שם משמואל, פקודי ב׳Shem MiShmuel, Pekudei 2
א׳פקודי וחודש שנת תרע"ב
1
ב׳אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה וגו', רבים תמהו הלוא אין הברכה שורה בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, כי ברכה באה מפנימית וצריך כיסוי שלא ישלטו בה זרים, ושליטת החיצונים אינה אלא בהתגלות ואין בית הסתרים מקבל טומאה, וא"כ יש להבין פקודי ומנין המשכן, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דהכתיב התשובה בצדו, והוא אשר פקד על פי משה, שמשה הוא אמת כמ"ש בזוה"ק שמשה מלגאו ויעקב מלבר וכתיב תתן אמת ליעקב, ובמדרש שלח אורך ואמתך המה ינחוני אמתך זה משה דכתיב בכל ביתי נאמן הוא, וידועין דברי המהר"ל במה שבניו של משה לא היו ראוין לירש גדולתו כי צניעות הוא יציאה קצת מן בחי' האמת ולא הי' שייך במשה שהוא איש האמת ובנים הגונים תלויין במדת הצניעות עי"ש, וע"כ כאשר הופיעה מדת משה שהיא מדת האמת אין להחיצונים שום שליטה, כי כל מציאותם הוא ממדת השניות והוא שקר כי אין עוד מלבדו כתיב, וע"כ באשר הי' הפוקד ונעשה הכל על פיו שוב הי' יכול להיות בהתגלות ואין צריך להסתר עכת"ד, והוא כענין שבת דכל דינין ערקין ואתעברו מינה, כי שבת הוא נחלת יעקב וכתיב תתן אמת ליעקב, וכתיב בשחרית דשבת דשמ"ע ישמח משה במתנת חלקו:
2
ג׳ונראה שזה עצמו הי' בגאולת מצרים, שאיתא במדרש שמות ועתה לכה ואשלחך אל פרעה שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והיינו כי טומאת מצרים היתה כפולה, כחות רעות מושכות לתאוה וערוה כמו שהיא ערות הארץ, אך בעוד שהשכל שבאדם מאיר הוא דוחה כל טינופא דהאי עלמא, אבל דא עקא שהי' מקום כישוף וע"ז המסמא עין השכל, וא"כ אין מקום לפתח הגאולה, אבל בהופיע מדת האמת באשר משה רבינו ע"ה הי' הגואל וכל ישראל דבקים בו כאמור כל העם אשר ברגליך, נדחו כל השקרים וכל כחות ע"ז וכישוף נתבטל, וזהו שבאלהיהם עשה ה' שפטים, ושב השכל להאיר, ושוב נדחו גם כל כחות הערוה, וכן לעתיד יהי' הגואל אליהו איש האמת מהאי טעמא, כי כח מלכות הרשעה מורכב מכחות המושכים לערוה וכחות המסמים עיני השכל וכח השקר והטעה, כידוע מענין מלכות הרשעה שמחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים, וכל ענינם רק שקר איש יודע ציד צד את הבריות באמרי פיו לא קטלת מאן קטל עמך, פושט טלפיו ומראה שהוא טהור גוזלת וחומסת ומראת כאלו היא מציעה את הבימה, ובמדרש בראשית צ"ט יוסף כנגד מלכות הרשעה זה פירש מן הערוה וזה דבק בהערוה, א"כ שתי אלה כחות הרעות ערוה ושקר הם לה למנה, וע"כ נצרך שיהי' הגואל אליהו איש האמת כבמדרש אמתך זה אליהו מטעם הנ"ל, וע"כ משרע"ה כשאמר שלח נא ביד תשלח איתא במדרש זה אליהו כי משרע"ה ידע שגאולת מצרים היא כמו גאולה העתידה א"א להיות אלא ע"י איש האמת כנ"ל, וזה לימוד לכל איש הבא לטהר ראשית דבר יקח לו מדת האמת לקו שלא להונות את עצמו ולא את זולתו וישתדל מאד להרחיק ממנו כל מיני דמיון ושקר והטעה ואז ממילא יפתח לו השער שיהי' ביכולתו להרחיק ממנו כל חלקי הרע, אכי"ר:
3
