שם משמואל, פקודי ג׳Shem MiShmuel, Pekudei 3
א׳ר"ח ניסן
1
ב׳בספר יצירה המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש, ונראה לפרש דהנה בזוה"ק שהדיבור הי' במצרים בגלות, ואף כי הדברים האלה הם סתרי תורה מ"מ בודאי יש בו ענין עפ"י פשוט רמיזי דחכמתא, והנה ענין דיבור הוא המוציא ומגלה את מצפון הלב לחוץ, והנה הדיבור בא ע"י חמשה מוצאות הפה, אך צריך להיות מקושר למצפון הלב שיהי' פיו ולבו שוין, ובאם מדבר ולבו בל עמו הרי אינו מגלה מצפון הלב כלום ונקרא לשון רמי', אך הנה ידוע שבכל שני דברים שבעולם המחוברים יש דבר אמצעי המחברם באשר יש בו קצת מזה וקצת מזה, ועיין עץ חיים היכל ז' שער דרושי אבי"ע פ' א', וע"כ בין מצפון הלב שהוא רגש הלב לביו דיבור בהכרח שיש דבר אמצעי, ויש לומר שזה הוא הבל הלב שיש בו מרגש הלב ומבחי' דיבור היוצא לחוץ, והוא אות ה' אתא קלילא דלית בי' ממשא שאין בו ממוצאות הפה אלא הבל הלב לבד:
2
ג׳והנה מבשרי אחזה אלקי, כי האדם הוא עולם קטן וממנו יש ליקח משל על עולם הגדול, כי העולם נברא במאמר והוא המגלה את רצון הש"י בבריאת העולם וקיומו, אבל למען יתגלה מצפון זה גם בעולם הטבע עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו נצרך לדבר אמצעי, והוא האותות והמופתים שנעשו לישראל שהם בעולם הטבע והם למעלה מהטבע, ע"כ הם מקשרים את עולם הטבע למה שלמעלה מהטבע, ועיין היטב בעץ חיים פרק הנ"ל, והוא כמו בחי' אות ה' הבל הלב שבאדם, וע"כ כשישראל בגלות נקרא שהדיבור הוא בגלות שאין כאן מגלה את מצפון הזה, וע"ז נאמר נאלמתי דמי', ונראה כאלו ח"ו אין הבריאה מוקשרת ברצון הש"י ורבו הכופרים האומרים עזב ה' את הארץ, וכמו לשון רמי' שבאדם שאינו נקשר עם רגש הלב, וכשיצאו ישראל ממצרים נקרא שיצא הדיבור מהגלות ונצטוינו במצות פסח, ודורשי רשומות אמרו פסח הוא פה סח, וסיפר יציאת מצרים והלל, ובזה יש לפרש דברי הפייטן במערבית של פסח, יערב עליו שיחי בגין קרבן פסחי, כי קרבן פסח שמורה על השגחת הש"י על העולם, וגם עולם הטבע הוא מקושר ונפעל לרצון הש"י, כמאמר הכתוב אשר פסח על בתי בנ"י במצרים, והוא של צאן המורה הכנעה, והוא נמשך אחר הרועה, כבמדרש, ע"כ יערב עליו שיחי, המקושר למצפון הלב, בהלל והודאה והכנעה להש"י, כי הכל בסגנון אחד:
3
ד׳ועל פי האמור יובנו דברי הספר יצירה המליך אות ה' בשיחה, היינו מה שהוא שח ויהי, איננו דבר נפרד כמו אומן הבונה בית' שאין לו עוד צירוף וקישור אל הבית אלא השיחה נשארה מקושרת עם רצונו ית"ש ע"י אות ה' שהוא ענין אלקי שהוא בנבראים, והוא שהטביע בהבריאה כח ישראל שלרגליהם באו האותות והמופתים שהוא כעין אות ה' כנ"ל, וקשר לו כתר, היינו שאותו כח עדיין יש לו שליטה וממשלה על הטבע, וזהו ענין מלוכה וכתר, וצרפן זה בזה שגם עולם הטבע יש לו צירוף כנ"ל, וצר בו טלה בעולם, כי טלה מורה על הכנעה, ומורה שאיננו נפרד, כי נפרד שוב אין לו שייכות למה שנפרד ממנו ולמה יכנע ממנו, ובאשר טלה הוא ראש המזלות והוא נכנע שוב גם כל המזלות אינם נפרדים אלא נכנעים לרצון הש"י, וניסן בשנה כי הוא זמן מסוגל לניסים ושמו מורה עליו מלשון נס שלנו שהוא גאולת ישראל, בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול וליל שמורים היא לה' וגו' שמורים לכל בני ישראל לדורותם, א"כ הזמן ג"כ מקושר כנ"ל, ובאשר הוא ראש חדשים באמצעותו נגרר כל הזמן ונמשך אחר הש"י, וגם לפי סדר הדגלים מיוחס חודש הזה ליהודה מלשון הודאה וממנו יצא דוד שכל ענינו שירות ותשבחות, והוא יהי' הגואל לעתיד היפוך גלות הדיבור כנ"ל, ורגל ימין בנפש דהרגל אין לו רצון ובחי' בפני עצמו אלא אל כל המקום אשר יהי' שמה הרוח ללכת ילכו, וזה מתיחס לרגל ימין דכי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא, וזה רמז אל מה שכתוב זכרתי לך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו', והיינו שנמצא בהבריאה מה שנמשך לרצון הש"י, והם ישראל, ובאמצעותן עתידין כל הנבראים להמשך אחר רצון הש"י כמאמר הכתוב אז אהפוך אל עמים וגו', וכמו המזל והזמן הנבחר הכל נמשך אחריהם כנ"ל, ובזה יש לומר דבשיר של ר"ח כתיב יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' דהוא ג"כ באמצעות ניסן ופסח נמשך אחריו כל ר"ח, והבן כל המאמר מאד:
4
ה׳איתא בספרים שבניסן נפתחים שערי גן עדן, וכמו שאומרים תכניס ותעייל הנך צפרי קדישי וכו', ונראה דהנה חומות גן עדן הם מחיצה לבל יכנוס איש זר, וכדכתיב וישכן מקדם לגן עדן וגו', והוא שמירה לבל ימשול זר במעין חתום, ובניסן שהוא זמן גאולה וביטול שליטת החיצונים, ע"כ אין הגן צריך לחומות ושומרי החומות שמעצמם אינם יכולין לכנוס אלא הראוי לה עכ"פ מצד החסד, והנה בזוה"ק כי הלב שבאדם הוא גן עדן שבאדם, כי כמו שבעולם כן בנפש והעינים הם שערי גן עדן, ויש לומר ג"כ שכן הוא ניסן בשנה, כי עולם שנה נפש הם בסיגנון אחד ומה שיש בזה יש דוגמתו בזה, והנה בניסן שנפתחים שערי גן עדן, בודאי לעומתם באדם נפתח סגור הלב שסגור לבל יקרב בו דבר זר, ובניסן יש התעוררת לכל איש ישראל באהבה, ובאשר הוא זמן גאולה אין כחות החיצונים רשאים לקרב אל הלב, ועכ"פ יש לכל אדם לזכור שלא יביא בעצמו כחות חיצונים אל לבו ולא יכניס טומאה למקדש, כי מאחר שהלב פתוח, נקל ח"ו להכניס בו כנ"ל אהבת עוה"ז וצריכין לזכור זה:
5