שם משמואל, פנחס ז׳Shem MiShmuel, Pinchas 7
א׳ש"ק פנחס בסעודה של הנשואין
1
ב׳חנוך משפחת החנוכי, ברש"י לפי שהיו האומות מבזין אותן וכו' לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם הא מצד זה ויוד מצד זה לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה שמפורש ע"י דוד שבטי י"ה עדות לישראל השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, ובאור החיים נותן טעם למה נקבע בהם השם שלא כסדרו, הא בתחילה ויוד בסוף, משום ששם זה נבנה מצירוף הוי' אדני סוף האותיות והא הוא סוף הוי', ויוד סוף אדנ' ע"ש, ועדיין אינו מובן מה נשתנה בכאן מכל המקומות שמזכיר את שם זה יוד מקודם:
2
ג׳ונראה דהנה אמרו ז"ל שכל אדם צריך שיהיו בו שני אותות, אות ברית מילה ואות תפילין, ובשבת אות שבת במקום אות תפילין, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד עפ"מ שכתיב תעיתי כשה אובד, ואבידה מחזירין בסימנים, ושני סימנים אמצעים הם כסימן מובהק דלכ"ע הוא דאורייתא, ובאם לא, הוא ח"ו נאבד בחומריות העולם עכת"ד, והני שני סימנים יש לפרש שהם כנגד מוח ולב, אות ברית מילה הוא במוח שידוע שהזרע נמשך ממוח, ואות תפילין כתיב בשל יד שצריך שימה כנגד הלב, וא"כ אות ברית מילה הוא יוד שידוע שבו נשלם צורת יוד באדם שיש בו כל ג' אותיות ש' ד' יו"ד, ואות תפילין הוא הא, וזהו ידכה בהא, ובוידוי ק"ש שעל המטה שבפגם תפילין פוגם באות הא העליונה, וא"כ שני האותיות יוד הא הם השני אותות שבאדם כנגד מוח ולב שלא יטבע בחומריות העולם, והיינו שהמוח ישכיל שכל ישר ולא מעוקם וכמ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שהוא קילקול המוח והשכל, והלב ישתוקק למה שראוי להשתוקק ולא לטנופא דהאי עלמא:
3
ד׳והנה בשטים שהי' בישראל התגברות כח התאוה הנטוע בלב פגמו באות ה', אך זמרי שבא בטענה שכלית א"ת אסורה בת יתרו מי התיר לך, והוא שכל מעוקם, שצפורה הרי נתגיירה, ובמדרש שטהרה את הבית כצפור, והוא חשב שגם כזבי נמתקה והוא כענין רחב הזונה אף שהיתה לילית הרשעה כבהאריז"ל, כן חשב זמרי על כזבי, והוא שכל מעוקם שטעה ולא ידע להבחין בין טוב לרע, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דייק מלשון הש"ס תמר זינתה וזמרי זינה, מכלל דהי' קצת השתוות ביניהם ששניהם היתה כוונתם לשמים, אלא שלזמרי נתקלקל הענן ונלכד בפח עכ"ד, ומ"מ מבואר שזמרי פגם בשכל שהוא אות יוד כנ"ל, א"כ נפגמו שני האותות, וכמעט היו ישראל ח"ו נאבדים, שלעומת קילקול שני האותות שרה עליהם דבר שהוא להיפך והיו ח"ו כאבידה שאינה מתבקשת עוד וזהו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי:
4
ה׳ויש לומר עוד היות ידוע דאות יוד רומז לחכמה ראשית הויות, ואות ה' ראשונה רומז לאימא המסככת על בני', והיינו המקיף ושומר שלא ימשול זר במעין חתום, באופן שאות יוד רומז לעצם ההשפעה, ואות ה' למקיף ושומר, ובשטים שפגמו בשני אותיות אלו נסתלק עצם השפעת החיים שהחכמה תחי' את בעלי', וכבר אמרנו שחכם, גמטריא חיים, וידוע טעם זוה"ק בענין טומאת מת שבמקום שנסתלקה הקדושה שורה כח חיצוני שהוא בהיפוך, וא"כ במקום השפעת החיים שורה לעומתו ענין מיתה, ובזה יש לפרש שבזוה"ק (רל"ז.) דפינחס הוה חמי ההוא את [היינו דאתבני מני' מות בעלמא] טאיס על ראשיהון דישראל, והיינו משום דנסתלק גם אות ה' שהוא שומר ומקיף כנ"ל:
5
