שם משמואל, ויקרא א׳Shem MiShmuel, Vayikra 1
א׳ויקרא וזכור שנת תר"ע.
1
ב׳בש"ס חולין, אדם ובהמה תושיע ה' אלו בנ"א שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, הענין דכשאדם מבטל דעתו ורצונו לרצון השי"ת לעומת זה נותנים לו דעת מן השמים, וכעין אומרם ז"ל בזכות ויסתר משה פניו זכה לתמונת ד' יביט, וכאשר נחנן בדעה מן השמים אז נושע בכל ענינים, וכענין שהמע"ה ששאל חכמה ומדע, ואמרם ז"ל אני שואל בתו של מלך והכל בכלל, ואמרם ז"ל דעה קנית מה חסרת, ויש להסביר הדברים, דהנה נודע שדעת היא התקשרות, ומאחר שהאדם מבטל דעתו ומשליך ממנו את כל התקשרות שיש לו לעניני עוה"ז והבליו, ומשים א"ע כבהמה להיות נכנע לרצון השי"ת, וכמו בהמה דאדעתא דמרה קאזלא, לעומת זה נקשרה נשמתו בשורשה, ממילא הוא מושך משורש נשמתו כל מיני השפעות, כי שורש נשמתו הוא דבוק במקור החיים, ועוד כי לעומת שהוא נכנע ומשפיל עצמו לפני השי"ת, הקב"ה מגביהו כאמור מגביה שפלים עד מרום אעפ"י שאינו ראוי לכך:
2
ג׳והנה זה בעצמו היא הענין זכור ושמור הנאמר בשבת דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, דשמור הוא השמירה מלעשות מלאכה, היינו דכל ימות החול מחשבתו ודעתו של אדם מפוזר בל"ט מלאכות, ובשבת עוזב כל מחשבת מלאכה ומבטל את התקשרות שיש לו לעניני עוה"ז, לעומת זה הוא זוכה שתתקשר נשמתו בשורשה ומושך עליו הנשמה יתירה מלמעלה, ושבת הוא בחי' דעת ונאמר לדעת כי אני ד' מקדשכם, וגם הוא מתעלה ומתאחד בתוך כלל ישראל אעפ"י שהוא בעצמו אינו כדאי ועדיין עומד מחוץ לתחום הקדושה, וזה שרמזו ז"ל היתה בהמתו עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה, כבמדרש כבהמה אנו נמשכין אחריך, והרי ישראל הם בהמתו של הקב"ה, והקב"ה קורא לה והיא באה אליו אף שעומדים מחוץ לתחום, וכעין מה דאיתא במדרש במרע"ה שא"ל הקב"ה עד מתי אתה משפיל עצמך וכו' ויקרא אל משה, אף שמרע"ה הוא בסוד הדעת שתמיד הי' דבוק וקשור למעלה, אך העליות אין להם שיעור והאי כתר עליון אוכם הוא לגבי עילת העילות, ויצדק גם לגבי משה שקרא אותו לבוא אליו למעלה ממקום שהי' עומד בו בתחילה וכמו שהי' בגשמיות שנקרא לבוא אל אוה"מ בעוד שהוא עמד בחוץ, כ"כ הוא ברוחניות:
3
ד׳והנה לעומת זכור ושמור דשבת שהוא מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, זלע"ז עשה אלקים, הוא קליפת עמלק שהיא דעת דקליפה ומטמטמת הלב, ואינה מנחת לו לבטל דעתוי לרצינו יתב' רק ללכת אחר דעתו, הרי מלמטה למעלה, ובתנחומא סוף תצא כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה את הפנים אבד זרעו מן העולם לא יכנף עוד מוריך, הרי מלמעלה למטה, ואולי לזה נאמר כי מחה אמחה ונאמר מחה תמחה ובמדרש אמרו ישראל רבש"ע אין אנו יכולין בו, א"ל הקב"ה תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה, היינו שעל ישראל רק להכין לבבם לבטל דעתם כנ"ל מלמטה למעלה, ותקב"ה מוחק שמי מלמעלה שלא יסתיר האור מלמעלה למטה אכי"ר ב"ב:
4
ה׳שמעתי מפי כ"ק אבי אדמו"ר הרכ"מ שעמלק היפוך יעאע"ה שיעקב הוא ישר וזה הוא שם ישראל ישרון, ועמלק הוא מלשון מעוקל, עכת"ד, והנה יעקב הוא איש תם יושב אוהלים, ומבואר בזוה"ק דהוא כלול בתרין דהיינו שהוא מחבר שני ההין שבשם הוי' ב"ה, שנקרא עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא, [ועי' בזוה"ק וארא תיאובתא דיובלא כו' ולנגדא עלי' ברכאן ולארקא עלי' מבועין מחוקין וכו' תיאובתא דשמטה לאתברכא מיני'] ודוגמתו. באדם התחתון המוח והלב, היינו שהמוח שהוא השכל יאיר להכב להשכילו להדבק בטוב ולמאום ברע, ולעומתו הלב יקבל השכלת המוח שיהפך טבעו שלא יתאוה, רק ליהטוב, ועמלק היפוך זה שכל מגמתו להפריד ביניהם. היינו בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאיתגליא, וע"כ נקרא קוצץ כידוע, ודוגמתו באדם התחתון להסתיר את אור השכל שלא יאיר להלב, ושהלב לא יקבל מהשכל כלל שאפי' מה שהלב יודע בהכרח שזה הוא רק רע, לא יפסוק בשביל זה מלהתאוה לו ולהשתוקק אליו, והנה ידוע מ"ש הזוה"ק שלאה ורחל הם בדוגמת עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא, ויעקב כל עבודתו הי' ברחל דוגמת עלמא דאיתגליא, וממילא בלתי כוונתו השיג את לאה שהיא דוגמת עלמא דאיתכסיא, ומגו נגלאה אתי לפנימאה, כ"כ מצוות מחיית עמלק, עיקר עבודת האדם היא להכין את לבבו לנקותו מקליפת עמלק כנ"ל ואז ממילא אף בלתי כוונתו נפתח אור השכל ויאיר להלב, וזהו השתי מחיות, תמחה את זכר עמלק שמוטל על האדם, ואז אח"כ מחה אמחה שזה עושה השי"ת בעצמו אף שאין האדם עושה בזה כלום:
5
ו׳בפסיקתא ואהרן וחור תמכו בידיו אהרן בזכות הכהונה וחור בזכות המלכות, ביאור הדברים דהנה אמרו ז"ל וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה, והנה בקרא מפורש שהי' בידם חטא על ריב בנ"י את ה' ועל נסותם וגו', וי"ל דזב"ז תליא, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר הרכ"מ אמר הטעם שלהם שבאו דרך מריבה ולא התפללו שינתן להם מים, עפ"י דברי הזוה"ק שהיו מסופקים אם הנהגתם היא בשם הוי' ז"א או אין, היינו מבחי' אין, שלש הראשונות, והפי', עפ"י דברי זוה"ק פ' בשלח ואתם תחרישון לא תתערון מלה דבעתיקא תליא מילתא, הרי דבעתיקא אין אתערותא של התחתונים בתפלה מעוררת, וזה שאלתם אם השי"ת מתנהג עמהם עפ"י מעשיהם והתעוררותם, משום שהנהגתם היא בשם הוי' ז"א ושמה מגיעה התעוררות תפלת התחתונים, או הנהגתם היא משלש ראשונות ואז הוא בלי התעוררותם כלל, וע"כ אם היו מתפללין שוב לא הי' הספק מתברר אצלם כלל, כי אולי הם עוררו זה בתפילתם, עכת"ד ודפח"ח, והנה ידוע שהנהגה שהיא עפ"י מעשה התחתונים היא רק מעשה בנ"י ומכח התורה, שהרי כ"ו דורות שקודם מ"ת זן הקב"ה את העולם בחסדו, כבש"ס פסחים, והיינו מצד חסד ד' ולא עפ"י מעשה התחתונים, ובכן אם היו מסופקים אם הנהגתם היא עפ"י מעשיהם כלל, מזה נצמח שרפו ידיהם מן התורה, שבאם הי' בבירור אצלם שהכל מתנהג עפ"י מעשיהם ובכח התורה והיא