שם משמואל, פנחס י״אShem MiShmuel, Pinchas 11
א׳שנת תר"פ
1
ב׳במדרש פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול השלום שניתן לפינחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה שלום שנאמר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, ואם בא אדם מן הדרך שואלין אותו שלום וכן שחרית שואלין לו שלום, ובאמש כך שואלים בשלום, וקורין שמע ישראל וחותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפילה חותמין בשלום, א"ר שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
2
ג׳וכבר דקדקו המפרשים מה דאמר בדין הוא שיטול את שכרו מה אתא לאשמעינן דוודאי כל ההנהגה היא בדין אמת, וכל התורה מלאה מזה, וכבר אמרנו בזה טעמים לשבח, גם ביתר דברי המדרש בשבח השלום שהוא מונה והולך ששה דברים, בא מן הדרך שואלין אותו שלום, וכן שחרית, וכן אמש, חותם ברכת ק"ש, ותפילה, וברכת כהנים, אחרי שכבר הקדים לומר בכלל שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה שלום א"כ הרי הכל בכלל, ועוד הרי כבר כתיב ונתתי שלום בארץ חותם הברכות שנאמרו בפ' בחקותי, ועי' רש"י שם, א"כ מה השמיענו עוד במספר ששה דברים אלו:
3
ד׳ונראה דהנה לקמן במדרש אמרו חכמים ששה שמות יש לו לזמרי, זמרי, בן סלוא, ושאול, בן הכנענית, ושלומיאל, בן צורישדי, ונראה שדבר גדול השמיענו המדרש ופתחו לנו פתח להבין הענין עפ"מ שכבר דברנו מענין בלק ובלעם שהיתה כוונתם הרעה שיתאספו אצלם כל כחות הרעות להיות לאחדים, כי בלק כחו בעובדא דידין ובלעם בעינא בישא ובמלולא, ובשניהם יחד נתקבצו כל כחות הרעות במחשבה, [כי עינא בישא הוא במחשבה] דיבור ומעשה, וחשבו שכל כח ישראל שכבשו את סיחון ועוג כי הם ענפין מתפרדין, וע"כ לא שלח סיחון אחר עוג לעזור לו, ומדת ישראל שהם כלולין יחד ע"כ נצחו את סיחון ועוג, וחשבו בלק ובלעם שבהתאחדם יחד יהי' לאל ידם להכניס ח"ו בישראל כישוף וכחות רעות כלליים, ועי"ז יתפרד ח"ו התאחדות ישראל, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי בהשתתפות דבר זר בהאגודה מקלקל את כל האגודה, ומייתי לה מדברי הש"ס סנהדרין דאי לולב צריך אגד אי אגיד בי' מין חמישי גרוע ועומד הוא:
4
ה׳ובזה יש ליישב מה שהרשעים הללו החרישו כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר ולא חשבו מחשבות רעות עליהם, אף שבלעם הי' שונא לישראל מאז, יש לומר דהיות ידוע דדור המדבר הי' דור דיעה ואין דעתן של בנ"א שוות אלא היו שלומי המדע כל איש ואיש לעצמו, אבל דור באי הארץ היתה מעלתם מעלת כנם"י שצריכין לזה התאחדות והתאגדות כל ישראל, וע"כ בעוד דור המדבר קיים לא הרהיבו הרשעים האלה עוז בנפשותם שיהי' לאל ידם לפגום את שלימים הללו שלימי המדע, שהרי לא הי' שום השתוות ביניהם ולא היו יכולין לנגוע בהם כלל, אלא כשהגיע דור באי הארץ שמעלתם היתה מחמת התאגדותם והתאחדותם מעלת כנס"י אז חשבו הרשעים האלו