ד׳ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה פירש"י אפי' דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני כי משה צוה לבצלאל לעשות כלים תחילה ואח"כ משכן אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואח"כ משים כלים בתוכו וכו' ובפ' הרואה מסיים בה ואתה אומר לי עשה ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם וכו', ויש להבין הרי לא הועמד המשכן עד שנשלם כל מלאכת המשכן וכליו והובא אל משה הכל ביחד והמתין עד יום אחד לחודש הראשון, והקימתי הי' ע"י משה בעצמו שלא הי' שום אדם יכול להקימו מחמת כובד הקרשים, כברש"י לקמן ובמד"ר פ' נ"ב שהי' מונח מקופל ג' חדשים, וא"כ מה הועיל לבצלאל מה שעשה המשכן תחילה, ואם תאמר שבצלאל לא ידע מתחילה שכן יהי' אלא סבר שיכניס את הכלים קמא קמא שיעשה, למה הש"י צוה כדעת בצלאל:
4
ה׳ונראה לפרש שיש בענין זה כוונה פנימית, ומחמת כוונה הפנימית שבו צוה הש"י לעשות כדברי בצלאל, דהנה ענין משכן וכליו הוא דוגמת עולם גדול ועולם קטן הוא האדם, וכבר האריכו בזה המפרשים, ובכוזרי שאברים הפנימים שבאדם הם הם נושאי הנפש ואין להם נושאים היינו עצמות אלא שרוח חיים שבאדם הוא הנושא אותם, ובדוגמתם הוא כלי המשכן, וע"כ לא הי' להם עגלות, והמשכן הוא דוגמת גוף אברים החיצונים שבאדם, כעין שכתוב עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני, עכת"ד, ובודאי האדם הוא הפנימית שבו הנושא על איברים הפנימים כדכתיב על בשר האדם, ומכלל שהאדם לאו היינו הבשר אלא הוא לבוש האדם, והאדם הוא הפנימית שבו נשוא על אברים הפנימיים וע"כ נקובתן במשהו, ובדוגמא זו הוא משכן וכליו:
5
ו׳והנה האדם יש לו שלשה לבושים הסובבים אותו, והם גוף כנ"ל, ולבוש, ובית, והם לעומת מחשבה דיבור ומעשה שהם לבושי הנפש, ועצם הנפש הוא רגש פנימי בת מלך הוא אשר כל ענינה להדבק בבית אבי' ברשפי אש שלהבתי', וכבמדרש ויקרא משל לעירוני שנשא בת מלכים אפי' הוא נותן לה כל מעדני העולם אין שוה לה למה שהיא בת מלכים, כך הנפש אינה שבעה תורה ומצות, לכך נאמר וגם הנפש לא תמלא, ובדוגמת זה הי' במשכן שלשה לבושים, יריעות תכלת וארגמן וגו', ויריעות עזים, ומכסה עורות וגו', ובצדדין שלא הי' המכסה סרוח על צדי המשכן, הי' במקומו הקרשים, ובתוכו הכלים נושאים לעצם אהבה ודביקות שבין ישראל לאביהן שבשמים כדכתיב תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים:
6
ז׳ויש לפרש עפ"י דברים האלה דברי המכילתא הובא ברש"י הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא הי' בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא' ואת ערום וערי' ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה וכו', ויש להתבונן בענין שתי מצות אלו, מילה היא תקון הגוף שיהי' ראוי להיות מעון לקדושה השורה באיש הישראלי, ויש בו ג"כ ג' מצות לעומת ג' מיני לבושים הנ"ל במשכן ובאדם מחשבה דיבור ומעשה, ובמילה ג' מצות הם מילה ופריעה ואטופי דדמא, מילה היא במעשה, ופריעה היא בדיבור כי דיבור הוא התגלות מצפון הלב, ואטופי דדמא הוא לעומת מחשבה שהיא בתוך תוכו של אדם והוא לבוש היותר קרוב לנפש, כן הדם הוא הנפש, וצריך שיצא ממקומות הרחוקים הוא תוך תוכו של הגוף, ובשלשה מצות אלו הוא מתקן את הג' לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה להיותם נמשכין אחר השי"ת, ופסח הוא עצם דביקות הנפש בהשי"ת ואתכא דרחמנא סמכינא, והנה שתי מצות אלו הם בגוף ובשכל, מילה בגוף ופסח בשכל שהוא עצם הנפש:
7
ח׳והנה ידוע שבמצרים הי' מירוק וזיכוך לשני מיני חטאים שנמשך מדור המבול ומדור הפלגה, דור המבול חטאם הי' בגוף ובחומר, ודור הפלגה חטאם הי' בהשכל שהוא עצם הנפש, באמרם נעשה לנו שם ואין שם אלא ע"ז שהוא חטא שבשכל וכבר דברנו מזה, וע"כ נשתעבדו לפרעה במצרים, מלך קשה, והמדינה קשה, שמצרים הי' מלא כישוף וטנופת של ע"ז שהוא מתייחס להשכל, וזה הי' כח פרעה וקליפה הקשה שלו להטעות את שכל הישר שבאדם, ומצרים היא ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם כח התאוה מושך לתאוות מגונות, ולעומת שתי אלה הוא פסח ומילה שהם תיקון הגוף ושכל כנ"ל, פסח נגד ע"ז כאמרם ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, מילה כנגד כח התאוה, וזה מבואר:
8
ט׳והנה פסח ומילה כל אחד הוא קודם לחבירו בזמן, אלא שזה בציווי ובהכנה וזה במעשה, היינו כי פרשת פסח נאמרה בר"ח ומקחו בעשור, וכל ערל לא יאכל בו לא נאמר עד י"ד בניסן [שזה צוואה מיוחדת ליוצאי מצרים שע"ז נאמר שניתן להם דם מילה דאלו חיוב שמאאע"ה לא שייך לומר שניתן להם] והרי שבציווי ובהכנה פסח קדים, אבל במעשה מילה קדים שפסח עיקרו אינו אלא לאכילה וכל ערל לא יאכל בו כתיב, א"כ הרי מילה קודמת, ולפי דרכנו שמילה היא בלבוש הנפש, ושלשה מצות שבמילה מילה ופריעה ואטופי דדמא, הם כנגד מחשבה דיבור ומעשה, ופסח הוא בשכל שהוא עצם הנפש להדבק במקור החיים את ה', יובן הדבר היטב דודאי איש הבא להטהר ולהדבק בהשי"ת צריך לנקות מקודם את כל מלבושיו, דהיינו להשגיח היטב שיהיו מחשבה דיבור ומעשה שלו נקיים משום ליכלוך ומשום פסולת, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, וא"כ בהכרח שמילה קודמת, אבל גם זה מובן שבלתי אפשר לאדם לנקות עצמו מטנופא דהאי עלמא, אלא ע"י שיכניס בלבו מקודם ציור אהבת השי"ת ומצותיו ואז רק אז יכול לעשות חשבון עם נפשו מי נדחה מפני מי, היינו אהבת עוה"ז או להבדיל אהבת השי"ת, כי שתיהן יחד אי אפשר, וכאמרם ז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, אבל טרם שיכניס בלבו ציור עריבות ומתיקות אהבת השי"ת, איך יתנקה במחשבה דיבור ומעשה, ואפי' יתנקה בדיבור ובמעשה ע"י יראת העונש, מ"מ במחשבה אי אפשר להתנקות כי עדיין לבו הומה לתאוות עוה"ז, ואין דרך להתנקות גם במחשבה רק ע"י ציור בלבו אהבת השי"ת שהוא למעלה מכל התענוגים שבעולם, והזוכים לה שוב כל העולם ומלואה אינם תופסין מקום כלל, כמאמר הכתוב כי עזה כמות אהבה, וע"כ בציווי והכנה פסח קדים, היינו לצייר בלבו את מה שנדרש ממנו ומזמינים אותו אתכא דרחמנא, כל חד מה דמשער בליבי' לעורר את אהבה המוסתרת שבלבו לפי טובו והבנתו:
9
י׳ולפי האמור יובן גם ענין משכן וכליו איזה מהם קדים ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שזה במחשבה וזה בפועל, והיינו לפי מה שאמרנו דמשכן הוא דוגמת לבושי הנפש, וכלים הם נושאי הנפש בעצמה, דמשרע"ה שהוא כמו נפש כל ישראל וצורה אליהם כמ"ש מהר"ל, דיבר כפי מהותו, דהיינו המחשבה ובמחשבה צריך להיות הכלים קדומים כמו ציווי דפסח והכנתו קודם מילה, אבל בפועל ובמעשה, כמו שמילה קדומה כן נמי המשכן קדום, והדברים כמבואר ואין מהצורך עוד להאריך:
10
י״אובזה יובנו דברי המדרש פרשה י"ט שהרבה מהם לא הי' מקבלים עליהם להמול אמר הקב"ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לארבע רוחות העולם ונושבת בגן עדן, ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונקבעו באותו הפסח שנאמר עורי צפון ובואי תימן והי' רוחו מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהי' עייפים מן הריח הי' אומר הקב"ה אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים, ואין הדברים כפשוטם שהרי אין הפסח נאכל אלא למנוייו, ועוד כמה דקדוקים שהמבין יבינם מעצמו, אלא שרומז לענין הנ"ל, כמו שמרע"ה שצוה לעשות הכלים תחילה והיינו ציור אהבה רבה כנ"ל, כן הי' האהבה שהכניס משה בלב ישראל גבר על טבעם עד שנתרצו לימול, וזהו האכילנו מפסחך, ואין להאריך:
11
י״בבמכילתא החודש הזה לכם ולא מנה בו אדה"ר, ובפייט שזה הי' סוד לא גלה אותו לראשונים, ויש להבין מהו סוד הזה, כי בפשיטות שזה נעשה מכח גאולת מצרים ולא הי' שייך כלל לראשונים, ונראה דהנה קודם לכן כבר היו צדיקים גדולים בעולם, אדם הראשון חסיד גדול סי', נח צדיק תמים, חנוך מתושלח, אך כולם הי' צדקתם בפרישתם מהעולם, אדה"ר מפורש בעירובין שפירש מאשתו, וכן כולם שהיו נבדלים לגמרי מעניני זה העולם ודבר אין להם עם אדם, אבל אבות העולם פתחו דרך אתר להיות מעורב בזה העולם ומ"מ להיות מובדל ממנו, אברהם נקרא אב המון גוים, יצחק גייר גיורים, יעקב גייר גיורים, כבמדרש וישב, יצחק השתדל באבימלך וחפר בארות, ויעקב רועה צאן, ומובן שזה מעלה גבוה עוד יותר וזה תכלית בניאת האדם בעוה"ז למשוך את הכל להקדושה, ואדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור אמר בפסוק השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לעשות מהם שמים, ודורות ראשונים לא הגיעו למדה זו ודי שיפקיעו את עצמם, וע"כ לא הקריבו בני נח שלמים שיש בהם אכילת בעלים, שזה מורה לעשות מאכילה גשמית עבודה קדושה, ונגמר זה הענין ביציאת מצרים, והיתה הכוונה להכניסם לארץ לחרוש ולזרוע ולעשות מלאכות גשמית והכל יהי' עבודה לשמים, כמאמר הכתוב אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, וכל ענין זה לעסוק בגשמית ומ"מ להיות כולו קודש לא נגלה לראשונים, וזה עצמו הוא מאמר בן הרשע מה העבודה הזאת לכם שפירשו בו בענין לכם כגון אכילת פסח מצה ומרור, כי עבודה בפרישה מעוה"ז כבר נודע לו מדורות ראשונים ואין על זה לערער, אבל כאן הוא רואה עבודה חדשה:
12
י״גוהנה חדשי השנה מהם הטבע פורח ומתגדל ומהם הטבע בבחי' שינה, בתשרי הוא התחלת חדשי החורף שהטבע בבחי' שינה והימים מתמעטים וטורחת גשמים, והוא כמעט שביתת הטבע, ובחודש ניסן התחלת חדשי הקיץ שהטבע פורח הנצנים נראו בעולם, וע"כ דורות הראשונים שעבודתם הי' בסדר קדושה והבדלה מכל עניני עוה"ז, הי' נאות להם ההתחלה מתשרי שהזמן גרמא לזה הענין, אבל לישראל נגלה הסוד שהעיקר שגם בעסקו בעניני עוה"ז יעשה על טהרת הקדש. ע"כ נאות להם ההתחלה מניסן:
13