שם משמואל, פנחס ח׳Shem MiShmuel, Pinchas 8
א׳במוצאי י"ז בתמוז על שבע ברכית
1
ב׳במדרש פ' בא סוף פרשה ט"ו ד"א החודש הזה לכם משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא ללקחה כותב לה מתנות רבות כבעל, כך העוה"ז אירוסין הי' שנאמר וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר החודש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהי' נשואין שנאמר כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להם את הכל שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ונראה לפרש דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דייק לה מדברי רש"י כתובות (מ"ח:) ד"ה לרשות דהא דאמרי ז"ל ריש קידושין כי יקח ולא כי תלקח וכהר"ן נדרים (ל'.) דשויא את עצמה כהפקר והבעל זוכה בה כזוכה מן הפקר. זהו רק באירוסין אבל בחופה קנין הנשואין בא מכח שניהם עכת"ד, ובדוגמא זו נאמר באירוסין ונשואין שבין הקב"ה ועמו ישראל, דהקידושין הם מה שהאדם משליך ממנו כל כסופין דהאי עלמא ואין לו אלא רצון אחד לאביו שבשמים, הוא כדמיון אשה דשויא את עצמה כהפקר לגבי הבעל, ואז הקב"ה מקדשהו ומזמינו אליו ואסר אכ"ע כהקדש, והוא בחי' סור מרע, והנשואין הם ההבאה לביתו כענין שכתיב אשרי יושבי ביתך, והוא בחי' עשה טוב שבעשיות המצות מתקנין את כל העולמות וממשיכין קדושה למטה, והנה בחי' סור מרע שאין האדם מצד עצמו ממשיך קדושה אלא כשהוא מבטל דעתו להשי"ת ומשויא עצמו כהפקר, ורק השי"ת מקדש את המבטלין דעתן לגבי', הוא דמיון כי יקח ולא כי תלקח, אבל כשהאדם הוא בבחי' עשה טוב הוא כדמיון נשואין שבאין מכח שניהם, האדם הממשיך קדושה ותיקון לכל העולמות, והש"י שממנו הכל:
2
ג׳והנה אירוסין וקידושין שאין לו חלק להאדם בו אלא מה שמבטל דעתו הוא דוגמת הלבנה שאין לה אור מעצמה אלא כפי הליטוש וצחות שבה היא מקבלת אור השמש, וכדמיון מראה המלוטשת שלפי מסת הליטוש אם הוא ביותר אז מקבלת אור השמש או הנר ומאירה ביותר, וכבר דברנו בזה, אבל בחי' עשה טוב הוא דוגמת אור השמש, אף שמקבל האור מלמעלה, מ"מ נעשה גוף מאיר מעצמו, אך בחי' זו איננה עתה בשלימות כל עוד שלא נתקנו ונזדככו ישראל תכלית הזיכוך, ובמדרש ריש דברים ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, אמר להם היום אתם ככוכבים, אבל לעתיד לבא לרב אתם עתידין להיות דומה לרבכם כיצד כתיב כאן כי ה' אלקיך אש אוכלה וכתיב בישראל לעתיד לבוא והי' אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ע"כ, ונראה דדייק לה לרוב לרב כתיב חסר ואו, דרשו בי' המקרא לרב אתם עתידים להיות דומים, וה:ה ידוע שגם הכוכבים מאירים מניצוץ אור השמש ע"כ בעוה"ז ברכם שיהיו ככוכבים, היינו מזוככים כנ"ל, אבל לעת"ל יהיו ישראל עצם אור כמו אש וכמ"ש והי' אור ישראל לאש, שהאור לא יהי' מקובל אלא בעצם, וזהו שבמדרש