ו׳והנה בפינחס כתיב ויקם מתוך העדה, והלשון מתוך לכאורה מיותר, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה היות ששים רבוא נשמות ישראל מקבילים לששים רבוא אותיות התורה, והמקיים מצות התורה הרי הוא נכלל בכנסת ישראל, אך זה שבא לימלך ואין מורין לו כן וזה איננו נכלל במצוות התורה הרי נעשה נפרד מכנסת ישראל, וזהו ויקם מתוך העדה שנעשה נפרד מהעדה עכ"ד, ואף שמ"מ הרי עשה מצוה ושכרו גדול מאוד, היינו משום שמסר גם את זה לכבוד השי"ת ועמו ישראל ולא השגיח על עצמו כלל ואפי' ע"מ שיפרד מכנסת ישראל, ע"כ שכרו עוד יותר ויותר, והנה ידוע דהתכללות בתוך כנסת ישראל הוא שמירה מעולה, שכנסת ישראל פרשת גדפאה עליו ומשומר מכל כחות חיצונים וכבזוה"ק פרשת בלק, וע"כ פינחס שנפרד מכנס"י קיבל על עצמו שיהי' ג"כ בלתי נשמר, ע"כ שכרו נמי להיפוך שלא די שנכלל בכנס"י ביתר שאת, אלא גם בכנס"י דלעילא ובכנס"י דלתתא שידוע שהם ה' ראשונה וה' האחרונה שבהוי' ב"ה וב"ש, בקיצור שבזכות ויקם מתוך העדה זכה לאות ה' כנ"ל, ואיתא בזוה"ק שאות יוד אתוסף בפינחס על דקני בהאי, וכבר דברנו בטעמו של דבר שזכה לאות יוד, ובאשר פינחס שמסר עצמו עבור כלל, לא חש לנפשו כלל, ע"כ בודאי דכל מה שזכה לא לעצמו לבד זכה אלא גם עבור כל כלל ישראל, א"כ פינחס החזיר על ישראל אות יוד ואות הא שנסתלקו כנ"ל, והיינו עצם החיים שזכו לחיים מחדש וגם לאור מקיף ושומר כנ"ל:
6
ז׳ולפי האמור תתיישב קושית הכלי יקר למה המתין מלהעיד עליהם שהם בני אבותיהם עד מנין שני ולא נאמר זה במנין ראשון שיותר הי' יוצדק לכאורה תיכף ביציאתם ממצרים, ולפי הנ"ל יש לומר דשתים זו שמענו אחת שהעיד עליהם וכו' והשנית להורות שחזר עליהם אות יוד והא אחר שנסתלק מהם, ע"כ המתין הכתוב עד כאן:
7
ח׳ולפי האמור דאות יוד מורה לעצם השפעת החיים ואות הא לשומר ומקיף, יובן מה שתחילה תיקן פינחס אות הא במה שקם מתוך העדה כנ"ל ואח"כ תיקן אות יוד במה שהרג את זמרי, כי כל עוד שלא תיקן אות הא לשמירה ומקיף כנ"ל לא יתכן להמשיך עצם השפעת החיים, באשר אז הי' התגברות כחות הרעות מחמת החטא, ולא יתכן להיות השפעת החיים אף רגע אחת בלתי מקיף ושמירה, והוא כענין דברי המדרש פ' משפטים פרשה למ"ד משל לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לי אלף מדות של שמן ואלף של יין אמר לו חבירו יש לך אפיתיקאות ליתן אותם בהם אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום עכ"ל, ע"כ פינחס תיקן אות הא מקודם שהוא כענין אפיתיקאות שבמדרש:
8
ט׳ולפי האמור יובן מה שנזכר כאן שם יוד הא, ההא תחילה ואח"כ היוד שהרי מורה נמי על התיקון שחזרו לישראל אחר שנסתלקו ובחזירתן הי' תיקון ההא מקודם:
9
י׳ולפי דרכנו תתיישב לנו קושית הר"ן למה אנו מברכין מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין דהקידושין קודמין והו"ל לומר ע"י קידושין וחופה עיי"ש, ולפי הנ"ל יש לומר דהנה קידושין הם לשון הקדש מתיחסים לאות יוד שהוא קודש חכמה כידוע, וחופה מתיחסת לאות הא שהוא מקיפין כנ"ל וכענין סוכה וכבש"ס ריש סוכה דסוכה וחופה ענין אחד להם, והנה עשיית האדם למטה הקידושין קודמין כענין הנוטע כרם ואח"כ עושין גדר לכרמו, אבל הקדושה ששופעת מלמעלה שלפי גודל מעלתה צריכה ביותר לשמירה, ע"כ המקיפים קודמין וכענין ה"א קודם ליו"ד כנ"ל, ובזוה"ק ח"ב (ק"ח:) כל עובדין דעביד קב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגאו עי"ש כל המאמר, ע"כ אומרים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין, ואולי זה סמך למנהגינו שמקדשין תחת החופה שבדורות אחרונים דאסגי מסאבותא בעלמא, אין לעשות נמי הקידושין שלנו שיהי' רגע אחת בלתי מקיף, וכענין שבזוה"ק ח"ב (ק"ח.) בני נשא כד בנו בי מקדשא לתתא בקדמיתא עבדו שורי קרתא ולבסוף עבדו בי מקדשא שורי קרתא בקדמיתא בגין לאגנא עלייהו ולבתר בניינא דביתא עי"ש:
10