שיתאספו גם הם בלק ובלעם זה בעינא בישא ובמלולא וזה בעובדא דידין שהוא קיבוץ מחשבה דיבור ומעשה, ולעומת מעלת כנם"י שהוא כח התאחדות והתאגדות יהיו גם הם לעומתם, שהרי זה כח כללי וזה כח כללי, ואז בכח קיבוץ הכשפים וכחות הרעות יהי' לאל ידם לחדור לתוך מחנה ישראל, מאחר שיש קצת השתוות ענין הכללי ביניהם, וזה ענין הקללה שחשבו, היינו שיאחז ח"ו בישראל קיבוץ כחות הרעות, ועי"ז יתפרד ח"ו ענין כנם"י כנ"ל דאי לולב צריך אגד מין זר שאגד בו מקלקל את האגד, כן הוא נמי בענין כנס"י:
5
ו׳ולפי"ז יש לפרש דברי הזוה"ק ואנכי אקרה כה אעקר להאי כה דמרחף עלייהו בגדפוי, [וידוע שהכוונה בכנס"י] דלכאורה אינו מובן איך היו כ"כ טפשים, ולפי דברינו י"ל דכוונתם הרעה היתה להכניס קיבוץ כחות הרעות לתוך מחנה ישראל ואז ממילא יתפרד התאחדות והתאגדות ישראל למטה וכנס"י למעלה, ואז בוודאי ח"ו ינצחו את ישראל כמ"ש מהר"ל בס' הנצח שבית שני שנחרב בשביל שנאת חנם, היינו בשביל שבית שני עמד בזכות כנס"י, וע"כ בשביל שנאת חנם שהוא היפוך כנס"י נחרב הבית, כן נמי חשבו שמאחר שמעלת דור באי הארץ הוא משום כנס"י, וכאשר יתפגמו בענין כנס"י ח"ו יהיו מנוצחים לגמרי, אך לא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויהפוך את הקללה לברכה, והיינו כבזוה"ק שוב אל בלק וכה תדבר כנם"י שנקרא כה הי' מדבר הברכות:
6
ז׳והנה כתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו, ואף שמעצמו מובן שלא נשאר עומד על ראש ההר לעולם, מ"מ השמיענו הכתוב שהלך לעשות דרכו מאז וכמו עצתו הראשונה לקבץ כחות הטומאה יחד ובזה יבוא לפגום ענין כנס"י ח"ו, לאותו דרך הלך גם עתה, וזה הי' ענין שליחת הנשים במחנה, ויתבאר עפ"י דברי הזוה"ק בכזבי דעטרו לה בחרשיהון למתפס רישא דלהון, והיינו דכולם ידעו מעלת מרע"ה שהי' כלול והי' כהן לוי ומלך, וכולם חזרו בזכות משה, ע"כ עטרו לה לכזבי בכל מיני כישוף שבעולם למען תהי' כלולה בטומאה לעומת מרע"ה שהו' כלול בקדושה וחשבו לתפוס את מרע"ה, אך ח"ו אי אפשר הי' להיות להם שום נגיעה בו, וכבר הגדנו שזה שחשבו לתפוס רישא דלהון שחשבו שאי אפשר שלא יהי' בו מעט גיאות כבזוה"ק ויקרא דהא דכתיב אשר נשיא יחטא ולא כתיב אם דזה אינו בספיקא אלא בודאי באשר לבו רמה עליו הוא עלול לחטא, וכישוף אינו שולט בהכרח אלא במי שהוא יש בפני עצמו, וע"ז אמרו כשפים מכחישין פמליא של מעלה, אבל מי שהוא בטל בתכלית להשי"ת ומזוכך עד שהוא בעצמו כאפס ואין אין שולטין בו כשפים, וזהו שבש"ס חולין שאני ר' חנינא דנפיש זכותי' שלא הי' מתיירא מכשפים, וע"כ קו"ח למרע"ה שהי' עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה שלא הי' יכול הכישוף לשלוט בו כלל, אך זמרי שאמר אני גדול ממשה או כמשה לפי חלופי הגירסאות ע"כ נלכד בפח הכשפים:
7