חייך ואורך ימיך היו מתחזקים בתורה, והנה במדרש פ' תולדות בפסוק הנאמר על עשו אם לא דם שנאת ודם ירדפוך, ועשו הוא שונא את הדם ר"ש ב"נ אמר זה דם בכורה וקרבנות, ר"ל אמר זה דם מילה, נראה הפי' דקרבנות הם המעוררים בעליונים כנודע, וע"כ עשו, שהיתה מגמתו לילך אחר תאוות לבו המטונף הי' שונא את הקרבנות, שהוא רוצה השפעות הטוב שלא עפ"י מעשה התחתונים, ור"ל אמר שזה דם מילה היינו שבמילה נשלמו אברי האדם שהם בצורת שין דלית יוד כנודע, ובזה נעשה האדם מקודש כלי לתורה, וכהא שהשיב אונקלוס אפי' חכם גדול אם אינו מל א"ע א"י ללמוד את התורה כמבואר במדרש, וע"כ עשו שהי' בוחר בתאוות לבו ולא חפץ להיות שומר הברית הי' שונא לתורה, וע"כ כאשר היו בישראל שני חטאים הנ"ל, שהיו מסופקים אם השי"ת מתנהג עמהם לפי מעשיהם, ועבירה גוררת עבירה שרפו ידיהם מן התורה, ע"כ בא עליהם עמלק כחו של עשו שהי' שונא לשני דברים האלה, וע"כ מרע"ה כשבא להלחם בעמלק תמכו בידיו שני זכותים אלו, זכות כהונה שהוא עבודת הקרבנות, וזכות המלכות, כי מלכות ישראל היא כח התורה כדכתיב בי מלכים ימלוכו, והמלך הי' הס"ת עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו, ועושה לו כיס ותולה בצוארו, ותורה שבע"פ היא מלכות כמ"ש בזוה"ק וכמ"ש בתדבא"ר פ"ג שאמר דהמע"ה שהקב"ה כרת לי ברית שאני אהי' בקי במקרא במשנה בהלכות ובאגדות שנא' כי לא כן ביתי עם אלקים כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה וגו' ואין ברית אלא תורה וכו' ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות ואגדות ושמורה שיהיו ד"ת שמורים בי לעולם ולעולמי עולמים, וע"כ בזכות שתי אלה התגבר על עמלק:
6
ז׳וילחם עם ישראל ברפידים ואמרו ז"ל שרפו ידיהם מן התורה, ויש להבין הלא עדיין לא ניתנה תורה, ואם נאמר דקאי על הפרשיות שניתנו להם במרה, מ"מ מצות ת"ת בודאי רק מסיני נצטוו עלי', ולמה הגיע להם עונש על רפיון ידים מהתורה, ונראה לפרש דהנה בעודם במצרים הודיע להם מרע"ה מאמר השי"ת תעבדון את האלקים על ההר הזה, ואיתא במדרש שא"ל על ים סוף בואו ופרעו את החוב הרי שידעו זה מראש, וכתבו המפרשים שספרו ספירה יום יום והי' משתוקקים מאד לבא ליום הנכבד ההוא, והנה בודאי ידעו כי לקבלת התורה צריכין הזדככות רבה, וכמו שבאמת הי' כך שפסקה זוהמתן, וע"כ כשהגיעו לרפידים שהיא מסע האחרון קרוב לסיני והיו סבורין מקודם שכאשר יגיעו לעת ההוא כבר יהיו מזוככים כראוי ומוכנים לקבלת התורה, אבל כאשר עשו חשבון הנפש מצאו עצמם עדיין רחוקים מזה ורפו ידיהם כמתיאשים שבעוד ימי מספר עוד יגיעו להזדככות כראוי, וזה שרפו ידיהם מן התורה שעתידין לקבל, והוא ממש כלשון שהביאו ז"ל לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידם, ששם נאמר על מורך הלב מפחד המלחמה שנגד פניהם והיו בעצמם כמתיאשים, וזה הי' נחשב להם לחטא, כי יש לו לאדם לבטוח בהשי"ת ולעשות ככל אשר נצטוה כי אין מעצור לד' להושיע ברגע אחת, כי מאחר שהאדם עושה