שבעוה"ז לא נמסר להם אלא הלבנה, היינו שיהיו מקבלים האור, אבל לעתיד ימסר להם הכל, כי בעוה"ז אין העשה טוב יכול לפעול כ"כ בשלימות וכל מה שישראל זוכין הוא מצד הריחוק מדברים שהם היפוך הקדושה, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם רבו הקדוש הרי"ם זצללה"ה מגור דברי המדרש ריש חקת מי יתן טהור מטמא העוה"ב מהעוה"ז היינו לפי מסת התרחקו מעוה"ז, אבל לעת"ל יזכו גם לבחי' עשה טוב שהעשי' תהי' בתכלית השלימות, וכמ"ש הרב בליקוטי התורה שעיקר ענין הקרבנות יהי' לעת"ל:
3
ד׳ויש לומר עוד בלשון אחר שמטבע השמש לחמם את העולם ולבער את האידים הרעים משא"כ בלבנה, וע"כ לעת"ל יהיו ישראל כמו אש שורף כל חלקי הרע שבעולם ולא ישארו רק חלק הטוב, אבל בעוה"ז אין בישראל כ"כ כח אלא לתקן מעט מעט והוא כדמיון הלבנה שהאור אינו שורף אלא מבשל את קצת פירות כמ"ש רש"י ז"ל הפי' גרש ירחים, והטעם כמו שהגדנו בלשון ראשון שבעוה"ז הם רק מקבלים האור וכדמיון מראה המלוטשת כנ"ל שאין בזה ענין חימום וביעור אידים הרעים, אבל לעת"ל יהיו האור בעצם וכמו אש ממש וע"כ יהי' בהם גם ענין זה והדברים אחדים:
4
ה׳והנה המדרש הנ"ל ברור מללו שהנשואין יהיו לימות המשיח, ולכאורה סותר לדברי הש"ס יומא (נ"ד.) דרק במדבר היו ישראל ככלה בבית אבי', אבל במקדש ראשון היו ישראל ככלה בבית חמי', ונראה דהנה סדר לקיחת האשה הוא, קדושין, חופה, ביאה, ובחופה עצמה רבו הדיעות מה הוא, יש אומרים שהיא הנימא או פריסת כלנסאות, וי"א הבאה לביתו, והרמב"ם הוסיף שיתיחד עמה, ובודאי או"א דא"ח ומנהגנו ככלהו, ונראה שכדוגמא זו עשה הקב"ה לישראל במצרים כתיב ואת עירום וערי' שלא היו בידם מצות אלא בבחי' סור מרע שבזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם וכו', וכן בציווי של הפסח כתיב משכו ואמרו ז"ל משכו ידיכם מע"ז, וכן מילה היא רק סילוק הפסולת והיא שויא א"ע כהפקר כנ"ל, וע"כ הוזמנו למיכל אפתורא דאבוהון והיא כענין מקודשת לי פירש"י מזומנת לי:
5
ו׳אך כאשר באו לאיתן בקצה המדבר שישראל קבלו על עצמן לילך במדבר וכמ"ש לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ובשכר האמונה זכו שהתחיל ענין החופה, וראשית היא חופת הנימא או פריסת כלונסאות עוד טרם הבאה לביתו, דוגמתו כתיב פרש ענן למסך בעודם במדבר, ובבואם אל הר האלקים חורבה הוא הבאה לביתו, ואח"כ הדברות וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו ואז היו ישראל בתכלית המעלה שנגמר כל הסדר כנ"ל, אך כשנתקלקל כל הענין במעשה העגל ונשתברו הלוחות איתא במדרש תשא פ' מ"ו משל למלך שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין לאחר ימים יצא עלי' שם רע, מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהא נדונת כפנוי' ולא כאשת איש, והובא ברש"י בשינוי לשון קצת, ויש לדקדק דהיות ידוע דכתובה סתמה היא מן הנשואין, ומשמע דבקריעת הכתובה נסתלקו הנשואין שבאשר אין לה כתובה נראית שעדיין לא נשאה, אבל האירוסין אין ענין להכתובה כלל, דבהסתלקות הכתובה איננה נראית כבלתי ארוסה, וא"כ מה זה שמסיים מוטב שתהא נדונת כפנוי' ולא כאשת איש:
6
ז׳ונראה לפרש דבאמת מחמת החטא נסתלקו רק הנשואין אבל לעולם נשארו ישראל ארוסתו של הקב"ה וכמו ארוסה דאסורה אכ"ע כהקדש, כן ישראל אפי' כשחטאו ח"ו ישראל נינהו, ואסורין בעבודת זולתו, ושפיר משלו משל בקריעת הכתובה וכנ"ל שהאירוסין קיימין, אך זאת ידוע שבאומה"ע בעולת בעל יש להן אבל ארוסות אין להם, א"כ משרע"ה שהי' מתירא שלא ידחו ישראל ח"ו בשביל אותו המעשה, שפיר עשה במה שקרע הכתובה לסלק הנשואין, דא"כ ממ"נ ניצולין ישראל מכח אותו מעשה, דמאחר שנסתלקו הנשואין אם בא להפסיק הקשר שבינו לבין ישראל מחמת הקלקול שמהאירוסין, וא"כ שוב הם כגויי הארצות ח"ו, א"כ אין כאן אירוסין כלל שבאומה"ע לא שייך אירוסין, ושוב הם רק כפנוי', וא"כ שפיר קאמר המדרש שהשושבין קרע את הכתובה ואמר מוטב שתהא נדונת כפנוי': וממוצא הדברים שבמעשה העגל נתקלקלו רק הנשואין ולא האירוסין, ואף שחזר ונתקן ע"י תשובתם הגדולה, מ"מ עוד לא שבו למעלתם שהיו קודם החטא שהי' הדיבוק לגמרי והי' חירות ממה"מ ומשעבוד מלכיות, וכה היו נחשבים ישראל כארוסה כל ימי המדבר, אך בבואם לארץ ונקבע המשכן בשילה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן הי' כעון חופה ע"י פריסת כלנסאות שהיא יריעה מלמעלה, וכשנבנה הבית הי' כעין חופה גמורה הבאה לביתו שהיו ישראל נקבצין לבית ה', ומתיחדין עם השכינה ששרה בבית ראשון, וזהו שבש"ס יומא הנ"ל שבמקדש ראשון היו ישראל ככלה בבית חמי', ומ"מ דיבוק הגמור עדיין הי' חסר להם כי גם במקדש ראשון לא שבו למעלתם שהיו בשעת מ"ת עד לעתיד שיהי' דיבוק הגמור כמו בשעת מ"ת כברש"י שיר השירים בפסוק ישקני מנשיקות פיהו, וזה שמביא המדרש מקרא כי בועליך עושיך:
7
ח׳ולפי האמור אין סתירה מדברי המדרש לש"ס יומא, דש"ס יומא מדבר מנשואין ע"י חופה הבאה לביתו, והמדרש מדבר מדיבוק הגמור כמ"ש כי בועליך עושיך וגו':
8
ט׳ולפי מה שאמרנו שבמעשה העגל נתקלקלו רק הנשואין ולא האירוסין, ולעולם זאת על ישראל אעפ"י שחטאו עדיין ישראל נינהו, ונקראים ארוסתו של הקב"ה יתפרש לנו מה שנראה לכאורה סתירה בכתובים, פעם כתיב ירמי' ג' ח' ואתן את ספר כריתתי' אלי' ובישעי' נ' ח' כתיב אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי', והנה בהושע ט' ט"ו כתיב מביתי אגרשם, ויש לפרש שהגירושין היו מבחי' הבאה לביתו שהי' במקדש ראשון שהיו נחשבין ככלה בבית חמי' ונשואה ע"י חופה, בענין זה לבד הי' הספר כריתות, אבל האירוסין עדיין קיימים, וע"ז כתיב בישעי' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי', ואף שלא מצינו דוגמתו שיהי' שייך סילוק הנשואין