שם משמואל, פנחס ו׳Shem MiShmuel, Pinchas 6
א׳שנת תרע"ו אור ליום ועש"ק פנחס בסעודה שקודם הנישואין של בני ר' חנוך העניך יחי'.
1
ב׳ענין ברכת שהכל ברא לכבודו, וברש"י שהוא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד וכו' ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה וכו', ונראה לפרש דהנה ידוע שכל סעודה צריכה שמירה מקטרוג השטן כבמדרש דברים פרשה ב' פיסקא יוד שלא יהי' השטן מקטרג בסעודתו, וכן אתה מוצא במשתה גדול שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק, והטעם יש לומר שבאשר הסעודה אף שנעשה לשם מצוה ומ"מ הרי היא ענין גשמי יש להשטן קצת אחיזה בה, ע"כ יש לו מקום לקטרג, ומובן לפי"ז שכל ענין נישואין אף שנעשה לשם מצוה, מ"מ מאחר שהוא דבר גשמי, שהרי להבדיל איתא גם בב"נ ע"כ יש מקום לשטן לקטרג הש"ת יצילנו, אך עצה היעוצה לזה יש לומר עפ"י מה שאיתא בספרים הקדושים מהרבי מלובלין ומהמגיד מקאזיניץ ז"ל שבזמן שאדם מצטער ומתפלל על צערו יש עליו מקטריגים, אבל כשהשליך את צערו מנגד ומתפלל רק על צער השכינה שכביכול בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי, ועל צער השכינה אין להם רשות לקטרג, ובע"כ הם חוסמין את פיהם מלקטרג עכ"ד, וכ"כ יש לומר בנ"ד שמקדימין לומר שהכל ברא לכבודו וכל המעשים שאני עושים פה הכל הם לכבוד שמים בזה חוסמים את פי המקטריגים, ואולי מטעם זה איתא בהאריז"ל לומר קודם כל מצוה מעשית ויהי נועם וגו' שיש לומר שגם בכל מידי דתלוי במעשה הגוף יש לו קצת אחיזה, כי בזוה"ק שהוא קץ כל בשר איקרי, משום שיש לו אחיזה בבשר האדם, וע"כ יש לו מקום לקטרג, ע"כ מקדימין ואומרים ומעשה ידינו כוננהו, והיינו שהיא צורך גבוה ושוב אין מקום לקטרג:
2