ח׳ומעתה יתפרשו דברי המדרש ששה שמות הי' לזמרי, היינו כי ששה מספר כללי וששה שמות שבו ע"ש הקלקול מורה שכח רע כללי מקובץ מכל כחות רעות תוקפתו עד שנלכד בפח והטיל פגם כללי בכל מדה ומדה של קדושה, ונראה עוד לומר שזאת הרשעה השפיעה ממדתה מדת הרע כללי לכל בנות מואב, וע"כ תיכף כשנהרגה היא נסתלקו כל כחות הכישוף מכל מחנה ישראל, וע"כ תיכף נעצרה המגפה מעל ישראל כי המגפה באה מחמת כחות הרעות וכשנסתלקו כחות הרעות נסתלקה המגפה:
8
ט׳והנה פינחס תיקן את הפגם הכללי שנתהוה אז ע"י מעשה זמרי, והיינו לעומת שזמרי קלקל והטיל פגם בכל מדה ומדה של קדושה לעומתו פינחס תיקן כל מדה ומדה של קדושה:
9
י׳ומעתה יתבארו דברי המדרש בדין הוא שיטול את שכרו, דהנה בספר הפרדס שאין שום גזירה יוצא מהשמים עד שיסכימו כל המדות העליונות עכ"ד, והיינו שכמו שיש מלאכים אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, וכן ב"ד של מטה ושפטו העדה והצילו העדה והדין יוצא מבין כולם כן הוא במדות העליונות שהדין יוצא מבין כולם, אך זהו בשני אופנים יש שמדה אחת גוברת על זולתה כברש"י ריש ואתחנן ואת ידך החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה, ויש שא"צ כיבוש אלא שמעצמם כל המדות מסכימים כאחת, דוגמת ב"ד של מטה, יש שכולם מסכימים לדעת אחת לחייב או לפטור, ויש שחלוקין בדעתם והרוב מכריע, וע"כ י"ל במעשה פינחס שהוא תיקן את כל מדה לעצמה שהרי כולם היו פגומים מחטא זמרי שהי' הקלקול בכל ששה קצוות כנ"ל מששה שמות שהי' לו ופינחס תיקן את כולם, ע"כ בשכרו של פינחס כל המדות העליונות הסכימו בשכרו ולא הי' נצרך שמדת הרחמים תגבור על מדת הדין שהרי מדת הדין עצמה הגיע לה תועלת מתיקון פינחס, וזהו דברי המדרש בדין הוא שיטול שכרו, שגם מדת הדין אמרה כן, ודברי המדרש נמשכין להלן לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיינו שבדין הוא שיטול שכרו זה בריתי שלום, דהנה ידוע דשלום הוא קיבוץ כל הפכים, וע"כ מחמת שהוא תיקן כל המדות וכל המדות הסכימו בשכרו ע"כ זכה למדת השלום שהוא קיבוץ הכל, וזהו שהמדרש הביא שאין העולם מתנהג אלא בשלום שהוא קיבוץ הפכים ובאם לאו לא הי' העולם קיים מפני פירוד החלקים והיסודות, והתורה כולה שלום כי הכל נכלל בתורה והוא כלל הכל והביט בתורה וברא את העולם, וע"כ חושב המדרש עוד שש ענינים בשבח מעלת השלום כי מספר ששה הוא כולל כנ"ל:
10
י״אולפי דברינו יתפרשו לנו עוד דברי המדרש הסמוך לו, מה שאמר מרע"ה יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל לכאו"א לפי דעתו, והרבה מפרשי המדרש נתנו יד להגיה ולשנות מקומו להלן, ולפי הנ"ל י"ל עפ"י דברי כ"ק זקיני האדומ"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שהגיד שמרע"ה ראה את פינחס מצליח והולך חשב שזה הוא האיש על העדה עכ"ד, וי"ל דהיינו שראה שזכה למדת השלום שהוא כולל ומאחד כל הצדדין חשב שזהו האיש הראוי להיות מנהיג וסובל כל הרוחות איש איש לפי דעתו, ע"כ קבע המדרש מאמר זה כאן אחר המאמר ענין שזכה פינחס לברית שלום:
11