כמו שנצטוה והוא שליח השי"ת, הרי שליח של אדם כמותו, וכל מה שעושה הרי הוא כאלו השי"ת הוא העושה, ובודאי סוף הכבוד לבוא ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף, ובכן איננו רחוק לאיש שעדיין איננו מזוכך שבעוד זמן קטן יגיע להשלימות אם הוא רק עושה מצות השי"ת בתמימות כמו שנצטוה, כי אולי בעוד זמן קטן הזה יקבל שכרו בפעם אחת מכל מה שעשה עד הנה, ואז ימצא עצמו מזוכך בפעם אחת, כי גם זה מתנת השי"ת היא, ולא יפה עשו החשבון על להבא, שבזה הסירו הבטחון מהשי"ת וחשבו שהזדככות צריכה לבוא מעצמם ואיננה מתנה מהשי"ת, וזה שקר כנ"ל, ובאמת שבעוד ימי מספר אח"כ כשבאו לסיני פסקה זוהמתן, וזה בכלל אמרם ז"ל אם שקרת במדות ומשקלות הוי דואג מגירוי האויב וע"כ בא עמלק שורש השקר, ועוד שכאשר רפו ידיהם ונתיאשו ונתקררו בעבודה משכו עליהם את עמלק והקרירם עוד יותר כמו שכתבו בפירוש אשר קרך, וכעין זה עצמו הי' חטא מרגלים שחשבו עצמם שאינם ראוים לנצח את מלכי כנען וחזק הוא ממנו כמו שכתבנו במק"א, ומה כ' שם וירד העמלקי והכנעני וגו' ועפ"י הדברים האלה יש לפרש עוד מה שדקדקנו במאמר הקדום שבכתוב נאמר החטא על ריב בנ"י את ד' וחז"ל הזכירו רק שרפו ידיהם מן התורה, ואמרנו שם דהא בהא תליא עפ"י מאמר כ"ק אבי אדמו"ר הכ"מ עש"ה, ולדרכינו זה יש עוד לפרש מה דהא בהא תליא, עפ"י הדברים הנאמרים שם שהיו מסופקים אם השי"ת מתנהג עפ"י מעשיהם מדה במדה, או שהשי"ת נותן להם הכל בחסד עליון אף שלא עפ"י מעשיהם עי"ש, כי באם השי"ת מתנהג עמהם כפי מעשיהם, יוצדק לומר שאין שכירות משתלמת אלא בסוף, ואם עדיין אינו מרגיש אין ראי' דשמא למחר יגיע הסוף וישתלם הכל בפעם אחת, אבל אם נאמר שהכל מצד החסד מה יתרון ליום מחר מהיום, א"ו אין זה מתנה מהשי"ת כנ"ל, וכיון שלא מצאו עצמם בעת ההוא מזוככים ומוכנים רפו ידיהם]:
7
ח׳ולדרכינו זה נוכל לפרש חטא שאול המלך דהנה כתיב ויחלוש יהושע וגו' ופרש"י שלא הרגם כולם שעשו עפ"י הדיבור של שכינה, ויש לפרש הטעם שמאחר שישראל עדיין לא היו בשלימות, שהרי עוד לא קיבלו התורה ולא באו לארץ, ולאחר מחיית עמלק צריך להיות הכל בשלימות, השם שלם וכסא שלם, וכמו שאין ליטול הקליפה מהפרי טרם נתבשל כל צורכו, כן נמי נצטוו שלא למחות עדיין זכר עמלק לגמרי, רק כאשר יניח ד' וגו' אחר ביאתן לארץ והעמידו עליהם מלך שאז היו מוכנים להתיקון הכללי, כן הבנתי ממדרש ריש פ' משפטים, והנה שאול המלך בצדקתו וענותנותו היתירה לא מצא א"ע כלי מוכן לתיקון הכללי, ובוודאי מצא בעצמו חסרונות למכביר כדרך צדיקים הגדולים, וכידוע ממעשה דרב סעדי' גאון על קוצר עבודה, וע"כ שפט שבודאי השי"ת הצופה ומביט ויודע סתר לבב האדם לא צוה רק על מלחמה פשוטה כמ"ש מלחמה לד' בעמלק מדר דר, שע"כ הפי' שלא ימחה שמו בפעם אחת, כי שוב לא תשאר מלחמה לדור אחר, וע"כ חשב שגם לשמואל לא נאמר בנבואה רק לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו ומכאן ואילך והמתה מאיש ועד אשה הם דברי