ב׳אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד עפ"י משה וגו', הנה הכל תמהו מנין זה למה הי' כל עיקר, ובמדרש ר' חמא אמר הי' אומרים חמי קדל דברי' דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר כששמע משה כן א"ל משה חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון הוי אלה פקודי המשכן, ואינו מובן שחשבון להוציא מידי חשד היא רק כשהוא גם בהכנסה מזה כך ומזה כך וכך, ולעומתו כך וכך יצא לזה וכך לזה, חשבון כזה מוציא מידי החשד, אבל כשאינו מברר אופן הכנסה אלא אופן הוצאה, עדיין אינו מוציא מידי חשד, וא"כ התינח כסף פקודי העדה שהי' לפי מספר, אבל זהב ונחושת ויתר הנדבה שהי' לפי מסת נדבת הלב, עדיין יכול החושד לחשוד שיתר מכאן הי', וגם בכסף עצמו מי יספור אחריו דידע אם לא הי' יותר מזה, ובעיקר דבר זה תימא רבה היתכן על עם קדוש ודור דיעה כזה שימצא בהם אנשים קצוצי פיאה וחסורי דעת לחשוד את מרע"ה שגנב ממלאכת המשכן, ולא עוד אלא כדבר של ודאי הי' נחשב להם לומר אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר אתמהה:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש לקמן עוז והדר לבושה זה משה שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ותשחק ליום אחרון אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם לא עשה אלא כיון שא"ל האלקים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם וכו' ולא היו יודעים ליישבו מה עשו נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואמרו הרי קרשים הרי בריחים וכיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו עכ"ל, ויש להבין אחר שראו שקרן עור פניו [עוד קודם שמעו ממנו ציווי המשכן] פלא שלא הי' כמוהו בעולם, מזה עצמו הי' הדין נותן להאמין בו ביותר שיעשה פלא כזה שישרה שכינה על ידו, וא"כ אין שייכות זה לזה ומדמסמכן הכתוב משמע דאדרבה אחר שראו שקרן עור פניו היו ליצני ישראל מליצין אחריו אתמהה:
3
ד׳ונראה דהנה במדרש עיקר שכינה בתחתונים הי' ומפני חטא דורות הקודמים נסתלקה שכינה מרקיע לרקיע עד רקיע השביעי וכנגדן עמדו שבעה צדיקים וכו', והורידו השכינה מרקיע לרקיע עד משה שהורידה לארץ, ומשמע דזכות משה קא גרים ולאו זכות ישראל, וכמי הצדיקים שקדמוהו שהורידו מרקיע לרקיע שודאי בזכותם הי' שהרי עדיין עם ישראל לא יצאו לפועל והיו במצרים כמו עובר במעי בהמה, אך ליצני ישראל אמרו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, הפירוש לא שהיו סבורין שאי אפשר שישרה השכינה בישראל, כי כבר ראו מ"ת אשר פנים בפנים דיבר ה' עמהם, וא"כ אין השראת שכינה בישראל כ"כ פלא ורבותא יתירה, אלא שהיו חושבין שזה בזכות ישראל ולא בזכות משה, וזה שאמרו אפשר שישרה השכינה על ידיו של בן עמרם, היינו שזכותו לבד יגרום זה:
4
ה׳ומעתה יובן הסמיכות של קירון עור פניו של משה, דהנה במדרש ריש תרומה יש לך אדם לוקח מקח ובנ"א אינם יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, הנה מפורש שקירון עור פני משה הוא שכר סרסרות מהמקח שלקחו ישראל, ומובן שעיקר המקח גדול משכר הסרסרות, וא"כ הם כשראו קירון עור פני משה שזה שכר הסרסרות הבינו גודל ויקרת עיקר המקח שזכו ישראל, וע"כ מזה עצמו שפטו כי השראת שכינה בישראל לא בזכות משה הוא אלא בזכות ישראל, ומעתה מובן הסמיכות עוז והדר לבושה זה קירון עור פני משה, ומזה נצמח מאמר ליצני ישראל אבל ותשחק ליום אחרון, שבאשר לא היו יכולין להקימו והביאוהו אל משה ושרתה רוה"ק והקימו, מזה מוכח שכל ענין המשכן לשרות השכינה בו הוא בזכות משה:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש נמי דהא דהיו אומרים חמי קדל דברי' דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, הכוונה לא על גשמיות אלא על חכמה בינה ודעת כי אין עני אלא בדעת, ובהיפוך זהו העשירות באמת ואמרו שזה שזכה משה הוא בזכות המשכן ששורה בישראל וכענין שכר הסרסרות כנ"ל:
6
ז׳והנה משה אמר להם נגמר המשכן אתן לכם חשבון, והיינו דהנה הכל תמהו בענין פקודי המשכן הלא אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין, ובזוה"ק ריש תשא לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני, ובזוה"ק פקודי תירץ דהואיל דאתפקד על ידא דמשה שרי' בי' ברכה קו"ח מאלי' דאמר כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וגו' אף דקיימא בחושבנא כ"ש משכן העדות דאתפקד על ידא דמשה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ביאר הדברים בטעמא דאין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין משום שליטת החיצונים, ובכל דבר הסמוי מן העין אין להם שליטה כענין בית הסתרים דאינו מקבל טומאה ואין להם שליטה אלא בדבר הנגלה, והנה כל ענין החיצונים הוא מיסוד השקר דבאמת אין עוד מלבדו, וע"כ מרע"ה שמדתו אמת, ובמדרש שלח אורך ואמתך וגו' אמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, בכל מקום שהופיע עינו של משה נסתלקו כחות החיצונים, וע"כ משכן דאתפקד על ידא דמשה אין בו חשש שליטת החיצונים, ושוב אין המנין מעכב הברכה, קו"ח מאלי' דנמי מהאי טעמא הוא דאלי' הוא איש האמת כמ"ש ודבר ה' בפיו אמת, וע"כ ע"י שניהם שריא ברכה אף בדבר המנוי עכ"ד:
7
ח׳ומעתה ע"י דאתפקד על ידא דמשה שריא בי' ברכה, אי אפשר עוד לומר דהעשירות הרוחני של משה נצמח בזכות המשכן, שאדרבה אלמלא זכות משה איש האמת לא הי' שריא ברכה בהמשכן, וע"כ ע"י פקודת המשכן נסתלקה מחשבת האומרים שמשה זכה באמצעות המשכן:
8
ט׳ולפי האמור יש לומר דהיינו טעמא דכל ענין פקודת המשכן באה להוציא מלב החושבים כנ"ל ונתיישבו כל הקושיות שבריש דברינו:
9
י׳במדרש שהקב"ה נתכוין להעמיד המשכן בחודש שנולד בו יצחק אבינו, ובודאי אתיא כמ"ד בתשרי נברא העולם ובתשרי נולדו האבות, דאל"ה הרי כל האבות נולדו בניסן ומאי ארי' יצחק דנקט, אבל היא גופי' טעמא בעי, למה בחודש שנולד יצחק ולמה לא בחודש שנולדו אברהם ויעקב, וי"ל עפ"י דברי הזוה"ק דמשכן אוקם מסטרא דשמאלא, וע"כ הכא שארי למימנא זהב בקדמיתא וכסף לבתר בגין דהאי חושבנא מתתא, אבל כד אתי למימנא מחושבנא דרתיכא דלעילא שארי למימנא מימינא בקדמיתא ולבתר משמאלא מנלן דכתיב לי הכסף ולי הזהב וכו':
10
י״אונראה עוד לומר דהנה בש"ס שבת (פ"ט:) אמ"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מה דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא הכירנו את ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעת"ל א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר לי' ליעקב דהו"ל צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו א"ל בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקא עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו בני ולא בניך וכו' ואת"ל כולם עלי הא קריבת נפשי קמך פתחו ואמרו כי אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסים לי קלסו להקב"ה כו' אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך ויש להבין כי יצחק מדתו מדת הדין, ואברהם חסד ויעקב רחמים א"כ איפכא מבעיא לי', ונראה לפרש עפ"י דברי האלשיך בטעם שהאבות היו עקרים, כדי שלא יהי' שום צירוף לדורות ראשונים עם ישראל, כי מצד סדר התולדות לא היו ראויים להוליד, וזה שאמר בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, אלו האבות והאמהות, כי אלו הם ראש והתחלת ישראל ולא תרח ודורות ראשונים עכ"ד, והנה לכאורה לפי דרך זה הי' לו לתרח להיות עקר למען לא יחשב אברהם תולדתו, אך הטעם כי אברהם בן ג' שנים הכיר את בוראו, וא"כ תחילת תולדתו עדיין הי' נחשב תולדות תרח מסטרא דרע אלא שהוא מעצמו הפך חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, אלא יצחק שהי' ידיד מבטן, אם לא הי' אברהם עקר הי' גם יצחק נחשב אחר תולדות תרח, ובני בנים הרי הם כבנים, א"כ יצחק הי' התחלה חדשה לגמרי, ואליו יתייחסו כל ישראל, כי יצחק ויעקב לא היו עקרים כלל, אבל האמהות כולן היו עקרות מה"ט שלא יהי' לבתואל ולבן שום שייכות וצירוף לישראל:
11
י״בולפי"ז יש לומר הטעם שלידת יצחק היתה בניסן ונשתנה מיתר האבות שהי' בתשרי, משום שניסן הוא החודש המשומר ובא מששת ימי בראשית לגאולת ישראל שהוא חידוש ישראל כמו שבא במדרשים שגאולת מצרים הי' לישראל כמו חידוש העולם, וכל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם כנגדן הי' נגוף למצרים ורפוא לישראל ע"כ נאות חודש הזה שהוא מסוגל לחידוש, ללידת יצחק שהוא הי' ראש והתחלת ישראל:
12
י״גוהנה מדה זו לא היתה כ"כ לא באברהם ולא ביעקב, וע"כ כשא"ל הקב"ה בניכם חטאו לי לא מצאו להם עוד תקנה אלא ימחו על קדושת שמך דפירש"י הואיל שחטאו ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך, והיינו דבאמצעות שיתקדש שם שמים ע"י הדין שתעשה בעוברין על דבריך עוד יחליפו וישיגו חיים חדשים וישובו לאור באור החיים, ויש לפרש דהלשון ימחו קאי על העוונות שהם ימחו לגמרי מכל הכלל בשביל שתעשה דין ביחידים מהן שבאו לכלל הקילקול שלא יכלו להרפא, ומחמת קידוש השם שנצמח מזה יהי' תיקון גם לאלו, אך יצחק באשר הי' לו מדת החידוש כנ"ל הוא הופיע מדה זו גם בזרעו, היינו כל ישראל שיהא בהם מדת החידוש אפי' שח"ו הם בתכלית הקלקול עוד הם עתידים להתחדש, כמו אילן הנטוע בשרשים מרובין שאף שקצת ענפין נראין כיבשים בימות החורף, עוד יפריח ויגדל וישא פרי, וע"כ בלי הדין בהעוברים נמי הם עתידים לשוב ולהחיות, אלא שמ"מ העונות צריכים כפרה, וכל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהו, ע"כ עשה חשבון העונות ואמר אמת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך ושוב ישראל בעצמם יתחדש כנשר נעורם וזוכין למה שזוכין:
13
י״דוהנה במדרשים שהמשכן וכליו הם דוגמת לבריאת שמים וארץ ובתנחומא אמ"ר יעקב בר אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך בשביל ששקול כנגד בריאת העולם, כיצד בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכתיב נוטה שמים כיריעה ובמשכן מה כתיב ועשית יריעות עזים וכו' עד בבריאת עולם כתיב ויקדש אותו ובמשכן כתיב וימשח אותו ויקדש אותו, והענין דענין המשכן הי' דבר של חידוש, כי האומנם יש אלקים עם האדם בארץ דכמו חידוש של בריאת שמים וארץ שהיו נמתחין והולכין שפי' כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהיו מתגשמים והולכין בהתרחקם מהשורש, דוגמתו הי' במשכן אלא להיפוך שמגשמית הנדבה נעשה ענין רוחני מקום השראת השכינה, ועוד שהי' בו ענין האלקי כמו רוח חיים שמשא כבידה כ"כ בכמות ובאיכות הי' ניתן על ארבע עגלות שתים כנגד שתים ושמונת הבקר היו מושכין כל אותה משא במדבר שאין שם דרך ומסלול, אלא כולו חול אלא שהי' נושא א"ע:
14
ט״וונראה שזה הי' רמז לישראל אחרי נפלם ממדריגתכם מחמת חטא העגל שלא יאמרו נואש כי בכח החידוש שיש בישראל בכחם בכל עת להתחיל מחדש כאלו לא טעמו טעם חטא מימיהם, ורשפי' רשפי אש שלהבתי', וע"כ נאות נמי זמן הקמתו בחודש ניסן זמן החידוש, דוגמת לידת יצחק בחודש הזה, ויתכן שכח זה בישראל נמי ירושה מיצחק אבינו כנ"ל שהוא הי' חידוש בריאה, ומעתה דברי המדרש מבוארים שהקב"ה מתכוון להעמיד המשכן בחודש שנולד יצחק:
15
ט״זומזה לימוד לאדם שיבין וישכיל בדעתו מה שחודש ניסן מבקש ממנו שיתחדש בכל עניניו מחשבה דיבור ומעשה כאלו הוא חידוש בריאה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, וזהו הענין חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, ובירושלמי תרומת שקלים כתחילתה ולפי דרכנו כמו הקמת המשכן שנחשב כחידוש בריאה כן לדורות, וזהו וענין הקדים שקליהם לשקליו, כי ההכנה למצוה היא נשמת המצוה והיא שעמדה להם בימי המן, שאמר ישנו מן המצות שהם בבחי' שינה בלתי חידוש וחיות, וכבר דברנו בזה:
16