ע"י הגט וישארו האירוסין, מ"מ מפורש אמרו ז"ל בש"ס יומא שבמקדש שני היו ישראל ככלה בבית אבי', אף שלא מצינו להם ענין הקידושין בבית שני ולא הי' יחוד ודיבוק שכינה וע"כ לומר שהקידושין הראשונים קיימים, ולעולם נשארו ישראל ארוסתו של הקב"ה עד שיביאנו אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו שאז יהיו הנשואין ע"י חופה של הבאה לביתו ובועליך עושיך וגו', הרחמן יזכנו לזה מהרה:
9
י׳הנה בכתוב שצום הרביעי וצום החמישי יהפכו לששון ולשמחה, ונראה עפ"י מ"ש מהר"ל בענין חוה"מ מפני שיש קדושה לפניו ולאחריו נעשה בנתיים חוה"מ, כן נמי לעתיד שהימים שבין שבעה עשר בתמוז לת"ב יהיו כמו חוה"מ, ויהי' מועד ארוך של כ"ב יום מקביל לכל מועדי ישראל שבזה"ז שבעה ימי הפסח ושמונה ימי החג הרי כאן ט"ו יום, שבועות ור"ה ויוה"כ הרי ח"י, שבת ור"ח הרי כ', שני ימים של פורים שהם מדברי קבלה שכדברי תורה דמי, ומקמי דכתיבי הנ"ל היו, הרי כ"ב ימים, וכנגדן יתוספו עוד כ"ב ימים מי"ז בתמוז עד אחר ט"ב, וכבר אמרנו שעל ימים העתידים האלו אמרו ז"ל במדרש סוף פינחס בפסוק יספת לגוי נכבדת עליך להוסיף לנו מועדות, שהכוונה על כ"ב ימים אלו, ומועדים שאתנו היום הם בזכות שבעה צדיקים, ולעת"ל יתוספו אלו כ"ב ימים בזכות כ"ב אותיות התורה:
10
י״אונראה עוד לומר עפ"י הידוע ששלימות האדם הוא במוח ולב, ונראה שכנגדן בשנה שבת ומועדים, ובעולם הוא מקדש וירושלים, ירושלים הוא ליבא דכל עלמא, מקום המקדש היא ראש עפרות תבל כמ"ש מציון מכלל יופי, ושתי' נקראת שממנה הושתת העולם, ובי"ז בתמוז הובקעה העיר וניטל אז הלב מישראל, ובט"ב נחרב המקדש וניטל הראש מישראל, ועתיד המקום להחזירם לנו ולהיות מהם מועדים, היינו שבי"ז בתמוז יהי' מועד המשלים את ישראל בבחי' לב, ובט"ב יהי' מועד המשלים את ישראל בבחי' ראש, ונאות לענינם שמות החדשים תמוז שהוא מלשון היסק וחמימות כמו שפרש"י יחזקאל ח' י"ד, וחמימות האדם היא בלב רשפי' רשפי אש, ואב מלשון אב שהוא בחינת החכמה כידוע וכנגדן בישראל מלך וכ"ג, ועליהם כתיב אלה שני בני היצהרי העומדים על אדון כל הארץ, ואמרו ז"ל זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן מבקש את כהונתו ודוד את מלכותו, מלך הוא בחי' מוח שבראש כמ"ש אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, כ"ג הוא בחי' לב וכך הוא מדתו של אהרן שושבינא דמטרוניתא וכמ"ש והיו על לב אהרן וכבר דברנו מזה:
11
י״בואפשר נמי שזהו מה שאנו אומרים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין, חופה היא בחי' ירושלים כמ"ש וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראה וגו' כי על כל כבוד חופה, וקידושין הם בחי' המקדש א"כ החזרת לב ישראל וירושלים שהוא בחי' חופה יהי' בי"ז בתמוז, וחזרת מוח וראש ישראל שהוא בחי' קידושין בט"ב, וע"כ הקדים חופה לקידושין:
12