שמואל בעצמו שדייק מלשון והחרמתם את כל אשר לו [כמ"ש באלשיך עפ"י דרכו] כי האדם יראה לעינים ושמואל מחזיקו לצדיק גמור, וע"כ הגיע העת למחות שמו לגמרי, אבל השי"ת יודע נקודת לבבו בודאי לא צוה כן כמו שאין נכון ליטול הקליפה מהפרי קודם שנתבשל וכנ"ל, או י"ל בפשיטות שאפי' הי' הציווי למחות שמו של עמלק לגמרי, היינו בכלל ציווי זה שיהי' ג"כ כלי מוכשר לזה, ומאחר שאדם הוא בעל בחירה ובבחירתו עדיין לא הגיע למדה זו שוב אין עליו החיוב ואפשר שאינו רשאי למחות שמו לגמרי כנ"ל, וזה שהוכיחו שמואל אח"כ אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה שזה המאמר מראה בעליל כדברינו, שחטא שאול הי' שהחזיק עצמו לקטן, אבל שמואל הוכיחו ע"ז בשתי טענות, א' כי לו יהי' שאתה מצד עצמך אינך ראוי, אבל מ"מ הלא ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ד' למלך על ישראל, וא"כ מה שאתה עושה הוא מתייחס לכלל ישראל, ועל עצמך אתה רשאי לומר שאינך ראוי אבל לא על כלל ישראל, והטענה השנית הלא יישלחך ד' בדרך, היינו שאתה שליח ד' ושליח של אדם כמיתו כנ"ל ובשביל שתעשה מצות ד' בתמימות תשלים את נפשך, וברגע ההיא תעשה כלי מוכן לזה כי סוף הכבוד לבוא, ואין לך להתחכם יותר ולעשות חשבונות בלתי צודקים, והי' לך לבטוח בהשי"ת שבודאי תהיו מוכנים, והוא ממש כעין חטא רפידים שרפו ידיהם מן התורה, וכמו שאז מחמת חטא זה בא עמלק, כ"כ מחמת חטא שאול בא אח"כ המן בימי מרדכו ואסתר כאמרם ז"ל במדרשים, שאז הי' ג"כ ביד ישראל כעין חטא זה שנהנו מסעודתו של אותו רשע שעשה משום שהגיע שבעים שנה לגלות בבל ולא איפרקו אמר תו ודאי לא איפרקו כמבואר בגמ', וכאשר היו על אותה סעודה נראו כמתיאשים על הגאולה, והוא כעין חטא רפידים הנ"ל ע"כ יצא אז העונש לפועל:
8
ט׳ויוגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והוא מציב לו יד פרש"י בונה לו מזבח הוא המזבח שנאמר באליהו וירפא את מזבח ה' ההרוס, ואינו מובן כי מזבח של אליהו הוא בהר הכרמל נחלת בני אשר צפונית מערבית לא"י, ורחוק הוא שיהי' כרמל הנאמר בשאול זה הר הכרמל שהרי הוא בא ממלחמת עמלק שהוא בנגב א"י, ואיך יעבור עם הבזה עד קצה א"י השני לחלוק הבזה, וגם הוא רחוק מגלגל מהלך כמה ימים, ובודאי כרמל זה הוא בארץ יהודה כמבואר ביהושע ט"ו נ"ה, ונאמר עוד איש במעין ומעשהו בכרמל והוא לא רחוק מגלגל, ולדעתי רבותינו הקדושים רמזו לנו דבר עמוק כי כל דבריהם דברי חכמה, כי חטא שאול הי' שטעה להורות הוראת שעה, אף שידע הנאמר בתורה תמחה את זכר עמלק, שפירושו אפי' בהמה שלא יאמר בהמה זו משל עמלק היתה, מ"מ חשב מאחר שהוא אינו מוכן לזה כמ"ש במאמר הקדום יכול להורות הוראת שעה שלא למחות שמו לגמרי, וכמו שיהושע לא הרגם כולם רק חתך ראשי גבורים שלהם שהי' עפ"י הדיבור, כ"כ חשב שהוא בכח המלוכה יכול ג"כ להורות הוראת שעה בזה, ועי' בי"ב דרשות להר"ן דהא דב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת לא לעבור על ד"ת רק לעשות סיג לתורה זה שייך למלך, ובמקום שאין מלך יכול הב"ד לעשות כן, ע"כ חשב שכמו שיכול לעשות למגדר מילתא הראת שעה, כ"כ מותר לו להורות בזה שלא למחות שמם לגמרי, כמו שאין ראוי ליטול הקליפה מהפרי טרם שיתבשל, והוא ג"כ כעין למיגדר מילתא שלא יבא לידי קלקול, אבל טעה בזה שאין להורות הוראת שעה רק למגדר מילתא ממש היינו כשרואה שהעם פרוצים בדבר אחד, או רק עפ"י נביא כמו יהושע שעשה עפ"י הדיבור, אף שאז לא הי' לעבור על ד"ת שהרי עד אז לא נצטוו למחות זכר עמלק, או אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות שהי' עפ"י הדיבור כמ"ש ובדברך עשיתי וגו' ופרש"י שהקרבתי בבמה בשעת איסור הבמות, וא"כ מה שקלקל שאול בהיראתו הוראת שעה שלא כד"ת נתקן ע"י אלי' שהורה הוראת שעה כדין וכדת, וזהו שריפא את מזבח ה' ההרוס והבן:
9
י׳במדרש ויקרא ויקח לו את כל אלה, רבנן ורשב"י, רבנן אמרי כל הכפרות הראה הקב"ה לא"א ועשירית האפה לא הראה לו ורשב"י אמר אף עשירית האפה הראה לו נאמר כאן אלה ונאמר להלן מאלה מה אלה האמור כאן עשירית האפה וכו' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח הקב"ה וויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האפה, הנה עשירית האפה שבאה לכפרה היא מנחת חוטא שהיא בלי שמן ובלי לבונה, ובמדרש אין שמן אלא תורה ואין שמן אלא מעש"ט וכן הכתוב אומר לריח שמניך טובים וגו', ולבונה היא זכות אבות ואמהות כבש"ס סוטה שנא' אל גבעת הלבונה, והנה כל הקרבנות הבאות לכפרה הם מצד החסד, שמה"ד אומרת נפש החוטאת היא תמות רק התורה שנקראת תורת חסד אמרה יבא קרבן ויתכפר לו, וע"כ אאע"ה שמדתו חסד הראה לו כל הכפרות להורות לו שזה הוא מצד מדתו, אבל עשירית האיפה שהוא בלא שמן ולבונה רומז לכפרה על איש שאין בו לא תורה ולא מעש"ט ולא זכות אבות כי הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם מתקיים עליהם כבמדרש וישלח, וכפרה על איש כזה גם מדת החסד לא תספיק כי מדת החסד לעולם צריכה למדת משפט למי ראוי לעשות חסד, דאל"כ היו כל הרשעים זוכין מצד מדת החסד, וע"כ תמצא באברהם שנא' כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט, משום שלעולם למדת הצדקה שהוא מדת חסד צריך משפט, וכבר כתבנו בזה במק"א, ע"כ לא הראה זה לאאע"ה באשר כפרה זו לא באה ממדתו, ורשב"י אמר שאף עשירית האפה הראה לו, שמאחר שעשה תשובה דאיל"ה זבח רשעים תועבה, א"כ שוב אין לומר עליו אינו בוחר בדרכיהם, אף שעדיין אין בו לא תורה ולא מעש"ט, גם זה היא מדתו של אאע"ה לקרב רחוקים כמ"ש את הנפש אשר עשו בחרן, ר"ש אמר שהקב"ה וויתר סליחה אחת משלו, דעכ"פ יש בכל איש ישראל חלק אלוק' ממעל, ומצד אותה הנקודה הוא ראוי לקבל החסד, וזהו כפרה אחת משלי והבן, ובזה תוכחת מוסר לבל יפול לב האדם עליו אף שהוא בתכלית הריחוק מהקדושה והוא בלא תורה ומעש"ט, לא יאמר ח"ו נואש, רק יחזק א"ע ויקבל עליו להיות מהיום והלאה תחת עול תורה ומצוות ויזכה לחסדו של הקב"ה אכי"ר:
10